סרטן חיית מחמד? |פרק 2 – אופיר לוין|

פרק 2- אופיר לוין

אופיר לוין.
אופיר לוין הוא האהבה שלי.
אני לא אשכח בחיים את היום שהכרנו,
בסך הכל לפני שנתיים,
מי היה מאמין שעכשיו אני אשכב לידו, ליד מיטת בית חולים שהוא מחובר לכימותרפיה ואני יושבת על הכיסא, צופה בו ישן וכותבת במחברת שלי,
נזכרת ברגעים היפים שלנו, ברגע המקרי שהכרנו, ואני מבינה ש-
אופיר לוין הוא האהבה שלי- ואני בחיים לא אשכח את היום שהכרנו.

זה היה ערב גיבוש של כל החבר'ה של הפנימייה, המדריכים ריכזו את כל התלמידים שבפנימיה לערב גיבוש, ואני חשבתי לעצמי שזה ערב חרטה, מי צריך גיבוש שיש לי את החברים שלי?
גם ככה כולם מודעים לזה, שיש פה את "החבורה", שזה רנית, שובל,טליה, אליאור, נתן, דניאל ואני. אני הולכת איתם לכל מקום, הם נתנו לי את הביטחון שיש לי היום.
נכנסנו לתוך חדר צפוף שאיכשהו כל התלמידים הצליחו להכנס בו, התעודדתי בזה שהיה בפינה של החדר תה ועוגיות בהתאם למזג האוויר הקריר ששרר באותו ערב.
ואז חילקו אותנו לקבוצות.
ואיזה פלא! הפרידו אותי מ"החבורה".
אם תשאלו אותי? זה היה בכוונה.
אחרי שכולם עזבו לקבוצות שלהם, נשארתי בחדר שבו הייתי עם הקבוצה שלי, בלי אף אחד מהשכבה שלי, רק שביעיסטים ושמיניסטים ובאותו רגע חשבתי לעצמי זה מי האידיוט שחילק "שווה בשווה" את הקבוצות.
"תסדרו בבקשה את הכיסאות במעגל" המדריכה של י"ב צעקה.
אז סידרנו את הכיסאות.
"אוקיי, אז ככה…שלום לכולם, קוראים לי מרים ואני המדריכה של השמיניסטים למי שלא ידע" היא חייכה.
"ווהו! אללה שמיניסטים!" בחור משקפופר שישב בימין של המעגל צעק ומחא כפיים.
כולם התחילו לצחקק ולדבר אחד עם השני ואני בהיתי בקיר, בלי אף אחד, בודדה מתמיד.
"ששש..טל אני רוצה להתחיל" היא השתיקה אותו בחוסר ביטחון, בכלל היא הייתה נראית ביישנית,היא הייתה מלאה אבל מלאה במקומות הנכונים, היא לבשה קפוצ'ון שגדול עליה לפחות בשלוש מידות, מכנסיים רחבים ונעלה נעלי הרים לא קשורות, שיערה הבהיר היה אסוף בקוקו מקורזל.
"אז מי שלא יודע מה הוא עושה פה" היא צחקה אבל די ייבשו אותה, "אז זה ערב גיבוש של הפנימייה,בהתחלה נעשה שיחה קצת עמוקה ורצינית ואחרי זה נמשיך לסדנת שוקולד מטורפת!!" את המילה מטורפת היא האריכה בצורה מוזרה.
ואז היא התחילה לדבר על כל מיני דיבורים שעשו לי סחרחורת, על מה היא משמעות החיים בשבילנו, מה נרצה לעשות שנגדל ולמה, מה אנחנו מצפים שנעשה בשנה הזאת, מצפים מעצמנו, מהצוות של הפניימיה, מאחרים והיא עשתה סבב שכל אחד אמר את הדעה שלו וזה ממש לא מצא חן בעיניי.
"שלום" מרים פנתה אליי כי הגיע תורי בסיבוב אבל בהיתי.
"איך קוראים לך?" היא ניסתה שוב.
התעוררתי מהבהייה שלי ונעצתי בה מבט.
"אלי" אמרתי ביובש גמור.
"אלי?" היא הופתעה מהשם.
"אליענה" נאנחתי בחוסר סבלנות.
"אליענה…את שביעיסטית?" היא חייכה בחיוך מתוק ומעצבן.
"שישיסטית" שוב נאנחתי.
"מקסים, ומה את חושבת על מה שאמרנו עכשיו?" היא הדגישה את ה"את".
"מה זה משנה?" הטון שלי היה לא נחמד מדיי.
"כי כולנו פה רוצים לשמוע את דעתך, זאת אומרת, נשמח לשמוע" היא עדיין חייכה.
"זה עדיין לא משנה" לא ויתרתי. לא רציתי לענות לשיחה המטופשת הזאת.
"קדימה אליענה, זה דיון ואני מצפה ממך לענות בדיוק כמו שכולם ענו" היא חייכה הפעם בצביעות.
נאנחתי באנחה גדולה הפעם.
"להגיד לך מה דעתי?" התיישרתי על הכיסא, ונעצתי בה מבט חודר.
"אין בעיה! אז ככה, אני חושבת שכולם פה צבועים" הפניתי את ראשי אל כל התלמידים אשר יושבים במעגל, "כולם פה משחקים אותה ואומרים -אני רוצה להיות בן אדם טוב שאהיה גדול, אני רוצה להשפיע, אני רוצה לעזור למדינה…חרטה!" הרמתי את קולי "סתם מלקקים עכשיו, הרי זה ברור שלכל אחד אכפת רק מעצמו פה, שהעיקר שיהיה לכם עבודה טובה וכל השאר מעניין לכם תביצים, תעשו טובה ואל תתפלצפו פה, הרי ברור שזו מסכה גדולה" שילבתי ידיים ונשענתי לאחור בכיסא שלי, שאני עדיין נועצת מבט חדור במרים.
היא לא ידעה איך להגיב לי וקלטתי את זה עליה.
"בולשיט" נשמע קול מקצה השמאלי של המעגל.
הסתכלתי מאיפה הקול בקע, ראיתי מישהו יושב בפיסוק רגליים ומשלב ידיים, הוא היה שרירי עם חולצת טי-שרט כחולה פשוטה, עם שיער שחור ועיניים כחולות גדולות, ראו את הגומות שלו אפילו שהוא לא חייך, הוא הסתכל עליי.
"סליחה?" עניתי לו.
"אמרתי שזה בולשיט מה שאמרת" הוא חזר, לא ויתר, ראו שהוא עקשן.
בלעתי רוק, לא עלה לי כלום לראש.
"אופיר" מרים נשמעה לפתע, מסתכלת על מי שענה לי, "בוא תסביר לנו למה זה בולשיט מבחינתך" היא עדיין חייכה, לא ייאמן.
אופיר מסתבר, עדיין הסתכל עליי.
"למה זה כל כך קשה לך להאמין שאנחנו באמת רוצים את זה?" הוא נעץ בי מבט חדור, בדיוק כמו שאני נעצתי מבט במרים.
"כי כל אחד חושב פה על התחת של עצמו" עניתי לו, מבלי לגמגם.
"אז את לא מבינה כלום מהחיים שלך" הוא החזיר לי.
"אז אתה תמים" החזרתי לו.
"את חושבת ככה- כי את כזאת, את חושבת רק על התחת של עצמך "הוא הדגיש את האת, "ובגלל זה מוזר לך שאחרים לא חושבים כמוך, בדרך שהיא סבבה לגמרי" הוא הרים קצת את הקול שלו וזה הרתיע אותי.
"אתה לא מכיר אותי" צמצמתי עיניים.
"אז ענית לעצמך" הוא העלה חיוך קטן, ערמומי שחשף את הגומות שלו.
"מה?" לא הבנתי, ונפלט לי.
"גם את לא מכירה אותנו" הוא הצמיד את השפתיים שלו אחת לשנייה וזה הבליט את הלסת שלו.
"טוב חברים בואו נעצור כאן" מרים מחאה כף כדי להפסיק את המתח שנוצר פה.
אני הסתכלתי על מרים אבל הרגשתי שכולם מסתכלים עלי ועל אופיר בהלם, לאחר הסתכלות במרים חזרתי להסתכל על אופיר וקלטתי שהוא עדיין מסתכל עליי,עם העיניים הכחולות הגדולות שלו וזה גרם ללב שלי לפעום מהר, אז נעצתי בו מבט בחזרה, אותי לא ישפילו וזה עבד, הוא השפיל מבט וחזר להביט במרים.
בהמשך השיחה בהיתי במרים מבלי להקשיב ומדי פעם הצצתי על אופיר, חשבתי לעצמי שהוא נראה טוב אבל מהר מאוד העפתי את המחשבה הזאת מהראש.
"ועכשיו כולם ללכת לחדר 21, סדנת שוקולד מטורפת!!!" שוב היא האריכה את המילה מטורפת בדרך מוזרה, כולם קמו מהכסאות בצהלה ויצאו מהחדר לכיוון חדר 21- חוץ ממני, שיצאתי החוצה לעשן סיגריה.
יצאתי מהבניין לכיוון המדשאה, הוצאתי את חפיסת הסיגריות מהכיס של המכנסיים ומצית והדלקתי את הסיגריה.
"למה את עושה את זה לעצמך?" קול בקע מאחוריי, קול שהיה מוכר לי מהשיחה, הסתובבתי וזה היה אופיר.