סיפור אהבה בלתי צפוי-פרק 3

הבטתי בדניאל.הוא היה נראה לי גמור מבפנים.החברה שלו,לא רצתה אפילו לדבר איתו.הוא כנראה סיפר לה שהתנשקנו.איינכם מכירים את דניאל.יש לו מצפון.יש לו לב זהב לבחור הזה.בכל השנתיים וחצי האלו,שגרנו ביחד,למדתי להכיר אותו,לעומק.ניגשתי למטבח בכדי להכין לו קפה.זה תמיד הרגיע אותו.כשחזרתי,אוחזת בידי ספל קפה חם,ראיתי אותו מדבר בטלפון עם החברה שלו.למרות שאייני נוהגת לעשות זאת,לא יכולתי להמנע מלשמוע ולהקשיב לשיחה.
"אני מיצטער.."אמר בקול עמוק,"נוכל לשבת וליישר הדורים ביחד הערב?"
עמדתי שם במשך מספר דקות עד שהסתיימה השיחה.לא נעים לי להגיד את זה,אבל הרגשתי אשמה.
הנחתי את הספל על השולחן לידו..
"מה קרה?"שאלתי,כשהוא מניח את הטלפון על השולחן.
"היא כועסת עליי."אמר מביט בי,כשאני עומדת אוחזת בידי את ספל הקפה שלי.
"למה?"שאלתי.
"בואי.."אמר,מזמין אותי לשבת לידו.."שבי לידי."
"מה העיניין,דן דן(זה שם החיבה שלו)? סיפרת לה על הנשיקה שלנו?"שאלתי נחרצות.
"..מה??..לא.ממש לא.לא הייתי מספר לה דבר כזה."ענה..
"אז מה קרה?"שאלתי..
"היא כועסת עליי בטענה,שאנחנו לא מתראים מספיק."ענה..
"אבל,היא יודעת שאתה עובד."אמרתי..לוגמת מספל הקפה שלי.
"אמרתי לה גם בתחילת הקשר,לפני שלוש שנים שאני עושה גם משמרות ערב.(הוא פראמדיק).."אמר לי.כשאני מביטה בו.היא,איימה לעזוב אותו.לא הייתי רגילה לראות אותו ככה.הוא זה שתמיד היה מנחם אותי,בעת משבר.כמו בפעם הקודמת שנפרדתי מעינבל,החברה הקודמת שלי,איתה הייתי 5 שנים.הייתי איתה כבר בחצי הדרך לחופה.שמתי ראשי על כתפו של דניאל..מנחמת אותו.
"יהיה בסדר,מתוק."אמרתי.."אין לה מושג איזה גבר יש לה בידיים."
"את חושבת כך?"שאל שוב.
"אני בטוחה.וברגע שהיא תבין מה היא מפספסת,היא תרוץ אחרייך."אמרתי..דן אחז בידי,מביט בי בעיניו הירוקות.מסיט את השיער מעיניי.
"בקשר לנשיקה.."נשך את שפתיו..
"..דניאל.."נאנחתי מביטה בו..כשמישום מה חשתי שהמבט שלו,מחליש אותי.
"זו הייתה טעות טראגית.."הוא אמר..
"גם אני חושבת ככה."עניתי,כשמישום מה חשבתי שהוא יאמר משהו אחר.הוא,וגם אני ידענו מראש,ששום דבר לא יכול לקרות בנינו.לא כשהוא יודע שאני לסבית כביכול.אוליי,אני מחפשת,מערכת יחסים מינית בלבד.זה יכול להיות מעניין.אבל,הוא,עלול להפגע.הוא עלול להתאהב,ואז..זב יסכן את כל הקשר בנינו.לא,שני ידידים אינם יכולים להכנס יחד למיטה.אולי,אנחנו,גם לא יכולים להיות ידידים.מאוחר יותר..בעודי שוכבת בסלון,וצופה בטלויזיה..נרדמתי,מבלי לחוש בכך..
מישהו,הניח עליי שמיכה וכיסה אותי..מכבה את כל האורות בבית,ואת הטלויזיה.
המלאך שלי.המלאך הפרטי שלי.כפי שידוע,לכל אחד יש מלאך ששומר עליו.
ניחשתי שזה היה דניאל,החמוד.שכיסה אותי בשמיכה.חשבתי,אוליי,באמת…הוא ידידי הטוב ביותר.כמו שאמרתי,המלאך השומר שלי.
ואוליי זה קצת יותר מיזה.אולי הוא באמת מרגיש משהו, בתוך הלב.איין לי מושג.מעולם לא דיברנו על זה.
למרות שהוא אמר לי כבר לפני כן:"אל תדאגי,אני לא מאוהב בך."
כשבבוקר,מישום מה,מצאתי את עצמי המיטה שלי.מנסה להבין,איך הגעתי לשם.
שבוע,עבר מאז אותה נשיקה במועדון.דניאל ואני התנהגנו כאילו כלום לא קרה.
ערב אחד,קר במיוחד,נסענו להביא פיצה מאחת הפיצריות הטובות בעיר.
אורי,חברנו הטוב,ירד מהרכב בכדי לעשות את ההזמנה ולהביא את הפיצה.הוא השאיר אותנו לבד,במצב,דיי,אינטימי.דניאל שישב לידי..התקרב אליי.מתנשם.רגע של מבוכה חלף בנינו.
"וואו.. הלב שלי הולם."אמר דניאל לפתע,אוחז בכך ידי מצמיד אותה לחזה שלו.החזה שלו היה חם ונעים.
הרגשתי את דופק ליבו מאיץ, בתוכו.הלב שלו פעם חזק.הוא ממש התרגש."זה קורה לי רק כשאת לידי."
"הוא ממש דוהר.."אמרתי.."אוי לא",חשבתי לעצמי.."מה אני עושה לו?הוא מתרגש ,בגללי.הוא.. מאוהב?.לא,אסור שזה יקרה.הוא ייפגע."
"את עושה לי דפיקות לב,מאיה."אמר בפניי.מביט בי בעיניים בורקות.רק עכשיו הבנתי,עד כמה הוא פגיע כרגע.מה אני אמורה לחשוב,אחרי שגבר אומר לי דבר כזה?
"דן,"אמרתי.."אל תתאהב בי.."
"אני חושב ש.."אמר,כשלפתע אורי נכנס עם הפיצות..
"יאללה חבר'ה,אני רעב..בואו נסע הבייתה לאכול."אמר,כשדניאל חוגר את חגורת הבטיחות ומניע את הרכב.נסענו הבייתה,העוד אורי שר לעצמו איזה שיר.אך,שנינו חשבנו,על הרגע האינטימי הזה.הבטנו זה בזו,במשך כל הנסיעה הבייתה.ידו של דניאל נאחזה ביד שלי.הבטנו זה בזו.שתקנו.בעוד, אורי מדבר.