סיפור ערסים-אביאל ודני :)~פרק 33

~נקודת המבט של ליבי~

"איפה גל ?" שאלתי את ירין כשאני הוא ודני חזרנו הביתה
"יש לה 4 "הוא אמר ונאנח
"הוו אתה מתגעגע ?" דני שאלה אותו בגיחוך
"חחח לא מה אני הומו ?" הוא שאל-אמר
"מה קשור הומו אלוהים?!" שאלתי בחצי צעקה
"כן אם אתה מתגעגע לחברה שלך, איך יוצא שאתה אוהב בנים ?!" דני שאלה והדגישה את ה"חברה"
"חחחחח אתן בנות אתן לא תבינו" הוא צחק
"מה שתגיד" מילמלתי
"הומו" דני גיחכה בשקט ואני התחלתי לצחוק
"שתקי" הוא צעק ונתן לה כאפה על העוף
"אחח יבן אלף למה זה היה?!" היא צעקה ונתנה לו כאפה
"יווואו שניי ערסים באלוהים!" אמרתי בייאוש והסתכלתי לשמיים
אחרי כמה דקות של שקט דני אמרה "טוב ירין, אני צריכה לדבר עם ליבי, תמשיך להתקדם עם חן"
"סליחה?!" הוא הסתכל עליה בפליאה "אתן מסתירות ממני משהו ?" הוא שאל ושילב ידיים
"ידפוק אתה כבר יודע!" דני צחקה
"אהה על זה ?" הוא שאל ועלה על פניו חיוך שובב
"כן דפוק, עכשיו לך" היא אמרה לו, סובבה אותו ודחפה אותו קדימה
"טוב טוב אני הולך י'תוקפת" הוא אמר לה וצחק, על פנייה עלתה הבעה כעוסה ואני לא הבנתי בכלל מה הם רוצים
"טוב אז מה היה כלכך חשוב שגירשת את ירין מכן ?" צחקקתי
"זה קשור למאור" היא אמרה והשפילה את ראשה. בן אלף הוא פגע בה ?!
"מה הוא עשה לך ?! הוא פגע בך ? אני אפוצץ אותו נודרת !" עלו לי העצבים בגוף
"חחח לא זה לא זה.." היא צחקקה והרכינה את ראש שוב פעם. הגענו כבר לנקודה שאנחנו מתפצלות בשבילים אז נעמדנו. חיכיתי שהיא תגיד משהו. מה היא כבר צריכה להגיד שהיא מתנהגת ככה ?
"זה.. אנחנו התנשקנו אתמול" היא אמרה והסתכלה עלי לראות איך אני מגיבה
"אעאעאכעאעא" צעקתי וקפצתי עליה בחיבוק, היא כנראה שמחה שהגבתי ככה והצטרפה לצרחה וכשהתנתקנו מהחיבוק הסתכלתי עליה. היא הייתה מאושרת. אחרי הרבה זמן שלא.
"אני שמחה בשבילך" אמרתי והיא חייכה
"אני מאוהבת בך!" היא צעקה וקפצה עליי בחיבוק
"חחחח יסתומה תני קצת אוויר " אמרתי בקושי מנסה להשתחרר מהאחיזה שלה.
"כמו שאמרתי כנראה אנחנו אף פעם לא נהיה מאושרות ביחד" אמרתי בצחוק אבל מבפנים הייתי עצובה כלכך… אני מתגעגעת למתן שליי
"היי" היא אמרה והוציאה אותי מהבועה שהייתי בה "אני מבטיחה לך שזה לא סוף העולם גם את תיהי מאושרת" היא אמרה בנימה מעודדת וחייכה חיוך מנחם
"אין לי את מתן אני לא אהיה מאושרת" מלמלתי
,לא לעוד הרבה זמן" היא מלמלה וחייכה חיוך תחמן וברחה משם בהליכה מהירה
" מה ?" צעקתי לה לא מבינה והיא רק נופפה לי בידה והתחילה לרוץ בריצה קלה
למה יש לי הרגשה שהיא מתכננת משהו ?

אחרי שסיימתי לאכול שמתי את הצלחת בכיור ועליתי לחדר הייתי קצת בוואטצאפ והאינסטגרם ואז קיבלתי הודעה מחסוי
'תחכי לי ב-17:00 בכניסה האחורית של המכון כושר' מי זה ???
'מי זה ?' שלחתי
'תחכי לי שם פשוט' הוא שלח הודעה. מי זה ?! ואיך לעזאזל יש לו את המספר שלי ?!
הוא התנתק.

אני לא יודעת אם ללכת או לא … כאילו לפי מה שתמיד לימדו אותנו ואמרו לי יש לי 101 סיבות למה לא ללכת אבל עדיין יש בי איזשהי סקרנות! אני לא יכולה! אני חייבת לראות מי זה !

אחרי הרבה זמן של מחשבה ראיתי שכבר 16:30 אז החלטתי ללכת לשם.. לבשתי אוברול קצר מבד נעים בצבע כחול עם כפתורים לבנים לאורך הבטן עם קצת מחשוף, שמתי כפכפים שחורים ותכשיטי זהב.
אולי אני אקח אולר ליתר ביטחון ?! עזבו עדייף שלא…

יצאתי לכיוון החדר כושר וכשהגעתי הלכתי בזהירות ובחשש לכיוון הכניסה האחורית
"יש פה מישהו ?!" שאלתי בשקט ופחד ואפאחד לא ענה
"הלוו??" הפעם הרמתי טיפה את הטון ועדיין לא ענו. בטח ערסים מפגרים שעבדו עליי
בדיוק שבאתי ללכת ראיתי על הקיר דף לבן מקופל מודבק עם ציור של חץ אדום לידו… מהסקרנות הלכתי לראות מזה, קילפתי את הסלוטייפ בעדינות מהקיר ופתחתי את הדף ומולי נראה מכתב בכתב מודפס אז לא יכולתי לזהות של מי זה

"היי ליבי, הכנתי לך משהו קטן." היה כתוב, אז כנראה שזה באמת מיועד לי
"יש לך שתי אפשרויות, או שתזרמי עם המשחק או שלא. בחירה שלך אני אכבד את כל מה שתבחרי אבל אני מציע\ה לך לזרום." שיט אני גם לא יכולה לדעת אם זה בן ובת
אם את מקשיבה לי ומחליטה להמשיך אז תקשיבי מה את צריכה לעשות.. תמשיכי לעקוב אחרי החיצים ולאסוף את המתנות לידם" קראתי וראיתי שעל הרצפה מתחת לחץ הייתה שקיד נייר אדומה בוהקת עם שרוכים לאחיזה
"בסוף אני אחכה לך.
מקווה לראות אותך שם" סיימתי לקרוא את הדף, קיפלתי אותו והכנסתי אותו לכיס.. מי זה יכול להיות ? ירין ? לא בן לא היה משקיע ככה… אהה בטח דני! חחח איזה גדולה היא! יאללה נזרום

(תשמעו בחלש)

הרמתי את השקית הקטנה ופתחתי אותה וראיתי צמיד עור יפה שחרוט עליו "Libi" . הכנסתי אותו חזרה והתחלתי להתקדם לכיוון החץ האדום.
הלכתי קצת והגעתי לחץ נוסף ליד מגרש הכדורגל.. שם חיכה לי בושם של שנאל.. חייכתי בקטנה והייתי מופתעת מההשקעה והחץ שהיה דבוק לברזייה אמר לי ללכת לשמאל וכשהמשכתי במתנ"ס על לוח המודעות חיכה לי עוד חץ ולידו מעטפה.. פתחתי את המעטפה וראיתי…שובר לארוחה זוגית במסעדה פה בתל אביב! וואו השקיעה הבחורה חחח
החץ אמר לי להמשיך ישר והגעתי למכולת.. חיפשתי את החץ וראיתי שהוא נמצא על המתקן של העיתונים ולידו זר פרחים.. הרחתי אותם. הם הריחו נפלא והיו יפים כלכך!
המשכתי והגעתי למרפאה.. שם ליד החץ חיכתה לי שקית גדולה יחסית.. הצצתי לבפנים וראיתי חולצת מספר בצבע בורדו, חצאית מקסי שחורה ונעלי עקב פלטפורמה שחורות !טוב זאת דני בטוח
חחח המשכתי לכיוון החץ והגעתי לדואר שם היה כתוב על פתק לפתוח את התיבה שלי וליד היה תלוי המפתח עם חוט אדום על מסמר, פתחתי את התיבה ושם הייתה קופסה מלבנית קטנה בצבע זהב, כשפתחתי אותה ראיתי שני עגילי יהלום! ווואו איזה יפים הם היו!
בקיצור ככה עברתי את כל העיר ואספתי איתי עוד מתנות שלבסוף החץ האחרון הביא אותי לחוף הים… היה כבר חושך והחוף היה ריק חוץ מכמה זוגות שהיו מפוזרים וליד החנות גלשנים הסגורה מצאתי עוד מכתב כמו שהיה על הקיר במכון
"אם הגעת עד לפה… ל הכבוד גאה בך ! שמח\ה שהקשבת לי !" קראתי וגיחכתי, משוגעת הדני הזאת ! מה היא עושה בשביל קצת צחוקים
"עכשיו תעשי טובה קחי את כיסוי העיניים שנמצא בשקית מתחת" הבטתי למטה וראיתי בשקית שקופה כיסויי עיניים שחור וחזרתי לקרוא במכתב
"שימי אותו ותתקדמי 40 צעדים לימין" זה כל מה שהיה כתוב .
היססתי טיפה ואז הרמתי את השקית,לקחתי את כיסוי העיניים ושמתי אותו, הסתובבתי 90 מעלות לימין והתחלתי להתקדם בזהירות ובחשש כי לא ידעתי לאן אני הולכת והתחלתי לספור בקול שקט כדי לא להתבלבל "1" אמרתי והתקדמתי בזהירות מגששת עם הידיים כדי לבדוק אם יש מכשולים "2" המשכתי
*
"38", "39", "40" סופסוף! אני מתה להוריד כבר את הכיסוי הזה.. הסרתי אותו בזהירות ולא האמנתי למה שאני רואה … ראיתי שביל שנתחם בעלי כותרת אדומים ונרות קטנים.. השביל הוביל לשמיכה עם כריות ונרות ועם בוקסה שנגנה שיר נעים בקרע ועם סלסלה ועל השמיכה לא ישב אחר ממתן עם האייפון מצלם אותי ומחייך. הייתי פשוט בשוק ! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ! כל זה בשבילי !?
"טוב מה את מחכה ?" הוא שאל והוריד את האייפון "בואי" הוא אמר, קם והושיט לי יד
התחלתי להתקדם בשביל עם חיוך מבויש עד שהגעתי אליו ונתתי לו יד… יווואו כמה זמן לא נגעתי בו ! המגע שלו העביר בי צמרמורת נעימה. צמרמורת נעימה. הרחש של הגלים שמתנפצים על החוף והשילוב של הרוח הנעימה שהעיפה מעט את שיערי לאחור עשו את שלהם בהחלט. אבל כל זה לא עניין אותי. רק מתן עניין אותי.
"אניי מצטער, אני מצטער פשוט על הכל, אני מצטער שהייתי אידיוט, אני מצטער שרבתי איתך, שלא דיברתי איתך" הוא התחיל להגיד והסתכל לי בעיניים "ואני הכי מצטער שנתתי לך להיעלם לי מהחיים" הוא אמר ואני פשוט בהיתי בו חייכתי אליו.." אהה רגע יש לי פה משהו בשבילך" הוא התחיל לומר ואני כבר לא הבנתי מה הוא עוד לא נתן לי ? או עשה לי ? " המתנה של החץ האחרון" הוא אמר והכניס את היד לכיס של המכנסיים והוציא משם את השרשרת שאני זיהיתי כבר, השרשרת שהוא קנה לי והחזרתי לו אותה "את רוצה אותה בחזרה ?" הוא שאל ואני פשוט חייכתי והנהנתי, מיד עלה על פניו חיוך והוא בא מאחורי לשים לי אותה, אני הזזתי את שיערתי והרגשתי את התליון נח לי על החזה.
הוא הסתובב אלי ונשאר קרוב.
הוא הסיט קצוות שיער שלי מאחורי האוזן.
הרגשתי אותו.
את הלב שלו פועם.
את הריאות שלו נושמות.
את העיניים שלו שבוחנו אותי
את השפתיים הבשרניות שלו שנראו כי מתכננות משהו
את הידיים שלו שמחזיקות אותי בעדינות ורוצות פשוט לחבק אותי
הבטתי בו..
התגעגעתי אליו!
גם אני רציתי לחבק אותו
לנשק אותו
להרגיש אותו.
להיות איתו
שיהיה שלי ואני שלו
שנחזור להיות אחד של השני כמו תמיד.
שנאהב כמו פעם.
שפוט נחזור להיות מתן וליבי!
שתקנו.
"את סולחת לי ?"הוא שאל בלחש ואני כתגובה פשוט נישקתי אותו נשיקה ארוכה וטובה. פשוט לא יכולתי לדבר. אחרי כמה שבועות שלא נישקתי אותו, חיבקתי אותו, ליטפתי אותו, הרחתי אותו… עכשיו השלמתי את על הפערים חחחח הרגשתי כמו בסרטים שאנחנו מתנשקים וכל העולם סובב סביבנו! ככה ממש הרגשתי !
כשהתנתקנו נשארנו קרובים והוא חייך
"אתה אידיוט ! אתה פשוט אידיוט !" אמרתי לו בצעקה חלשה והתחלתי לבכות ולהכות לו בחזה, לא שזה ממש מפריע לו "ששש אני יודע אני מצטער" הוא אמר וחיבק אותי, אני המשכתי להכות אותו עד שפשוט טמנתי את ראשי בחזה שלו ונתתי לעצמי להירגע
"רגע בכית עכשיו כי נפרדנו או כי חזרנו ?" הוא שאל פתאום לא מבין ואני התחלתי לצחוק! התגעגעתי אליו ! הוא היחיד שיכול לגרום לי לצחוק באמצע בכי.
הוא התחיל לצחוק גם ואז נשכבנו על השמיכה כשאני שמה את ראשי עליו.
(תעצרו עכשיו את המוזיקה)
*
"נו אז איך ההפתעה שהכנתי לך" הוא שאל כשאכלנו את הכריכים שהוא הכין לנו
הסתכלתי עליו וחיפשתי את המילים הנכונות " מפתיעה" גיחכתי וחייכתי
מה לא אהבת?" הוא שאל בחיוך משועשע
"אהבתי מאוד! תודה " אמרתי לו ונתתי ביס בכריך "תאמת שבהתחלה ממש לא ידעתי מי זה ופחדתי" חייכתי חיוך ביישני "רציתי אפילו להביא אולר" אמרתי והסמקתי
"חחחח למה אולר נשמה שלי לא הגזמת ?!" הוא התחיל להתפקע מצחוק
"מה אתה רציני ? אתה יודע מה יכלו לעשות לי ? לחטוף אותי, להרביץ לי לאנוס אותי, לענות אותי וחס ושלום להרוג אותי " אמרתי להגיד לו באקראיות ונכנסתי להילחץ מהמחשבה על זה והייתי חייבת מים אז לקחתי שלוק גדול מהבקבוק ונרגעתי
"חחחח מה היה נוגע בך יפשלי, ניראלך אני אתן למישהו לפגוע בך" הוא אמר ואני התחלתי להסמיק והוא התקרב אלי עם הפנים
"יפה לך אדום" הוא חייך
"אוי שתוק ותנשק אותי כבר" אמרתי בלחש ועצמתי עיניים, הרגשתי שהו מחייך ואז הוא התקרב אלי ונישק אותי נשיקה ארוכה עם לשון.
"אוויר נשמה" אמרתי לו בצחוק והתנתקתי ממנו והוא גיחך
"אני שמח שחזרנו" הוא אמר בשקט הזיז את הסלסלה ונשכב
"גם אני" אמרתי ונשכבתי עליו חזרה
שכבנו ככה בערך חצי שעה ואז מתן קיבל הודעה והבעת הפנים השלווה השיתה לו לפני שניה נעלמה והתחלפה באחת מודאגת ורצינית
"מה קרה חיימשלי ?" שאלתי אותו והתרוממתי טיפה
"אני חייב ללכת" הוא אמר בלחץ וקם , אני אסביר לך בדרך " הוא נתן לי נשיקה קטנה וקיפלנו שם הכל.

בדרך חזרה הבייתה מתן הלך עם הסלסלה והבוקסה ואני עם השקית של המתנות בפנים
"אהה שכחתי כבר" אמרתי ונתתי לעצמי מכה בראש "קח" אמרתי והושטתי לו את השקית
"מה ?" הוא שאל לא מבין
"קח את המתנות" אמרתי
"חחח מאמי הקטע במתנות הוא שמקבלים אותם במתנה, לתמיד, לא מחזירים נשמה" הוא חייך
"נו יטמבל קח!" אמרתי בחיוך "גם ככה אני כועסת עליך שבזבזת כלכך הרב כסף עלי! אתה לא נורמלי" אמרתי בכעס מדומה
"את שווה כל סכום שבעולם" הוא אמר לי וחייך ואני עצרתי אותו והבאתי לו נשיקה עדינה על השפתיים, והוא הצמיד אותי לעוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת
"טוב דיי י'מתלהב אמצע הרחוב פה" דחפתי אותו ממני והוא צחק וחייכתי
"וחוץ מזה שלא קניתי לך את זה סתם" הוא אמר וחייך חיוך שובב
"לא הבנתי" אמרתי בהיסוס
"בכל הדברים האלה את תלבשי ותשימי כשנצא לדייט שלנו" הוא אמר בקול של 'מה לא ידעת?'
"באיזה דייט מודבר ?" שאלתי בהתחכמות
"במסעדה הרומנטית" הוא חייך ועכשיו הבנתי למה השובר
"יצירתי שליי!" אמרתי וקפצתי עליו בחיוך והוא קפץ ונתן לי נשיקה במצח
" אבל דבר אחד אני לא מבינה" אמרתי והסתכלתי עליו
" מה ?" הוא שאל
" ממתי אתה מבין בנעלי קב, בשמים, תכשיטים וכל זה שקנית לי בושם של קוקו, נעלי פלטפורמה ועגילי יהלום וכל שאר הדברים ?!" שאלתי בקול לא מבין וחייכתי
"אז זהו… זה קטע הזה נדי קצת עזרה לי" הוא אמר בקול מבויש
"מה זאת אומרת ?" שאלתי
"הבאתי לה את האשראי שלי ואמרתי לה שתלך לקנות את כל הדברים האלה" הוא אמר "אהה ונראה לי שהיא קנתה עוד קצת דברים לעצמה" הוא אמר בנימה עצבנית "שובבה החברה שלך" הוא אמר ועלה לו חיוך קטן
"מה מאמי לא ידעת?זה היה בעשת הדיברות, אל תרצח, אל תנאף, אל תגנוב ואל תשאיר את דני עם אשראי לבד בקניון" אמרתי וצחקנו שנינו
"טוב ביי יפה שלי אני צריך ללכת" הוא אמר כשהגענו לבית שלי
"ביי חיימשלי" אמרתי בחיוך והסתובבתי לכניסה של הבניין
"מה זה טוב ?!" שמעתי אותו אומר מאחורי והסתובבתי "תביאי נשיקה" הוא אמר ועלה לי חיוך התקדמתי אליו כמה צעדים והתנשקנו צרפתית כמה דקות ברחוב
"טוב יאללה מאמי אתה צריך ללכת" אמרתי לו כשהתנתקנו ונתתי לו מכה ידידותית בחזה
"כן " הוא אמר
"תודה על היום, נהניתי מאוד" חייכתי אליו
"בכיף אהבה שלי מתן עליך" הוא נתן לי חיבוק והלך!
נכנסתי לבית ועליתי מהר לחדר כדי לברוח מהשאלות החופרות של אמא ואבא ונשכבתי על המיטה .
הסתכלתי על התקרה וחייכתי !
"תודה אלוהים!" מלמלתי בלחש לעצמי ונשארתי עם החיוך המפגר והמאוהב הזה מרוח על הפנים!