סיפור חדש בלי שם עדיין :)

אני לא זוכרת הרבה מהיום הזה אבל כמה דברים חקוקים לי בזיכרון ואותם לא אשכח לעולם ….
השמיים היו בגוון מוזר של סגול עם עננים שחורים שריחפו להם אני זוכרת שהיו להקות שלמות של ציפורים שניסו להתחבא .ממה ? את זה לא ידעתי .
אבא ואני בדיוק ירדנו מהמונית שחנתה ליד תחנת הרכבת היו שם הרבה הורים וילדים הייתה תחושה מוזרה באוויר .אבא הלך לכנות כרטיסים וחזר עם כרטיס אחד בילבד
"מה קרה אבא למה קנית רק כרטיס אחד ?" שאלתי .הוא התקופף עלי וראיתי שבריר עצב בעיניו
"ג'סמין אני לא נוסע " הוא אמר והרגשתי שכל מילה מכאיבה לו
"אבא מה זאת אומרת אמרת שנוסעים ביחד זה… "
" אני מצטער זה חשוב שתסעי לבד על הרכבת אין מקום לזקנים כמוני " הוא חייך עלי אבל אני לא השבתי בחיוך זה לא היה צריך להיות ככה היינו אמורים ללכת לחופשה ביחד שנינו לא אני לבד .
"אל תדאגי בקרוב נפגש שוב אני מבטיח " הוא חייך שוב וחיבק אותי נשמתי לראותי את ריחו המוכר שהבנתי שאני לא הולכת להריח בזמן הקרוב .
"כולם לעלום זו קריאה אחרונה לרכבת להרי הרוקי " צער הכרטיסן שעמד על מדרגות הרכבת מאחורינו .
"ג'ס לפני שתלכי כחי את זה " הוא הושיט לי צמיד מתכת דק ועדין "זה היה של אמא היא אמרה לי לתת לך את זה כשיגיע הזמן " הוא חייך והוציא מתיקו הגדול משהו נוסף .מחברת ."תרשמי כאן על ההרפתקאות שתעברי תבטיחי לי שתעשי את זה ."
הנהנתי בלת ברירה .
לא רציתי לעזוב אותו אבל לא הייתה לי ברירה אחרת אבא חיבק אותי חיבוק ארוך אחרון ונתן לי דחיפה קלה לפני שעליתי לרכבת .
ידעתי שאני לא הולכת לראות אותו עד הרבה מעוד זמן .