סיפורי פנימייה- פרק 9(:

מנקודת המבט של אוהד:
לירון קראה לי לצד, יצאנו מחדר האוכל ועמדנו ליד המדרגות לחדרים.
"מה קרה?" שאלתי
"לפ…לפני חודש בערך אני,מאי ונועה היינו במסיבה ודי השתכרנו…" אמרה
"לירון תחסכי, מה קרה?" אמרתי
"הכרתי שם מישהו והוא ניצל אותי ושכבנו…" אמרה וראיתי שדמעות יורדות מעינייה.
"מה? אבל למה את בוכה?" שאלתי
"כי גיליתי שאני בהריון" אמרה ולא ידעתי איך להגיב
"ואיפה …ההוא?" שאלתי
"הוא ברח, בלי להשאיר כלום לא מספר טלפון, לא את השם שלו…כלום" אמרה
"ומה את מתכננת לעשות? את יודעת שעם יגלו שאת בהריון ישר יעיפו אותך מפה" אמרתי
"אני לא רוצה לעוף מפה, אבל מצד שני אני לא רוצה להרוג את העובר שיש אצלי בבטן" אמרה
"תחשבי על זה כמה זמן ותחליטי" חייכתי וחיבקתי אותה.
מנקודת המבט של נוי:
"טוב הם הרבה זמן לבד!!" אמרתי ורגשות של כעס וקנאה תקפו אותי
"לכי תבדקי מה איתם" אמר נדב
"צודק" אמרתי וקמתי מהשולחן ליציאה של חדר האוכל.
ראיתי את אוהד ולירון ליד המדרגות מתחבקים אוף אני כזאת קנאית שזה משהו!!
"יש הסבר לחיבוק הלא מוסבר הזה?" אמרתי ולירון סימנה לאוהד כאילו שלא יגיד לי כלום.
"לא..אני יסביר לך אחר כך" אמר אוהד ומרוב עצבים נכנסתי בחזרה לחדר האוכל,התיישבתי בשולחן של כולם ושיחקתי באוכל, אוהד נכנס כמה דקות אחרי וראה את העצבים שלי ולא דיבר איתי או לפחות ניסה. "טוב אנחנו סיימנו, שנעלה נוי?" שאלה רותם
"כן" אמרתי וקמתי. רותם נתנה נשיקה לעומר ושון עשה פרצוף.
"מה איתי? לא מגיע לי?" אמר אוהד לי
"לא מגיע לך" אמרתי ויצאנו מחדר האוכל, לחדר שלנו רותם לא שאלה כלום כי היא ידעה שאני עצבנית והיא סתם תעצבן אותי על כלום, התקלחתי שמתי פיג'מה ושכבתי על המיטה שלי רואה טלווזיה. "נו המה הקטע שלכם?" אמרה רותם ונשכבה על מיטתה
"כלום" אמרתי והעברתי ערוצים בשלט
"נו נוי אני מכירה אותך, שאת עצבנית את סתם מעבירה ערוצים ונתקעת על ערוץ המדע" צחקה
"טוב נו, אוהד ולירון התחבקו, אני יודעת שזה טיפשי אבל… זאת לא חברה שלי או משהו ומה פתאום הוא מחבק אותה אחרי כל מה שהיא עשתה לנו?!" אמרתי
"אולי יש סיבה?" שאלה
"לירון אמרה לו לא לגיד לי" אמרתי
"אז כדי שתלכי לברר על זה לא?" אמרה
"לא באלי, כל הזמן אני באה לבקש סליחה פעם אחת שהוא יבוא!!!" אמרתי

מנקודת המבט של אוהד:
"אני לא מבין מה עשיתי לה" אמרתי
"מה עשית עם לירון" אמר שליו
"היא אמרה לי משהו.. שאני לא יכול להגיד" אמרתי
"נו מה אתה מתפלא?!" צחק שון
"באמת כולה חיבקתי אותה, ולא רציתי להגיד לה כלום למה היא עושה סיפור מכל דבר?" אמרתי
"ככה זה בנות, במיוחד נוי שהיא קנאית בטירוף" אמר נדב
"אז אני ילך אליה?" אמרתי
"תלך" אמרו, ולקחתי את הכפכפים שלי ויצאתי, ראיתי את לירון במסדרון
"היי" חייכה לירון וחיבקה אותי "מחר נדבר על ההחלטה שלי" חייכה
"טוב" חייכתי והיא הלכה, ומול עיניי ראיתי את נוי "אני יכול להסביר" אמרתי בהתחננות.

מנקודת מבטה של נוי:
"אני צריכה שנדבר" נאנחתי והתיישבתי על הספסל ואוהד התיישב לידי.
"נוי באמת שאני לא יכול להסביר לך מה קרה אני מצטער" אמר
"זה לא קשור ללירון עכשיו זה קשור אלינו." אמרתי
"מה קרה?" שאל
"אני לא יכולה להמשיך ככה יותר" אמרתי
"להמשיך מה? מה קרה?" אמר
"אני לא יכולה להמשיך את המלחמה עליך, פרשתי מזה אני לא יכולה ואני לא עומדת בלראות אותך ואותה ביחד לא משנה על מה זה מדובר" אמרתי
"רגע נוי…שניה!!" אמר
"לא שניה, אתה יודע שזה לא יכול להמשך ככה בינינו שלירון נמצאת כאן ומפריעה להכל." אמרתי
"היא לא מפריעה, אני לא אוהב אותה אני אוהב אותך" אמר
"זה לא משנה עכשיו אוהד, אני לא יכולה יותר לראות שאתם מתחבקים ומתלחששים וזה מעצבן אותי,ואני קנאית נכון אבל אני חושבת שעם אני ואתה נהיה רק ידידים זה יעשה לשנינו טוב" אמרתי
"אני לא חושב שזה יעשה טוב לשנינו!! אנחנו מתאימים בתור חברים לא בתור.. ידידים" אמר
"אבל אתה יודע שזה לא יכול להמשך ככה!! וטוב שזה קרה ככה שאתה תכיר אחרות ואני יכיר אחרים ונהיה ידידים וניתן לגורל לעשות את שלו, ולא נלחם על האהבה הזאת ששברה לי את הלב" אמרתי שבידעה שאני צודקת.
"אבל… אני לא רוצה שנתרחק אחד מהשני בגלל זה" אמר
"גם אני לא… ואוהד אל תבין לא נכון, אני אוהבת אותך, אבל אני צריכה קצת הפסקה מכל הבאלגן הזה" אמרתי
"טוב" אמר
"אז..לילה טוב" אמרתי ונישקתי אותו בלחי ונכנסתי לחדר שלי ושל רותם.
נשענתי על הדלת ודמעות פרצו מעיניי, אני יודעת שמה שעשיתי זה לא טעות, זה הצעד הנכון.
החלפתי את הבגדים לפיג'מה ועליתי לישון.
=בוקר=
"יאאלה נוי קומי!!" צעקה רותם והזיזה אתה הוילון לצד וקרני השמש חדרו לעיניי וגרמו לי להתעורר.
"קמתי" אמרתי
"יאאלה התארגן, ובואי נלך לבית ספר!!!" אמרה
"טוב" אמרתי ביובש
"קרה משהו?" אמרה תוך כדי שהיא עושה מחליק
"אני ואוהד נפרדנו אתמול בלילה" אמרתי והוצאתי מכנס קצר וחולצת בית ספר
"מה?! למה?" אמרה
"כי זה לא מתאים לי יותר המלחמה עליו" אמרתי
"בגלל לירון?" אמרה
"גם.." נאנחתי
"טוב זה לא יהרוס לך את היום נכון?" שאלה
"לא.." חייכתי ולקחתי לה את המחליק "יום שיער רע!!!" צחקתי
סיימנו את כל סידורי הבוקר שלנו ויצאנו לבית ספר המעצבן שלנו. נכנסנו לכתה וראיתי את נדב,שליו,שון,אוהד ועומר יושבים בשולחן בסוף, אני ורותם ניגשנו אליהם וישבנו איתם אני ואוהד שתקנו בכל השיחה הזאת. היה צלצול ואחרי כמה דקות המורה נכנסה לכתה
"אוקיי… היום החלטתי שאני משנה את מקומות ישיבתכם, הם לא נראים לעיניי" אמרה, סוף סוף היא תעביר אותי מקום מיוראי הזה!!!
"ניקי ליד שליו, רוני ליד עדן, ישי ליד נוי, אוהד שולחן לבד " אמרה
חייכתי חיוך גדול וישר עברתי ליד ישי, והמורה התחילה ללמד.
"שמעתי שאת ואוהד נפרדתם" אמר
"כן.." אמרתי
"אז עכשיו יש לי סיכוי?" צחק
"טיפש" צחקתי
"שקט שמה מאחורה!!" צעקה המורה.
בסוף היום אני ורותם כהרגלנו הלכנו לחדר הכושר , גם כדי לראות את המאמן החתיך ששם וגם כדי להנות. נכנסנו לבפנים וכרגיל לא היה בכלל מפוצץ שמה.
"מה קורה?" אמר עמית המאמן
"מצוין… אנחנו רק הולכות להתארגן ובאות" חייכתי ונכנסנו למלתחות
הוצאתי מכנס ספורט קצר מהתיק וגופיה שחורה אספתי את השיער הארוך שלי לקוקו גבוה לצד.
"מה מתי אתה מסיים לעבוד פה?" שאלה רותם
"מסיים מתי שאני אמור להתגייס" אמר
"ומתי זה אמור להיות?" שאלתי
"עוד שנה וחצי" אמר
"יא, גם אנחנו" חייכה רותם
"טוב יאאלה בואו נתחיל" חייך ועלינו על המתקן הראשון….
מנקודת המבט של אוהד:
"אוהד!! אוהד!!" מישהו צעק לי, הסתובבתי וראיתי את לירון, חיכיתי לה.
"שמעתי שאתה ונוי נפרדתם" אמרה והתנשפה
"כן.." אמרתי "נו מה החלטת?" שאלתי