אל תכתוב

אל תכתוב לי יותר.

אתה עם ענת, אהבת חייך. הסולמייט שלך. החצי השני שלך. אשתך. הבובונת שלך.
תהיה עם ענת. תכתוב לה, תספר לה הכל – מצדי גם על זה, תתאמן איתה, תעשה איתה הליכות בשקיעה, תטייל איתה בחו״ל, תזדיין איתה. תבגוד בה כאוות נפשך.

לא אכפת לי מה אתה מרגיש כלפיי, כי זה במילא תמיד בא לידי ביטוי בזה שאני כלי עבורך כדי לפרוק. מינית, על העבודה, או את כל הרעל הפוליטי שלך ושנאת הנשים.

לא מעוניינת. תמצא מי שתהיה מוכנה. אולי המתמחה ההיא מהמשפטית. אולי איזה בת של חבר שלך. סטודנטית שלך מהעתיד. או מהעבר. חברות שלך ממשרד ראש הממשלה. מישהי אחרת שדחפת בארכיון שלך בווטסאפ. תלך לזונה, כמו שממליץ אייל ברקוביץ.

רק די, נמאס לי מאיך שאתה גורם לי להרגיש.