סיפור ללא שם:) פרק 2

"קים אנחנו יוצאים לטייל את באה?" צעקה אמא של זאין עוד מהמסדרון ודפקה שלושה פעמים על הדלת. קמתי בעצלנות רבה ופתחתי לה את הדלת, לצערי אחותו הקטנה של זאין עמדה ליד טרישה מחייכת אלי, זה לא כזה נורא. חשבתי לעצמי, אבל לטייל?! עכשיו?! עכשיו אני רוצה רק ללכת לישון, אה וכן לא להתעורר יותר. אני כל כך עייפה.
"לא אני חושבת שאני אלך לישון ובערב נצא לאינשהו." אמרתי לה וחייכתי, היא החזירה לי חיוך והסתובבה. סגרתי את הדלת וגילגלתי את עיניי, צנחתי על המיטה וישר נרדמתי.

התעוררתי אחרי שעתיים וחצי, הסתכלתי על השעון- 17:30. התמתחתי ופיהקתי, קמתי מהמיטה וזחלתי על הרצפה כדי לקחת את החולצה שלי, לבשתי אותה והתקשרתי לאמא.
"איפה אתם?"
-"הלו?"
"אמא?" שאלתי וקימטתי את המצח.
-"איזה טיפש אני.. אממ שניה, גב' סטון"
-"הלו?" עכשיו זאת הייתה אמא.
"אמא מי זה היה?" שאלתי באותו המבט המוזר וגירדתי את המצח שלי.
-"זאיין, אנחנו למטה רדי ללובי, אנחנו הולכים למסעדה."
"הוו תודה אלוהים! אני כבר יורדת." אמרתי וניתקתי, לקחתי את המזודה שלי ופירקתי אותה מהר, כל הבגדים היו על המיטה, תהיתי מה ללבוש. לא עיניין אותי שום להיות יפה כי גם ככה אין שם מישהו שאני מעוניינת בו. אבל בכל מקרה, לקחתי את החולצה האדומה שלי, לבשתי אותה מעל גופייה, גרביון שחור ומעל שורטס קצר שחור. ואת הסניקרס הצבעוניות. לקחתי את הפלאפון ויצאתי מהחדר.

"טוב בואו נלך לאכול אני מתה מרעב!" אמרתי ומשכתי את היילי ביד החוצה. טרישה בחנה אותי מראש ועד רגל, אוח אני כל כך שונאת שעושים את זה. מה זה משנה בכלל מה לבשתי,
אבא של זאיין הסתכל עלי כמה שניות ואז על אבא שלי. הם חייכו אחד לשני ונכנסנו למונית.
"טוב אני חשבתי שנלך ברגל" אמרה אחותו הגדולה של זאין.
גילגלתי את עיניי והוצאתי את הפלאפון מהכיס, הייתה לי הודעה מג'מה-"אני מצטערת שלא שלחתי לך הודעה מקודם, איך הייתה הטיסה פגשת מישהו מה חדש? מתגעגעת ואוהבת XOXO"
חיוך רחב נפרש על פניי והחזרתי לה הודעה-"זה בסדר אחות, הכל בסדר והכל ישן. ממש כיף חיים פה עם עוד משפחה, העיקר קיבלתי סוויטה משלי!:)" הכנסתי את הפלאפון לתוך הכיס, המבטים שלי ושל זאין הצלטבו בשניה הראשון שהרמתי את מבטי אליו בטעות. שיט. הוא יותר מידי מציק, שיפסיק להיות יפה. הסתכלתי על החלון בחנתי את כל לונדון, כל כך התגעגעתי.