RackCityBitch3
בטח הבנתם כבר שקימברלי עברה לצרפת בגלל עבודה של אבא שלה, והכל משתנה בשנה הזו.
היא מכירה חברים חדשים, אהבות חדשות נכנסות לסיפור, ועוד הפעם בכי אהבה אכזבה ועוד הפעם אהבה,

סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 94:))

RackCityBitch3 07/10/2012 1263 צפיות 7 תגובות
בטח הבנתם כבר שקימברלי עברה לצרפת בגלל עבודה של אבא שלה, והכל משתנה בשנה הזו.
היא מכירה חברים חדשים, אהבות חדשות נכנסות לסיפור, ועוד הפעם בכי אהבה אכזבה ועוד הפעם אהבה,

אחרי האוכל אני וזאיין עלינו לחדר ופתחנו טוויטר, אז ככה זה התחיל
-"יש לך טוויטר?"
"לא…" למה אני צריכה טוויטר? מה זה יעזור לי בחיים?
-"בואי נפתח!"
"כמו ילד קטן."
הוא התיישב לידי וחטף לי את המחשב, ממלא את הפרטים על עצמו- נרשם לטוויטר.
בזמן שהוא נרשם אני זימזמתי איזה שיר שנתקע לי בראש והוא התחיל לשיר אותו,
"מה?!" נתתי לו מכה בגב, הוא עצר את השירה והסתכל עלי במבט שואל
"אל תסתכל עלי דפקט, איך אתה שר!"
-"לא הייתי צריך לשיר, דביל." הוא מילמל לעצמו, הקול שלו היה מדהים
"תמשיך לשיר."
-"תמשיכי לחלום" הוא הוציא לי לשון, "היי! אתה חייב ללכת לאקס פאקטור"
-"החלקת על השכל או משהו? אני שונא מקומות כאלה,"
"אתה לא יודע מה אתה יכול להיות!"
-"לא יקרה." הוא סינן, כזה מפגר! מפספס הזדמנות כזאת גדולה
"אנחנו נלך ביחד,"
-"אני לא הולך." כזה עקשן אוף.
"תהיה מפורסם עם מלא מעריצות ומלא כסף, מה חסר למפורסם? כולם מכירים אותו."
-"את רוצה ללכת? בסדר אני אלך איתך, תשירי להם שם משהו, אני בטוח שסיימון יגיד כן."
"זאיין אתה צוחק עלי? לא כל אחד שר כמוך."
-"בסדר."
"בסדר? זה אומר שאתה הולך?"
-"זה אומר שאני אחשוב על זה."
לחשוב זה גם משהו, בשביל זאיין זה גם משהו. זה סימן טוב

כעבור שנה;

האם אי פעם חשבתם על מה שאני אמרתי לבנים?
זאת אומרת להארי, שהיה חבר ממש טוב שלי מלא זמן. אבל זה לא העיניין, העיניין הוא המילים שאמרתי להם
הכרחתי את זאיין ללכת לאקס פאקטור לפני שנה.
ועם הארי דיברתי על אקס פאקטור יותר מ-שנה, הוו כן הימים הטובים האלה, כשהיינו ביחד. הריבים המתוקים, הריבים שלי ושל הארי, ההתפרצויות של הארי, השיחות העמוקות שלי עם בראד, השיחות עם ג'יי והריבים עם זאיין- או! וג'ונתן, בג'ונתן הייתי מאוהבת אז, הארי הרגיש הכל והלך לבגוד בי. זה לא העיניין, את האמת זה כן העיניין.
הכל השתנה מאז,
עברנו מאוסטרליה בגלל השליחות המפגרת הזו של אבא באמצע החיים לצרפת, זאיין והארי הכירו באקס פאקטור עם עוד כמה בנים וחתמו עליהם חוזה כלהקת בנים "וואן דיירקשן."
השם שלי לא עלה פעם אחת, צלצול אחד מהם לא היה. מכתב, שום דבר.
ומי קידם אותם? מי דחף אותם? קימברלי.
אז זה נכון מה שאומרים, כשהתהילה עולה לראש והכסף, והמעריצות והצרחות וההופעות והכסף ועוד הפעם הכסף, התהילה הטקסים הפרסים האהבות, את הישנות אפילו לא זוכרים.
החדשות דוגמניות, עם כל היחסי ציבור האלה, רק בשביל המראה.
הראיונות הסרטונים ההעלאות המשפחה החדשה שלהם, מאחורי הקלעים, החברות החדשות.
הם התפרסמו השנה, זכו בפריצת השנה בשיר השנה- אבל זה לא משנה נכון?
בהתחלה התלהבו מהמפורסמים שהיו רואים רק בסלון, עכשיו הם מאחורי הטלוויזיה, זה כיף להיות מפורסם אני חושבת. אבל לשכוח את העבר? לשכוח את מי שקידם אותך? לשכוח מאיפה באת? אני מעדיפה למות מאשר לעשות דבר כזה.

התעוררתי מהחלום הנוראי שחלמתי, חלמתי על הלהקה הזאת של הארי, אפילו את בראד וריילי הוא שכח. הילד השתגע.
זו הייתה השנה האחרונה שלי בתיכון, וכמו היום הראשון מכיתה א' שאני זוכרת, הייתי קמה ובוכה- מקווה שהיום הזה יעבור מהר.
אני כל הזמן אומרת שהשנה תעבור בדיוק כמו השנה עברה.
ג'יין סימסה לי שהיא בדרך אלי, לקחתי את הבגדים שלי ונכנסתי למקלחת.

שורפת את הזמן הקצר שנשאר גם שם כדי להירגע,
התלבשתי מהר ויצאתי מהמקלחת, יורדת למטה בפוקר פייס, אף אחד לא היה בבית לשם שינוי- אמא ואבא יצאו לעבודה ב6 בבוקר והיילי ביחד איתם. אמרתי שהכל השתנה מאז
עשיתי כל כך הרבה טעויות שנה שעברה, התבגרתי. אני לא אעשה את אותן טעויות אני מקווה, ג'יין פתחה את הדלת ומשכה אותי החוצה, -"לא שתיתי את הקפה!"
"אין זמן לקפה, נקנה בבית ספר כבר."
לפחות את הדלת סגרתי, חיכינו לאוטובוס, אני בהיתי בשעון- תיק-תוק-תיק-תוק
עלינו על האוטובוס והתיישבנו במקומות הפנויים, במושבים האחוריים
-"הסתרקת בכלל?"
"שחכתי." עשיתי פרצוף, היא הוציאה מברשת והביאה לי, מצויין.
כמה בנים מהתיכון עלו על האוטובוס והתיישבו כמה מושבים אחרינו, אחד מהם נתפס בעיניי
ג'יין דפקה לי מרפק והראתה לי את האייפון שלה, מקשקשת על וואן דיירקשן, -"את מקשיבה לי בכלל? הסיבוב הופעות שלהם הם התחילו אותו! אנחנו הראשונים ברשימה."
"אנחנו מה?"
מה זאת אומרת אנחנו ראשונים ברשימה? זה מה שהיה לי חסר, שהפרחחים יחזרו.
-"אני נשבעת שאני אתעלם."
"אולי אז תהיה לך הזדמנות להכיר לי את הארי" היא עשתה לי עיניים, -"תאמיני לי את לא רוצה להכיר את הארי." אמרתי, האוטובוס עצר. -"הגענו בואי." קמתי ובדיוק באותו הזמן הבחור ההוא קם והתנגשנו, מה שידעתי עליו זה שזאת הייתה השנה האחרונה של-
-"תקומי בהמה קטנה!" ג'יין דחפה אותי, "תודה על העזרה."
"אני מצטער." הוא אמר וחייך אלי, חייכתי אליו בחזרה, לא יכולתי להגיד כלום- ג'יין משכה אותי לבית ספר.


תגובות (7)

תמשיכי
איך כתבת 94 פרקים?
אני במחסום כתיבה
אשמח לעצות
וסיפור מושלםםםםםם

08/10/2012 12:43

תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!

08/10/2012 13:11

אמממ אווקיי , זה הוולך להייוות סייפור ארוווך מאווד חח *~*

08/10/2012 14:37

חחחחחחחח גאד איזה סיפור ארוך אבל זה טוב כי הוא מעניין חיחיחיחיחי תמשיכי דחווווווף

08/10/2012 14:46

אה……
אני בשוק. לגמרי, בשוק טוטלי.
מתי בפעם האחרונה השתמשתי במילה טוטלי??
מאיפה לי.
תמשיכי דחוף.. ממש בוער… במהירות….
אני משתגעת. אני רצינית.
יש לך סיפור מדהים! אני בשוק.
קימברלי!!! =[[
אני עצובה מאוד, איך הם שכחו אותה?!?!
ומה עם נייל? [נייל המהמם והמתוק כמובן, 3>]
אוי אלוהים!! אני מחכה לפרק הבא…

08/10/2012 16:29

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח תמשיכיייי XP

08/10/2012 17:46

הסיפור שלך מהמם !!!!! תמשיכי

08/10/2012 20:45
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך