עד שתחזור-רעיון לסיפור חדש
-תקראו קודם מה שכתבתי למטה,זה יעזור לכם קצת לקבל רקע לסיפור-
ישבתי בתחנת האוטובוס שנמצאת ליד ביתי,עם האוזניות שלי..
חיכיתי לאוטובוס שיקח אותי לבית הספר,אני לא מאמינה שהפסדתי שעה ראשונה היום.
הרמתי את מבטי,רואה נער יושב על הגשר הירוק.
משום מה לא ממש הצלחתי להוריד ממנו את מבטי…
מרוב ששקעתי במחשבות שלי ובהיתי בו פשוט,אפילו לא שמתי לב שהוא קלט אותי.
יופי נטע.
הוא חייך לי, וואו מה זה החיוך הזה.
לא יכולתי שלא לחייך גם,ראיתי שהוא יורד מהגשר ומתקדם לכיווני. הורדתי אוזנייה אחת שהוא היה כבר ממש קרוב
"אפשר?" שאל
"בטח" אמרתי וצחקתי,מפנה לו קצת מקום.
"תרשי לי לשאול לשמך?" אמר בקול רציני וסידר את חולצתו.
"נטע" אמרתי וצחקתי
"אלירן" אמר ולחצנו ידיים.
"מה נטע, את גרה פה קרוב?" שאל
לא ידעתי כמה זה רעיון טוב למסור לו יותר מידי פרטים,אבל זרמתי.
"כן כמה דקות מפה" אמרתי
"ואתה,לא ראיתי אותך בסביבה..?" הוספתי
"אני חדש" אמר וחייך
"נחמד,מאיפה באת?" שאלתי
"הרצליה" ענה..וואו זה חתיכת מעבר.
"בת כמה את?" שאל ונשען אחורה
"15 בקרוב,אתה?" הוא נראה קצת בוגר.. שיערו בצבע שחור, עיניים גדולות וחומות, זיפים קטנים שמשתלבים לו בצורה כל כך יפה על הפרצוף..הוא היה יפה.
"18" אמר,הרגשתי פתאום לא בנוח קצת.. ויכולתי שלראות שגם הוא.
"אז…אני יכול לקבל את המספר שלך?" הוא שבר את השתיקה בנינו, וחייכתי…
החלפנו מספריי פלאפון,נפרדנו לשלום ועליתי לאוטובוס.
תגובות (0)