מעשירה למשרתת – פרק 3

הוא פנה לכיוון הדלת ובדיוק אז, נפתחה הדלת.
"היי אמא!" אמרתי. הייתי נבוכה.
"שלום, הגברת כהן" אמר דן. "רצון אבי הוא לפגוש אותך. אנחנו מתגוררים בדירה הימנית לשלכם, אם פנינו הם להכנס".
הוא חנון. אל תתאהבי בו. הוא חנווווווןןן!! אמרתי לעצמי, אחרת למה שידבר בשפה לא מובנת???
"דבר עברית, בבקשה" אמרה אמא שלי.
"שלום לך הגברת כהן, אבא שלי רוצה לדבר איתך. אנחנו גרים בבית הפרטי שלידכם, ההוא הלבן-שמנת עם התריסים הצהובים" אמר.
"יותר טוב.. תגיד לאביך שאבוא בשעה 7 וחצי לביתו" היא אמרה.

-מנקודת המבט של שרון (נקודת מבט רגילה)-
נראה לי שקטעתי את הפלירטוטים של לולה. "אמא עוד מעט מגיעה!" קראתי.
לא היה נראה לי שסתיו ולולה מרוצות. היה צפוי שהן יתאהבו בו. הוא באמת חתיך. השער שלו חום והעיניים חומות כאלה עם ריסים ארוכים כאלה…
והג'ינס שלושת רבעי עם החולצה הירוקה, הפשוטה…
והאולסטרט האפורות…
פשוט וואוווו!
הוא נראה כל כך יותר נחמד מאחותו!
עם השער הבלונדיני השופע והבגדים המצועצעים, היא נראתה ממש כמו ברבי אנושית!
היא ישבה בפינה, בקושי נראית.
הוא פנה לכיוון הדלת ובדיוק אז, נפתחה הדלת.
"היי אמא!" אמרתה לולה. היא נראתה נבוכה.
"שלום, הגברת כהן" אמר דן. "רצון אבי הוא לפגוש אותך. אנחנו מתגוררים בדירה הימנית לשלכם, אם פנינו הם להכנס".
הוא כזה חנון חתיךךך! חשבתי לעצמי. בחיים שלי לא הרגשתי ככה!! ייתכן שאני מאוהבת? בכל אופן, אסור לי להיות איתו…
"דבר עברית, בבקשה" אמרה אמא שלי.
"שלום לך הגברת כהן, אבא שלי רוצה לדבר איתך. אנחנו גרים בבית הפרטי שלידכם, ההוא הלבן-שמנת עם התריסים הצהובים" אמר.
"יותר טוב.. תגיד לאביך שאבוא בשעה 7 וחצי לביתו" היא אמרה.
זה היה דיי מצחיק, אם לאמר את האמת.
אמי עלתה ודן הסתלק. טליה יצאה ממחבואה וניקתה את בגדיה. היא לבשה חולצת בטן צמודה אדומה עם תחרה לבנה צמודה מתחת וחצאית סקוטית עם חגורה שחורה מחוברת. הנעליים היו נעלי עקב ורודות.
~השעה: 7 וחצי~
אמי ירדה למטה, אחרי שעברה, בטח, מייאובר כולל הכל מהמעסה הפרטית שלה (עם כל הכבוד להיגיון, היא עושה לי גם לפעמים, לפני אירועים חשובים. לאחיותיי יש מעסה אחת לשתיהן.) וסביר שגם התקלחה באמבטיה מפוצצת שמנים. ככה זה תמיד לפני פגישות עם גברים. היא לבשה חליפה עסקית הדורה, בצבע אפור, עם נעלי עקב אפורות, בגוון תואם לחליפה. היא גם החזיקה תיק עסקים אפור, כאילו כדיי להבהיר שהפגישה עסקית בלבד. הגולגול בשערה החום היה קצת מפתיע. היא שמה אודם קליל, אדום בהיר-כתמתם, והצללית הייתה בגוון גוף טיפה כהה משלה. זה היה מוזר. היא הדיפה ריח של בושם "לובאלו-רה" (ריח ורדים עדין) או שפשוט התקלחה עם מי ורדים. זו אמי. היא אומרת לי לא לקרוא לה "חורגת" וגם לו לבנותיה, אז ככה זה.
"אני רוצה שתבואי איתי!" אמרה אמי.
"אני?" שאלו לולה וסתיו, בו זמנית.
היא ענתה…