ספריג-קאמפ (פרק 13)

יום חדש הגיע. עידן התעורר בבוקר בשעה שש וחצי ויצא החוצה לנגן מעט כדי להתערנן.
ליאן כרגיל עשתה מתיחות בוקר. שיערה החום החלק והארוך היה אסוף בקוקו קטן וורוד ועידן כנובן ראה אותה
"את התסרוקת הזו עוד לא ראיתי אצלך" אמר בגיחוך
"בוקר טוב גם לך" אמרה וניגשה לתת לו חיבוק.
"אני לא רגיל עוד לזה שיש עוד אנשים שערים מוקדם"
"אני קמה מוקדם גם בבית. אני עובדת על גמישות בבית שלי במשך שעתיים ואז אני מתארגנת לבית הספר"
"טוב, במחנה את לא מתאמנת שעתיים זה בטוח"
"נכון.. אבל במחנה בבוקר אני עושה אימון של שעה ובערב לפני השינה עוד שעה."
"אולי תראי לי תרגיל התעמלות?"
"בשימחה. אני די מבואסת שאין כאן התעמלות אומנותית אבל טוב.. זה מה יש" אמרה והתחילה להראות לו תרגיל אחד או שניים"
עברו שעתיים והשעה הייתה כבר כמעט תשע וחצי. רוני התעוררה וראתה שאגם לא במיטתה ושמור עוד ישנה. רונה התלבטה אם כדאי לה להעיר את מור כדי שתעזור לה ולאופק לחפש את אגם אבל החליטה שלא לערב אותה בזה.
היא ואופק נפגשו בחדר האוכל וחשבו מה לעשות.
"תראי אני לא חבר כל כך טוב של אגם.. אבל אני מוכן לעזור לך לחפש אותה" אמר בנימוס
"אוי זה לא משנה. העיקר שאנחנו ביחד בכל העניין הזה." אמרה והניחה את ידה על ידו "טוב בכל אופן, צריך לחשוב על מקומות שבהם היא יכולה להיות"
"אבל חיפשנו בכל המחנה.."
"נברר עם מי היא דיברה אתמול וככה נגלה!"
עידן הגיע ונדחף אליהם לשיחה
"על מי מדברים פה?"
"מה זה ענינך?" אמרה רוני בחוצפה קלה
"אנחנו די עסוקים אכפת לך עידן?"
"טוב בסדר, בסדר אני הולך" אמר עידן והלך לשבת עם ליאן ונעמה
"תאמיני לי מאז שהוא וליאן חברים הוא השתנה לגמרי. הוא לא כיפי יותר"
"אתה מספר לי… טוב בכל מקרה, עם מי היא יכלה לדבר אתמול…"
בזמן שהשניים ערכו את החקירה שלהם, מור הלכה לשבת קצת בחוות הסוסים ליד אחת הארוות.
"עושה שיעור רכיבה?" שאל ג'ייסון
"לא. סתם מסתכלת פה על הנוף"
"יופי של נוף יש פה. הרבה סוסים" צחק ג'ייסון והתיישב לידה.
"אתה יודע.. חשבתי שאני יותר אהנה פה במחנה.. אבל אני מתחילה להתגעגע הביתה.."
"אני מכיר את ההרגשה.. אני גם לפעמים מתגעגע הביתה"
"זה לא עניין של געגוע.. זה פשוט שאני מרגישה לא שייכת. אין לי הרבה חברים כאן"
"אני רואה מהצד שיש לך חברים"
"כן.. אבל זה סתם דיבורים בלי משמעות סתם אני מצטרפת לשיחות של אחרים"
"אני לא חושב ככה.."
"באמת?"
"כן. את באמת ניראת מלאת חברים וצוחקת כל היום. למה את חושבת שאני אוהב אות…" וג'ייסון עצר את משפטו ומור נראתה מודהמת.
"באמת ג'ייסון? זו הסיבה שבגללה אתה אוהב אותי?"
"אני יודע שזה נשמע מטופש.. אני מצטער שאמרתי את זה את בטוח לא רוצה לראות אותי בחיים עוד בגלל מה שקרב בימים הראשונים במחנה אני…" מור לא נתנה לו לסיים את משפטו ונישקה אותו.
רוני ואופק ניסו לדבר עם ליאן ועם עידן על שיחותיהם עם אגם אבל לא קיבלו תשובה.
הם טיילו קצת במחנה מחפשים אחר יישועה עד שלפתע מצאו על הריצפה את אותה חתיכת נייר שעל גבה כתובים פרטיה של אגם ביחד עם תמונה.
"אולי זה מה שאנחנו מחפשים כדי לגלות איפה אגם נמצאת…"