ספרינג-קאמפ (פרק 18) ~פרק סיום הספר~

פניה של אגם נראו קצת מלוכלכות באדמה ובגדיה בלויים מאוד.
"אגם מה קרה לך?" שאלה סנדרה בדאגה
"כלום סנדרה." אמרה אגם בהתחמקות
"אני יכולה לדבר איתה?" שאלה רוני את סנדרה
"כן בודאי" אמרה סנדרה והיא ואופק זבו את החדר ונתנו לבנות לדבר לבד.
""את מוכנה לספר לי מה קרה?" שאלה רוני
"בסדר, אבל את לא מספרת לאף אחד ברור?"
"מבטיחה לך" אמרה רוני.
~ מה קרה לאגם ~
לאחר שמצאה את המסמך שבו רשומים פרטיה אגם נחטפה מהמחנה במהירות ואיבדה את ההכרה. כשהתעוררה, ראתה חושך מוחלט משום שעינייה היו קשורות בנוסף לרגליה ולידיה.
"איפה אני נמצאת?! תשחררו אותי מכאן!!" צעקה אגם למרות שפיה היה מכוסה במתפחת לבנה
"תפסיקי מיד לצעוק!" צעק לאברה אדם גדול ושרירי לבוש שחורים ובעל תסרוקת גאלח בשיערו.
הוא התקרב אל אגם בצעדיי ענק והסיר מפיה את המתפחת
"מה אתה רוצה ממני?!"
"אני רוצה שנדבר." אמר "את יודעת את הסיפור של הורייך נכון חמודה?"
"איזה סיפור יש להורים שלי?"
"חמש עשרה שנה את גרה איתם ואין לך מושג מה הם עשו נכון?" שאל
"מה ההורים שלי עשו?!"
"את מתכוונת מה שותפי המאפייה מאנגליה עשו.."
"מה?!" שאלה אגם "ההורים שלי לא שותפים במאפייה!"
"את זה את חושבת.." אמר "ואת צודקת"
"אני לא מבינה"
"מה יש לא להבין ילדה?! ההורים האלה הם לא באמת ההורים שלך!"
אגם הופתעה והאיש המשיך לדבר "הוריים האמתיים נמצאים פה, באנגלייה. שמם אמה ודיויד ג'ניפר" אמר "את בטח שואלת את עצמך 'אז איך הגעתי לידיי הנוכלים האלו נכון?"
"כ..כן" אמרה בפחד
"אז אני אספר לך!" צעק "נחטפת מבית בחולים בעודך תינוקת בת כמה שעות."
"אבל מה הם רוצים מתינוקת קטנה וחסרת ישע?"
"האנשים האלו חוטפים תינוקות קטנים ומגדלים אותם ובגיל 18 הורגים אותם"
"מה?!!" צעקה
"אלייך הם כנראה נקשרו ובגלל זה הם שיקרו לך כל חייך שאחייך לא גרים בארץ או בבית מכיוון שהם מתו.."
"אתה מתכוון שבעוד שלוש שנים אני אמות?!"
"למזלך הרב לא." אמר "הם שלחו אותך למחנה כדי להציל את חייך מהמנהיג של המאפייה ג'יי ביל קליפורד שמודה שהם אכן מבצעים את עבודותיהם.."
"אז למה חטפת אותי?"
"כדי לספר לך את האמת ולהפגיש אותך עם הורייך"
"למה שתרצה לעשות זאת?"
"הייתי במאפייה הזו כמה שנים עד הבגידה שלי. אני מסתתר ומגן על חיי חלק מהילדים ואת אחת מהם."
"אז תוכל להראות לי מי הם הוריי?"
אך לפניי שהאיש הספיק לומר כן פרצו כמה חיילים דרך הדלת.
"תן לנו את הילדה!" צעקו
האיש שחרר את אגם במהירות והיא רצה דרך החלון אל היער הסמוך בתקווה למצוא את המחנה..

"את לא יודעת מה עלה בגורל האיש הזה?" שאלה רוני
"לא. אבל הוא היחיד שיכול להראות לי מי הם הוריי"
"אז קדימה, בואי נחפש אותו"
"אגם קמה מהכיסא והסתכלה דרך החלון "אין צורך, אני יודעת שהוא כבר יגיע לבד.."
רוני הביטה באגם במבט מודאג..

עוד כמה ימים עברו במחנה. אגם התרגלה למחנה כמו שהיה קודם והמשיכה לנגן ולשיר. עידן לא הצליח לדבר איתה מאז אבל הוא החליט לאגור אומץ ולטפל בכל.
בינתיים, מור ישבה על הספסל מול מגרש הטניס וראתה את אגם מטיילת על השביל.
"אגם אפר לדבר איתך שנייה?" שאלה מור
"כן בטח" אמרה אגם ובאה לשבת לידה.
"אני צריכה לספר לך משהו.." אמרה "אני מקווה שנישאר חברות.."
"כמובן שנישאר חברות!! אני אוהבת אותך מאוד"
"זה לא מה שרציתי להגיד לך.." אמרה מור "זה בקשר למסמך שמצאת ולחטיפה שלך.."
"אוקיי.."
"המסמך הזה שלי. יותר נכון אבא שלי הביא לי אותו"
"ואיך אבא שלך מכיר או…" אגם החלה להבין "אבא שלך חטף אותי??"
"כן.. הוא שלח אותי לכאן כדי להשגיח עלייך וכדי שההורים שחטפו אותך לא יעשו לך דבר רע."
"וואוו.. אני לא יודעת מה להגיד" אמרה אגם בהלם "תודה?"
"בבקשה.. ואני מצטערת שזה יצא ככה ושחיילי המאפייה הגיעו ככה.."
"רגע איך את יודעת על החיילים?"
"אבא שלי סיפר לי."
"הוא חי?!!"
"כמובן שכן! הוא ברח בזמן שאת ברחת."
"הוא יכול להראות לי את הוריי?"
"כן, הם בדרך לכאן ביחד איתו."
אגם רצה לחדרה להתארגן ולהתלבש וכשסיימה, עידן עבר לידה..
"אגם, אני יכול לדבר איתך?" שאל
"כן כמובן" אמרה
השניים ישבו במגרש הטניס ועידן התוודה מולה.
"אני נפרדתי מליאן בגללך, אני אוהב אותך כמו שלא אהבתי מעולם וכשנחטפת אני רק רציתי למצוא אותך כדי שאוכל להגיד לך את זה, אני מקווה שאת לא כועסת עליי אבל כשאמרת לי לא בשבועיים האחרונים אני רציתי ל.. לא יודע אני פשוט הייתי שבור ו.."
אגם עצרה אותו בכך שנישקה אותו ואמרה לו "אתה לא צריך לתת לי הסברים, אני מצטערת על הכל. ביום ההוא שדחיתי אותך, זה היה כי עבר עליי יום לא טוב ואני מאושרת שעכשיו הכל הסתדר"
"מה זאת אומרת?"
"גיליתי את האמת על המשפחה שלי ועל ההורים שלי" אמרה אגם וסיפרה לעידן את כל הסיפור
"ומתי תפגשי את הורייך?" שאל
"אגם! בואי מהר הורייך כאן" קראה מור ואגם הסתכלה אליה ואמרה לעידן "כנראה שעכשיו.." והשניים התרוממו מהמגרש והתקדמו אל אבר המכונית הלבנה שנצבה מול המחנה.
מן המכונית יצאו גבר ואישה שדומים לאגם מאוד בפנים, בשיער, במבנה הגוף והיא הבינה שהם הוריה.
היא רצה במהירות לחבק אותם וכשנפגשו לא יכלו להפסיק להוריד את הדמעות והחיוך מהפנים
רגע של אושר עבר בין השלושה ורגע של שמחה בכל המחנה..