“עד שתבואי אליי, ותיכנסי לחיי אל תתני לי ללכת..” פרק 16

הסתובבתי וראיתי אותו, את אחי הקטן…
"מוראל… איך גדלת כפרה עלייך" אמרתי לו בחיוך מרוצה, הוא אח שלי מין הסתם שהוא יגדל להיות חתיך.
"יבויה" צעק קופץ אליי בחיבוק.
"אה נשמה. מה חדש?" אמרתי לו בהתלהבות, והסתכלנו אחד על השני בחיוך מחבקים אחד את השני קופצים צועקים דברים כמו 'מכבי בני זונות' 'מי שלא קופץ צהוב' 'כפרה עלייך' וכל הדברים שתמיד היינו עושים.
"אוקיי… אני בוחרת להתעלם" שמענו קול מהמדרגות, וראינו את ליאן, לבושה במכנס בגזרת boyfriend שמקופל למטה וגופייה שחורה שקיפלה לבטן, והיא נעלה את הוואנס הבורדו שלה ושיערה היה אסוף לקוקו גבוהה.
"אחותינו היפה" צעקנו ביחד ממשיכים להתחבק, וליאן צחקה.
"אני יוצאת" אמרה.
"לאן?" שאלתי
"להפגש אם ידיד" אמרה לנו.
"שו ידיד?" אמרתי עצבני.
"ידיד מהצבא" אמרה לי. ואז ראינו את ליאור ודניאל יורדים מאורגנית לבצפר.
"אם לירוי?" שאל ליאור.
"כן מי עוד יכול להיות, נדיר?" שאלה וצחקה צחוק ממורמר, ליאור גיחך והתקרב אליה לחבק אותה, מצחיק שהם באותו גובה.
"תשמחי שיש לך אותו חייםשלי ותמסרי לו ממני שהוא אחלה גבר, כי הוא היחיד שלא התנהג אלייך כאילו את חפץ" אמר לה ליאור בחיוך, אוקיי מה קרה ואני לא יודע?
"קרה משהו שאני צריך לדעת עליו?" שאלתי חושד.
"לא, לא ממש לא, כלום" אמרו במהירות. באתי לומר משהו אבל ליאן קטעה אותי.
"רוצים טרמפ לבית הספר?" שאלה את דניאל וליאור, והם הנהנו.
ליאור לקח את הקפה השחור שלו, דניאל את הנס וליאן איך לא לקחה שקית שוקו והם יצאו.

נ.מ ליאן
נכנסנו לאוטו ולא הפסקתי לחשוב מה אני אגיד ללירוי, על זה שאני עוברת בסיס… כן החלטתי ולא ממש סיפרתי על זה למישהו… החלטתי שזה הכי טוב וכדאי.
כי אני לא יכולה להמשיך לראות אותם יום אחרי יום ולהמשיך כאילו לא קרה כלום, כי קרה! קרה משהו ששבר אותי, משהו שהרס אותי…
"ביי ליני" אמרה דניאל נושקת ללחי שלי ויוצאת מהאוטו.
"ביי כפרה" אמר לי ליאור נישק לי את המצח, ויצא.