סיפורי פנימייה- פרק 7(:

"נוי, אוהד!!! קומו!!" שמעתי מישהו צורח, ופקחתי את עיניי
"למה אתה מעיר אותנו?! היום יום שבת!!" צרח אוהד
"בגלל זה הערנו אתכם!!" צחקו כולם.
"טיפשים!!" צחקתי וזרקתי עליהם כריות.
"מקודם התקשרו אליך… מבית החולים" אמר נדב בקלילות
"התקשרו אלי?!" צעקתי וקמתי בזריזות מהמיטה "מי?!" אמרתי
"דוקטור ליבנשטין" אמר נדב "הוא ביקש שתבואי בזריזות" אמר
קמתי ישר מהמיטה ויצאתי מהחדר רצתי לכיוון החדר שלי ושל רותם, נכנסתי ורותם הייתה ערה
"בוקר טוב" אמרתי וזרקתי מכנס וחולצה מהארון
"מה קרה?" אמרה
"התקשרו מבית החולים, אני חייבת ללכת" אמרתי והתלבשתי בזריזות.
"חכי אני יבוא איתך" אמרה והתלבשה בזריזות גם היא.
"יאאלה בואי!!" אמרה ויצאנו מהחדר לכיוון השער שיוצאים מהפנימייה, הלב שלי דפק כל כך מהר וכבר רציתי לדעת מה קרה שהיה כך כלך דחוף.
"כן לאן אתם הולכות?" שאל השומר
"התקשרו אלי מהבית חולים!!" אמרתי
"יש לך אישור?" שאל
"כן.." שיקרתי
"טוב תצאו. אמר ורצנו לעבר המוניות שהיו שם, עלינו והנהג היה זקן כזה נראה עצבני כזה.
"לאן?" שאל
"בית החולים 'אסף הרופא' " אמרתי והוא החל לנסוע.
"הכל בסדר?" שאלה
"כן, אני כל כך רוצה שהוא התעורר" חייכתי ורותם חיבקה אותי.
"מה עם אוהד?" שאלה
"לא אמרתי לו בכלל לאן אני הולכת" אמרתי
"אולי תתקשרי אליו?" אמרה
"את תמיד חייבת להיות הצודקת?!" צחקתי
הוצאתי את האיפון מהכיס שלי וחייגתי ל'אהוב שלי' אוהד. "הלו?" אמר
"חיים שלי, שמע סליחה על הבריחה ממקודם" אמרתי
"זה בסדר אני מבין אותך נסיכה שלי" אמר
"תודה" אמרתי
"תעדכני אותי בכל דבר קטן שקורה" אמר
"ברור" אמרתי "יאאלה ביי חיים שלי" אמרתי וניתקתי.
נשענתי על החלון והסתכלתי על הנוף שהרבה זמן לא ראיתי כבר, היה שלט לעיר שהייתי גרה בה, העיר שאני יודעת שאני כבר לא ארצה לגור בה יותר.
"הגענו בנות" אמר הנהג.
"קח" נתתי לו כסף ויצאנו מהמונית. נכנסנו לתוך הבית החולים ונגשנו לדלפק
"שלום, החדר של.." באתי לסיים את המשפט
"אני מזהה אותך זה בסדר, חדר 24 קומה 2" חייכה, טסנו למעלית והיא הייתה בקומה האחרונה.
"בואי במדרגות" אמרה רותם והתחלנו לעלות לקומה השניה שנראתה כמו נצח!!
"הנה החדר, בואי נכנס" אמרתי ופתחתי את הדלת.