סיפור ללא שם. סיפור אהבה. מוכרת לכם ההרגשה?

די!!! אני חייבת להפסיק לחושב עליו!!!!!!!! חבטתי בכרית בכוח. השעה היא 12:00 בלילה. כולי מזיעה, נוטפת מים. כועסת, זועמת. על עצמי. מאוהבת, בו. שונאת, אותו. רוצה לבעוט לו בתחת. שיעוף מהחיים שלי!!! שיפסיק לרדוף אותי!!! שיפסיק לגרום לי לחשוב ש…. ברגע זה קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר. אבי ואימי ישבו בסלון וראו סרט כל שהו. דמוי ימיי הביניים. מלך כל שהוא בדיוק החטיף למשרת שלו. וצעק עליו " you are dump kid! Go out of my…." משם לא שמעתי יותר. נכנסתי למקלחת, והתיישבתי על הכיור. ואז מיד ירדתי. מפחד שהוא ייפול וישבר. שטפתי את הפנים. מגע המים הקרים על עורי, רענן אותי, ולרגע הרגשתי חופשייה, ללא כל הדאגות. אבל לאחר רגע הרענון הביא אותי למצב שבו אני מבינה יותר טוב את המצב. חזרתי למיטה שלי. ואחותי הגדולה, מהחדר ליד צרחה: " לכי לישון כבר, סתומה! יש לי מחר בגרות בלשון!!!!!!!!!" " בסדר בסדר…" מלמלתי בשקט, ונכנסתי לחדר. שוב אותו המראה החל לרדוף אותי. נער, לא גובה מידי, ג'ינג'י, חלק. נמשים שזורים על פנים בנדיבות מופרזת. עיניו הכחולות התהפכו כמו גלים בים. וחיוכו השובבי אך גם הרציני ( ברצינות, אני לא מבינה איך זה?!) קרץ אליי, כקורא לי: " נשקי אותי!!!!" בלהט. " שתוק" מלמלתי לעצמי בשקט. התיישבתי על המיטה שלי, והתחלתי ללטף את המצעים. מצעים של ברבי. גם ברביות הבלרינות על המיטה צרחו :" תבואי אליו כבר!!!!!!!" כאילו הן יודעות אליו משהו. פחחח. אני רק בת 12, ואני מאוהבת במישהו שהוא כבר מאוהב באחרת. והיא שונאת אותו. הוא בחיים לא ירפה. הוא ימשיך וימשיך. ואני תקועה. כיסיתי את עצמי בשמיכה, נשכבתי, ודמיינתי אותו, ניגש אליי ואומר :" אני……" נרדמתי. לא רציתי לשמוע אותו אומר את זה. ידעתי שהוא יגיד " שונא"