סתיו אירי -פרק ד' –

"מזג האוויר נחמד היום, לא?" החליפה נושא. התעלמתי.
"מזג האוויר אכן נחמד." זרמתי.
"
" טוב, אני חושבת שכן." אמרה. נמלאתי התרגשות. מיהרתי להתארגן במהירות שיא.
"אז קבענו לעוד שעה ב'קפה של ביל'?" אמרתי.
"טוב."
"טוב, ביי."
"ביי."
"יש!!!!!!!1אחד" צרחתי באקסטזה. אני הולך לצאת עם הנערה הכי יפה בחטיבה ע"ש מארק קיין! ואז נרגעתי. לקחתי את הארנק שלי ויצאתי לכיוון בית הקפה. הרחוב היה שקט הרבה יותר ממה שהיה בבוקר. הצעדים שלי הפעם היו הרבה יותר אטיים, כאילו שהמהירות שלי תלויה באנשים שהולכים עכשיו ברחוב. השלט של בית הקפה נראה מרחוק, זורח באור כחלחל-צהבהב, בעוד שהאות ב' לא מוארת. הירח הוסתר מאחורי ענן. הוא נצץ, או בעצם החזיר או מהשמש. לדעתי רק צד אחד של הירח נראה בגלל שהצד השני משעמם מדי. נימוק מדהים ומשכנע ונפלא. בלי ששמתי לב, נתקעתי בדלת הזכוכית. מלצר אחד הסתכל עליי בעיניים צוחקות. החזרתי לו מבט קר וקודר. הוא הסתובב. עברתי בין הלקוחות ולחשתי להם משהו. הם לחשו בחזרה:
"בסדר." התיישבתי על אחד השולחנות הפנויים באמצע בית הקפה. חיכיתי זמן רב, ולבסוף היא ניגשה.
"היי." אמרתי.
"היי." השיבה.
"טוב, מה שלומך?" שאלתי.
"בסדר." השיבה.
"קר לך?" אמרתי ופשטתי את מעילי.
"קצת." העברתי לה אותו.
"תודה." אמרה. הסמקתי. הרמתי את ידי כדי לסמן למלצר לבוא.
"איך אפשר לעזור לכם?" שאל.
"מה אתה רוצה?" שאלתי.
"טוב, אני אנסה, קפה הפוך?" אמרה.
"תביא גם לי, אבל אם אתה יכול, את הקצף בצורת תלתן." סיננתי.
"יש לך מעיל ירוק?" שאל דיאנה.
"טוב, אני פטריוט אירי!" השבתי.
"בסדר," אמרה והרימה גבה. שתיקה לא נעימה השתררה עד שהגיע הקפה.
"לב?"
"כן…" מלמלתי תוך כדי הסמקה.
"זה אמור להביע ש…"
"אני מאוהב בך!" הסמקתי, יותר מפרארי, וכרעתי ברך.
"מה?" שאלה בתמיהה, כאילו אני עומד להציע נישואין. שלפתי דובי, מחזיק בתלתן בעל ארבע עלים, שעליו כתוב:
'אני אוהב אותך, קווין.'
"תסכימי להיות חברה שלי?"
"כן?" שאלו הלקוחות.
"כן?" שאלו המלצרים.
"כן?" שאלו קבצני הנדבות.
"תסכימי?" אמרו כולם ביחד. דיאנה הסמיקה וכנראה גם נכנסה ללחץ. החזקתי בידה. הרגשתי את דפיקות הלב המהירות מהעורק שעבר שם. עיניה התכולות בהו בי ונצצו. השפתיים הוורדרדות והשער השחור שלה גרמו לי אושר. היא חייכה. הרגע הזה עמד להימשך כנצח. כל האנשים נמלאו התרגשות כמוני. הושטתי לה את הדובי.
"אתה כזה חמוד!" פלטה ונשקה לי בלחי. עמדתי להתעלף מרוב אושר.
"אני מסכימה." אמרה.
"מזל טוב!" צעקו כולם ומחאו כפיים.
את הרגע הזה אני אנצור כל ימי חיי.