סיפורי פנימייה- פרק 8(:

"הנה החדר!! בואי נכנס" אמרתי ופתחתי את הדלת….
נכנסנו וראיתי את אבא שלי יושב ומחייך, מה שלא ראיתי המון זמן,ישר פרצתי בבכי.
"אבא!!" צעקתי וקפצתי עליו בחיבוק.
"נוי.. התגעגעתי אליך" חייך בקול שקט
"גם אני!!" חיבקתי אותך. "אתה לא מבין כמה אתה היית חסר לי, ומה עברתי בכל הזמן הזה!!"
"אני יודע, את סיפרת לי הכל" חייך
"את..אתה שמעת מה שהיא סיפרה לך?" אמרה רותם
"בוודאי, ואת בטח רותם" חייך
"כן" חייכה
"ספרי לי קצת, עליך מה קורה איתך?" חייך
"הכל בסדר גמור!!! חוץ מזה שהילדה שברחה במקום להתמודד לא פה עכשיו" אמרתי
"את יכולה להגיד את השם שלה, היא אחותך!" אמר
"בשבילי לא" אמרתי
"די עם זה נוי… עכשיו אני מבקש שתתקשרי אליה ברגע שאת מגיעה הביתה" אמר
"הביתה?" אמרתי בשוק
"כן הביתה לאן חשבת שאת הולכת?" אמר
"לפנימייה?" השבתי לו
"אני לא ממש רוצה שאת תהיי בפנימייה" אמר
"אבל אני רוצה" אמרתי בכעס
"אז מי יהיה איתי?" אמר ופה עמדתי בדילמה
"סליחה אדוני, אינך יכול להפקיד את חייך בילדה בת 16, אתה תשלח לבית אבות" אמרה האחות
"אני לא זקן ואני יכול ללכת וקפוץ ולדאוג לעצמי" אמר
"אבל בכל זאת אנחנו מבקשים מימך לעבור לבית אבות" אמרה האחות.
"טוב, רק כי אתם ממש רוצים!" אמר
"אבא אין לך ברירה" אמרתי.
"אני יודע, זה בסדר" אמר "עכשיו תחזרו לפנימייה שלכם, כבר מאוחר" אמר ואני חייכתי אליו
"אני יבוא בעוד שבוע מתי שיתנו לנו לצאת שוב" חייכתי אליו וחיבקתי אותו
"ביי" חייך ואני ורותם יצאנו מהחדר ותפסנו מונית בחזרה לפנימייה.
"אבא שלך ממש חמוד" אמרה רותם וחייכה
"כן.." חייכתי
"למה את נראת מבואסת?" אמרה
"לא יודעת…אני מרגישה שהאושר עלה לי יותר מדי לראש" אמרתי
"זה מותר" חייכה
"יש לי תחושה כזאתי… לא יודעת, כאילו משהו רע הולך לקרות" אמרתי
"מה יכול לקרות? את ואוהד ביחד, לירון מזמן כבר מפחדת, אבא שלך התעורר, אני ועומר ביחד, אז מה כבר יכול לשבש את כל האושר הזה?" אמרה
"לא יודעת…"אמרתי
הגענו לפנימייה וישר רצתי לחדר של אוהד,שון,נדב ושליו,דפקתי על דלת חדרם ושון פתח לי שהוא רק עם בוקסר עליו והריבועים שלו נוצצים לו.
"היי" חייכתי "איפה אוהד?" אמרתי
"וואלה לא יודע… רוצה לחכות לו?" אמר שון
"אוקי" חייכתי ונכנסתי לבפנים.
"מה קורה עם אבא שלך?" אמר והביא לי כוס עם קולה
"הוא התעורר" חייכתי
"באמת? שמח בשבילך" חייך וחיבק אותי.
"מה איתך? אתה די שקט בזמן האחרון…." אמרתי
~פלאשבק של שון, לפני שבוע~
"רותם אני באמת אוהב אותך גם עם זה לא נראה ככה!!" אמרתי
"אבל זה לא נראה!! כולם חושבים שאנחנו ידידים אז אנחנו לא מתאימים שון לא מתאימים!" אמרה
"מה אכפת לך מה כולם חושבים? עם את יודעת שאנחנו מתאימים להיות ביחד?" אמרתי
"זה לא רק זה…." אמרה בשקט
"אז מה?" אמרתי והתקרבתי אליה
"אנ..אני כבר כמה זמן מפתחת רגשות לעומרי" אמרה והלב שלי התרסק
"את ניצלת אותי?" אמרתי בכעס "אני לא מאמין" אמרתי ומשכתי את שערי לאחור
"לא אל תבין אותי לא נכון! אהבתי אותך, אבל הקשר לא יכול להתקדם" אמרה
"אני מבין…" אמרתי ויצאתי מהחדר שלה עצוב, אך יוצא עם ראש מורם לעבר האהבה הבאה שלי.

~בחזרה לנקודת הזמן הרגילה~
"אתה באמת קצת שקט בזמן האחרון מה קרה לך?" אמרתי לשון
"כלום.." חייך אלי
"נו, אני חודש וקצת פה ואני כבר מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת שאתה מסתיר מימני משהו"
"טוב נו היה לי קטע עם איזה ילדה ועכשיו היא מצאה מישהו אחר ופשוט ניצלה אותי וסחטה אותי כי הייתי מאוהב בה…ואת יודעת די עצוב לי" אמר
"הכל בסדר שוקו שלי" ככה אני קוראת לו.
"לא לא ממש בסדר…" אמר וחיבקתי אותו.
"הכל בסדר!! ש פה מספיק בנות חמודות ויפות שהיו מתות שתשים עליהם עין" חייכתי
"חולה עליך… חולה!!!" צעק וחיבק אותי
"טוב, אני רואה שאוהד לא יגיע בזמן הקרוב, אבל תגיד לו שחיפשתי אותו" אמרתי ויצאתי מהחדר
התחלתי ללכת במסדרון מאושרת, שאבא שלי התעורר ואני ואוהד ביחד ואין ממש משהו שיכול לעצור אותנו. נכנסתי לתוך החדר וישר נכנסתי להתקלח וירדנו אני ורותם לחדר האוכל וראינו שהבנים יושבים כבר אז התיישבנו איתם. "חיים שלי" אוהד אמר ונישק אותי
"שומע, אבא שלי התעורר" חייכתי.
"מה באמת!! יואו הגיע הזמן" אמר וחיבק אותי.
המשכנו לאכול הבנים כמו חיות ואני ורותם החמודות שאוכלות לאט ובנימוס.
פתאום באה לירון והרסה לי את כל הארוחה. "אוהד אפשר שנדבר?" אמרה וסימנתי לאוהד שזה בסדר והוא הלך לדבר איתה… מעניין על מה…