עומרי ומורן- פרק 1

צלצול הודעת הוואטסאפ נשמע וישר הפנתי מבט אל כיוון הפלאפון בכדי להבין ממי ההודעה. על הצג היה רשום ״צ׳וצ׳❤️❤️״ (צ׳וצ׳ זו שובל. שובל היא בין החברות הכי טובות שלי מאז שאני זוכרת את עצמי, היא גרה באותו מושב שלי, כמה בתים ממני).
פתחתי את ההודעה ״איפה את?״ ״בבית״ השבתי ״נו מתי את באה שובי לפני שעתיים התקשרתי אלייך״ ״הינה חיים שלי קודם סיימתי משמרת אני על האוטובוס אני אבוא כבר ישר אלייך״ ״סבבה תעשי צלצול לפני שאת יורדת אני אבוא לקחת אותך״. (הצעתי זאת מכיוון שאוטובוסים לא נכנסים אל תוך המושב שלנו. יש להם תחנה כמה מטרים מכניסת המושב שבה הם עוצרים והדרך היחידה להיכנס למושב זה רגלי, לקבוע מראש שמישהו יבוא לאסוף אותך מהכניסה או פשוט לחכות לטרמפ מחבר מושב שבא להיכנס) ״סבבוש״.
אחרי 10 דק׳ רבע שעה ככה שובל התקשרה אלי ״הלו״ ״שומעת אני שניה מהתחנה תצאי״ ״שתי דק אני אצלך״ ״יאללה״ היא אמרה וניתקתי את השיחה.

לוקחת את המפתחות ויוצאת… כולי נראית שואה- מכנס קצר וגופיה בצבע זברה שחור ורוד (פיג׳מה) והכי גרוע קוקו מנקה חחחחחח אבל בקטנה כולה סיבוב קטן להביא את שובל מהכניסה.
הגעתי אליה, היא נכנסה לאוטו ונסעתי. ״איףףףףף ירבנן איזה יום מתיש״ ״למה״ ״לא יודעת. עזבי אותך היום שלי גם כן התחיל מה זה חרא״ ״חרא למה מה יש לך״ ״סתםםםםם אביאור הכלב הזה רב איתי על הבוקר על זה שיצאתי אתמול בזמן שהוא סוגר. פחחח בזעת על הפנים שלך, מה בגלל שאתה סוגר שבת אני צריכה להסתגר כל שבת? למה מי מת?״ ״אפשר להבין אותו״ ״מה אפשר להבין אותו״ ״מה את רוצה אלף פעם אמר לך שהוא לא אוהב שאת יוצאת וכשהוא יוצא איתך הוא בכלל אוכל עליך סיבוב״ ״מה זה סיבוב… סיבובים אחותייייי הגלגל הענק פראייר לידו״ ״נו את רואה״ ״לא מורי אני אגיד לך מה העינין… דיברנו אתמול בצהריים וזה, הוא שאל אותי אם אני יוצאת אמרתי לו שאני לא יודעת נראה מה יזרום קבע לי עובדה אמר לי היום את בבית, סיננתי אותו כזה אמרתי לו אני אדבר איתך יותר מאוחר וניתקתי לו… בערב עדן דיברה איתי אמרה לי בואי נצא חפרה לי בשכל, אני אשלם עליך הכל עלי בבקשה תבואי אמרתי לה לא איפה אין לי כח בסוף נכנעתי אמרתי יאללה נו אני באה… כבר יצאנו היינו בתוך המועדון ובדיוק הוא שלח לי הודעה אז עדכנתי אותו את יודעת…״ ״נו״ ״המכוער הזה שלח לי אני לא רוצה לדבר איתך… בזעת עליך י׳ילד בן שלוש… ואז היום בבוקר הוא התקשר ויצא לי על החיים חירבן לי את כל היום הבן זונה״ ״יאללה גם כן שניכם שני אידיוטים ריבים של שקל תשעים מה יהיה״ ״זה הוא הדבע הזה אין אני אומרת לך הוא חמור״ ״ואת לא חמור״ אמרתי בזמן שאני מחנה את האוטו. היא יצאה, אני כמה שניות אחריה, מוציאה את המפתח ושומעת אותה צועקת ״לאאאא את״ בזמן שהיא עולה את המדרגות לבית שלי כמה מדרגות לפני….

נכנסות לבית- כבר אמרתי לכם שהבית שלי זה הבית הכי מארח בארץ כל העולם מרגיש אצלנו בנוח.
אמא שלי היתה במטבח, ובדיוק עברנו ״מה העניינים אילנית״ שאלה שובל ״אהה שובל כפרה מה קורה, חכי אני אתפוס אותך י׳מדרובה ככה צועקת לי שלום מרחוק איפה הנשיקה איפה החיבוק מה זה״ ״חחחח צודקת״ היא אמרה התקרבה חיבקה ונישקה אותה ״מה זה מה את מכינה״ ״קציצות דגים. את רעבה מאמא? מורי בואי תכיני לכם לאכול עשיתי בינתיים שניצלים, יש דגים, פריקסה חם חם ועכשיו עכשיו גם הוצאתי את המטבוחה מהתנור אתן מתעלפות עליה״ ״יאללה חמודה פנקי לי את החיים למה אני רעבה מתה״ אמרה לי שובל והתיישבה על כיסא הבר במטבח.

אני מכינה לשובל צלחת ותוך כדי אנחנו מדברות…
״אההה שובי תשמעי מי התקשרה אלי אתמול״ ״מי?״ ״אמא של דודו״ ״רחמים?״ ״כן!״ (דודו רחמים זה עוד חבר מושב שגר לא כל כך רחוק ממני. דודו ואני הידידים הכי טובים בארץ) ״מה הקשר?״ היא שאלה מהורהרת ״גם אני כששאלתי מי זה והיא אמרה שזו היא לא הבנתי… יש גם סלטים רוצה?״ פתחתי את המקרר ונעמדתי מולו ״מה זה מה יש שם?״ ״יש סלט חצילים, סלק, גזר, סלט חמוצים, סלט מיונז, כרוב במיונז, ירקות מה בא לך?״ ״תביאי רק חצילים…. נו מה היא אמרה לך?״ ״סתם דיברה איתי כזה מה העינינים מה קורה בקיצור היא התקשרה בשביל להגיד ששבוע הבא ביום חמישי לדודו יש יום הולדת והיא מארגנת לו מסיבת הפתעה ואם אני יכולה קצת לעזור לה בהזמנות של אנשים וכאלה״ ״דייייי איזה נסיכה היא שהיא מארגנת לו״ ״חחח ברגיל אמא שלו מה זה חמודה״ ״כן אני יודעת.. בן כמה הוא יהיה 20?״ ״21 איזה 20… בקיצור תעזרי לי לעזור לה?״ ״אההה איזה הבדל. ובטח חיים שלי. ואייי חובה עלינו להזמין את כל החברים החתיכים שלו מגבעתי״ ״ווא ווא זאת לא נרגעת, אל תשכחי שיש לך חבר. זאתי מסוכנת מורן אני אומרת לך״ אמא זרקה את המשפט לעברנו ואנחנו נקרענו מצחוק.

שובל סיימה לאכול. עלינו אלי לחדר ושובל התחילה לעשות לי מחליק, בשביל זה הייתי צריכה אותה… היא עושה לי מחליק ושירי הMTV מושמעים בווליום גבוה.
ופתאום שמתי לב להיבהוב הפלאש מהפלאפון שלי על המיטה ״שובי שלחו לי הודעה?״ היא הרימה את האייפון והסתכלה ״טחחחח מה זה הודעה זה כבר הטרדה נסחף הבנאדם״ ״מה מי זה״ ״שניר״ אמרה והעבירה לי את המכשיר (שניר עזרן קוראים לו. שניר הוא האקס הטרי שלי) ״ואיייייי הוא נסחף באלוהים שכבר אין לי כח אליו הוא לא מבין מה זה לנתק את הקשר״ ״הבחור מאוהב מה את רוצה ממנו״ ״איזה מאוהב איזה, הוא רגיל זה העינין. הוא רגיל שאני תמיד שם ועכשיו כשנעלמתי הוא מרגיש בחיסרון״ ״בואנה לא אמרת לי מה הוא עשה לך״ ״חחח מה לא סיימתי לספר לך?״ ״לא. אמרת שכשתיראי אותי תספרי ועכשיו הוא עלה אז נזכרתי״ ״את לא מבינה אין אני אומרת לך הוא בנאדם פסיכופת!!! יום שלישי שלוש ומשהו בלילה אמא שלי נכנסת לי לחדר ומעירה אותי אני קמה לך חצי עין לא מבינה מה היא רוצה… היא עושה לי כזה שניר פה פתאום אני שומעת צעקות בחוץ ישר קפצתי מהמיטה רצתי את המדרגות בשיא החושך כמעט נפלתי שברתי את כל הראש אני פותחת את הדלת אני רואה אותו והוא צועק ממלמל שטויות, אלוהים יודע מאיפה נפל עלי זה באותו הרגע…״ ״שניר?״ היא קטעה אותי ״כן. ובן תופס ומנסה להרגיע אותו מחלק לו כאפות אין שובל הוא לא נרגע…״ ״שלוש בלילה החמור הזה בא משדרות עד למושב? מה הוא השתגע אני לא מבינה?!״ ״יגנובה אם את יודעת איזה שיכור מת הוא היה… בקיצור הוא קלט אותי מסתכלת עליו מפתח הדלת כזה הוא התחיל להשתגע ירדתי אליו מתקדמת וזה והוא צועק עלי- למה את עושה לי את זה, אין לי חיים בלעדיך ואני ובן מנסים להרגיע אותו פתאום אבא שלי התעורר ויצא……