סיפור בלי שם… זה הסיפור שלי. ~תקציר~
אממ… איך להתחיל..? אז ככה, קוראים לי נוגה (זה לא באמת השם שלי אבל אני אוהבת אותו..)
אני כותבת סיפור על החיים שלי. או… איך לפחות הייתי רוצה שהם ייהיו…
הספר שלי מדבר על ילדה בשם נוגה, בת 15. היא חווה חוויות מרגשות שאפילו הדהימו אותי.
יש לי בקשה.. כשאתם קוראים את הסיפור הזה, תקראו אותו בקול. או לפחות בקול חלש. תדמיינו איך נוגה נראית. איך היא נשמעת, איפה היא גרה.. ובבקשה תגיבו. אני משקיעה בסיפור המון זמן ו…. לא משנה פשוט …. טוב אני לא אגלה את הכל :) אתם כבר תתרגלו אליי ;)
תגובות (1)
אני מאוד רוצה כבר להתחיל לקרוא את הסיפור עלייך!!
חח אולי זה נשמע מוזר, אבל אני אוהבת סיפורים בסגנון הזה :)
אני אוכל לקרוא את הסיפור בלחש במקום בלב, אם זה מה שאת מבקשת (הקול שלי נשמע מוזר כשאני קוראת משהו בקול רם.. אבל רק כשאני מקריאה משהו! ברגיל, בדיבור, לא! חחח קטע מוזר, אכן.. חחח ;])
ובקשר ללדמיין.. אין מישהו שלא מדמיין את הדמויות והדברים שנמצאים ומוזכרים בסיפור! בכל סיפור שהוא! טוב, ככה זה אצלי ולדעתי.. :) אז גם לגבי זה אין לי בעיה. ;)
ואת יודעת, אני לא יכולה שלא להוסיך משהו ל'רציתי להוסיף'!! לא יודעת למה!!
טוב, אז תתחילי לכתוב את הסיפור שלך (או שהוא כבר כתוב?), כי אני כבר ממש רוצה לקרוא אותו!! :)