עובדת לבד – פרק ראשון .

~נקודת המבט של שירה, לפני שבועיים~
ישבתי במשרד של אלירן, שהוא כמו אבא שלי. הייתי לחוצה ונרגשת, כי הוא קרא לי בשביל לדבר על משהו חשוב, והייתי סקרנית לדעת מה הוא רוצה. במשך השנים למדתי להכיר אותו, ועכשיו אני כבר מכירה אותו כמו את כף היד שלי – אבל אני עדיין לא מבינה למה הוא התכוון שאמר "אנחנו צריכים לדבר". "שירה, יש לי משימה בשבילך. אומנם זאת הפעם הראשונה שלך, אבל אני מספיק סומך עליך בשביל להטיל עליך אחריות כזאתי." קולו של אלירן החזיר אותי למציאות. "משימה? בשבילי?" שאלתי אותו בבלבול. אלירן אישר את דבריי בהנהון ואז, לפני שהספקתי להגיד עוד משהו, הוא הסביר בסבלנות על המשימה. "שירה, זאת לא משימה רגילה שאנשי הצוות שלנו יכולים לבצע. זאת לא משימה לרגל אחרי אנשי עסקים או אחרי ראש העיר או ראש הממשלה, וזאת גם לא משימה לשדוד מקום כלשהו או לגנוב דברים מאנשים חשובים או מאנשים עשירים. זאת משימה מיוחדת, שנוצרה בדיוק בשבילך." אלירן הסביר לי. "אבל מה המשימה בדיוק?" שאלתי אותו בחוסר סבלנות. אין מה לעשות, כזאת אני, ממש לא סבלנית. "המשימה היא להצטרף לחטיבה ששוכנת בחיפה, ולרגל אחרי נער מהחטיבה הזאת, ולא סתם אחרי נער רגיל. הנער הזה הוא בן של איש שיש לו הרבה השפעה על המקום בו הוא מתגורר, כלומר על חיפה. אם נצליח לחטוף את הנער, נוכל להשתמש בו כבן ערובה או כפיתיון, ואביו יבוא לחפשו ואנחנו נתפוס גם אותו, ואז נוכל להשתמש באביו, ולשלוט בחיפה בלי שנתגלה לאחרים או שנתפס. הבעיה היא שאין לנו דרך להוביל את הנער לתוך הרשת ולתפוס אותו. לכן חשבנו לקחת נער או נערה שתיצמד אל הנער ואחרי שהנער כבר יסמוך על הנער או הנערה שישלחו, הנער או הנערה יובילו אותו אל הרשת ויפתו אותו. ואז עלה לי הרעיון לקחת אותך. כי את גם וותיקה פה, גם חכמה ומתאימה למשימה, וגם יכולה לגרום לנער ההוא להתאהב בך ולסמוך עליך. אז בהצלחה! את יוצאת מחרתיים, ושיהיה לך רק טוב!" אלירן סיים את הפגישה, ואני יצאתי מחדרו המומה ונרגשת. היה לי קשה להאמין בדבריו, אבל נוכחתי לדעת שהכול נכון. חזרתי לחדרי, והתחלתי לתכנן איך אני אגרום לאותו הנער להתאהב בי. אבל היה לי קשה להתרכז, כי התרגשתי יותר מדי. בפעם הראשונה, אני, שירה גורן, יוצאת למשימה, משימה חשובה. אמיתית.
*******************************************
~נקודת המבט של שירה,עכשיו~
שכבתי על המיטה שלי בדירה שלי שבחיפה, ולא הצלחתי להירדם. מחר אני הולכת להתחיל את החטיבה החדשה, ולנסות להתחבר עם הנער שאחריו אני אמורה לרגל. אני יודעת שזה לא יהיה קל, אבל אני גם יודעת שלא אוותר. ולמרות הכול, הייתי לחוצה. למרות שידעתי שאצליח, למרות שאלירן והצוות עודדו אותי לפני שיצאתי, למרות שידעתי שהכול בסדר והנער לא יגלה את סודי. לבסוף נרדמתי, ושקעתי במחשבות על הנער.
למחרת קמתי בהרגשה טובה, הרגשתי שאני הולכת לנצח היום, שיהיה לי יום טוב. אבל ברגע שהגעתי לחטיבה החדשה, ניגשה אלי חבורת בלונדיניות מעצבנות ו…