‘עוצם עיניים חולם שאת תבואי…’ -פרק 22 ♥

התעוררתי כשהשעה הייתה חמש בבוקר, הדיילת הודיעה שנוחתים, סוף סוף!
"ירין תתעורר נוחתיים!!" אמרתי וניערתי אותו קצת.
"תעירי אותי כשבאמת ננחת" הוא אמר.
"טוב אני הולכת לחלון ולשבת ליד עומרי" אמרתי וקמתי אבל הוא תפס לי את היד.
"בחלום שלך לשבת ליד עומרי!"
"הוא רק ידיד" אמרתי.
"בסדר אבל אני חבר שלך"
"חבר שלא רוצה לקום!" אמרתי.
"ניצחת לכי שבי לידו" הוא אמר.
"טוב, ואני ישנה איתו בחדר דרך אגב"
"את מה?!" הוא שאל ופתאום קם לישיבה.
"חחח אתה חמוד כשאתה נלחץ!"
"תיזהרי פעם הבאה את חוטפת"
"מה יש לך?! בזמן האחרון הכל אצלך זה איומים!"
"עדי אני עובד אצל אבא שלך מה ציפית?!"
"שאיתי זה יהיה שונה!"
"אם לא הייתי שונה איתך אז בטוח כבר שהיית בבית חולים!"
"למה? אני מעצבנת אותך? אין בעיה ירין עכשיו גם אני לא יהיה שונה איתך" אמרתי, חייכתי חיוך מזוייף וקמתי משם. שמעתי אותו ממלמל איזה קללה.
הלכתי לשבת ליד נתי ונאנחתי.
"מה קרה עכשיו? רק קמתם מהשינה" הוא אמר.
"אין אין לפעמים הוא כל כך מעצבן אותי שאני חושבת שאני עומדת להתחרפן!" אמרתי בעצים וכיווצתי את היד לאגרוף תוך כדי.
"תרגעי בת דודה, עוד יומיים תחזרו אני בטוח בזה"
"איך אתה כל כך בטוח?"
"כי זאת לא פעם ראשונה…" הוא אמר ושמעתי גיחוכים מאחורי.
הסתובבתי וראיתי את גיא ועומרי.
"תצחקו תצחקו, אבל אל תשכחו שאני עוד אנקום בכם…" אמרתי להם והם התחילו ממש לצחוק.
עברה לה איזה שעה והגענו לאוניברסיטה בשלושה רכבים יקרים, בגלל שלמשפחה שלי יש קשרים בכל מקום, אז קיבלנו 3 חדרים גדולים לחמשתנו.
"עדי בואי נראה את החדר שלנו!" אביה אמרה ומשכה אותי לקומה שהכי למעלה, נכנסנו לחדר והוא היה מהמם! כולו צבוע בצבע סגול בהיר, המיטות היו לבנות ולכל אחת היה ארון, שידה (ליד המיטה) ופינת למידה עם מקום למחברות וכל מיני דברים. וכמובן טלויזיה גדולה עם סלון מולה.
"יואו אביה תראי יש פה גם שירותים!" אמרתי כשפתחתי את הדלת שהייתה צמודה לשם.
"יואו את קולטת?! כולם פה במגורים משותפחם ורק לנו יש מגורים פרטיים!" אמרתי.
"יואוו! הולך להיות ממש כיף!"
"כן ועוד שנה נחזור לארץ עם תואר!" (אני יודעת שזה לא באמת שנה, אבל צריך להריץ את הסיפור;))
"חח יאללה שהשנה תעבור מהר!"
"כן, בואי נתחיל לפרוק למה נראלי זה יקח נצח!" אביה אמרה והתחלנו לפרוק, סיימנו אחרי שעה ודחפנו את המזוודות אחת בתוך השנייה ושמנו מתחת למיטות.
"בואי נראה איפה כולם, ומה עוד יש במקום הענק הזה!" אמרתי וירדנו ללובי הקטן שממנו עולים במעלית. "כמה זמן לוקח לכן?!" אפיק שאל.
"שעה מחכים פה!" גיא אמר.
"טוב קיצור הגענו" אמרתי.
"לאן הוליכים?" נתי שאל.
"יואו בואו נלך לאחת המסיבות על החוף פה!" אמרתי.
"נשמע סבבה" אביה אמרה.
"יאללה, מתי זה?" ירין שאל.
"איתך אני לא מדברת!" אמרתי לו.
"וואי באלוהים שאת ילדה קטנה!"
"כזאת אני!"
"יואו את יכולה ממש לשגע לפעמים!"
"כנ"ל עלייך!" אמרתי, שנינו התנשפנו בעצבים והלכנו לכיוון דלת הכניסה.
"אני יוצאת!"
"היית מתה" הוא אמר.
"יופי כי כבר יצאתי!" אמרתי לו והלכתמ בעצבים לאנשהו.
"עדי!" "תחזרי!" "נו מה את בת שנה?!" אלה כל המשפטים ששמעתי אחרי, אבל פשוט תפסתי מונית ועליתי אליה.
"לאן את צריכה?" הנהג שאל באנגלמת כמובן.
"אתה מכיר אולי איזה קניון פה בסביבה?"
"ברור!"
"אוקיי תודה" אמרתי והוא נהג לשם, כשבדרך לא מפסיקים להתקשר אלי.
"למה את לא עונה?, אם מותר לי לשאול" הנהג אמר, איזה מתחשב הוא!
"כי החבר שלי זבל וברחתי מהמגורים שם וכולם מחפשים אותי" אמרתי בקצרה.
"חח הבנתי… תראי את צריכה פשוט להראות לו בעצם מה הוא הפסיד"
"שמעתי על השיטה הזאת.. עליו זה לא יעבוד, לצערי הוא חתיך והוא היה פעם סטוציונר" אמרתי.
"אז צאי עם אחד החברים שלו מהלימודים שלכם"
"זה רעיון טוב!" אמרתי.
"חח בבקשה והגענו!"
"תודה רבה, כמה זה יעלה?"
"עכשיו זה חינם" הוא אמר.
"לא לא מה פתאום! קח עשר דולר"
"אם את מתעקשת" הוא אמר בציניות ונתתי לו את הכסף.
נכנסתי לקניון, כמה שתראו אותו ענק מבחוץ, מבפנים הוא הרבה יותר!
טיילתי בחנויות, ואפילו כמה התחילו איתי!
אבל מה שהרג אותי שם זה שכולם לא מפסיקים להתקשר!
החלטתי בסוף לענות לירין.
"מה?!" שאלתי בעברית
"איפה את?!"
"מה איכפת לך?" שאלתי.
"עדי אם את לא חוזרת עכשיו…" הוא התחיל להיד אבל ניתקתי לו בפרצוף.
"את מישראל?" איזה גבר אחד בא אליי.
"כן… שמעת את השיחה נכון?"
"כן, אגב, אני דור"
"עדי" אמרתי והוא לחץ לי את היד.
"אז מה את עושה כאן בארה"ב?"
"הולכת ללמוד, ואתה?"
"אני… אפשר להגיד שאני עושה כסף בינתיים" הוא אמר וצחקנו.
"למה, מה אצה עושה?"
"אני די חזק בעשפסקי הנדל"ן"
"אהה, בגלל זה אתה נראה ככה"
"נראה איך?" הוא שאל
"חנון!" אמרצי אבל את האמת הוא ההפך הגמור! הוא אפילו חתיך!
"אני? חנון? מתוקה את אולי צריכה משקפיים"
"חחח סתם… צוחקת איתך"
"אז, באלך אולי שנמשיך להסתובב ביחד?"
"אחרייך" אמרתי וצחקנו. את האמת היה לי ממש כיף איתו!
הסתובבנו עוד קצת ביחד ובסוף נפרדנו ביציאה מהקניון. "היה לי ממש כיף איתך" הוא אמר.
"גם לי, רק דבר אחד לפני שמחליפים טלפונים, בן כמה אתה?"
"כמה אני נראה?"
"22?"
"23" הוא אמר.
"טוב תרשום תרשום" אמרתי לו את המספר והוא לי ונפרדנו.
הגעתי חזרה למגורים וכולם היו שם בלובי.
"עדי איפה לעזאזל היית?!" אפיק שאל.
"בקניון… וואי אביה את לא קולטת מה הולך שם!"
"באמת?" היא שאלה בהתרגשות.
"תנחשי מה, את לא הולכת להיות שם שוב!" אפיק המשיך
"יאללה לך לך אני עושה מה שבאלי"
"כן כמו להסתובב עם דור בן שבת" נתי אמר.
"מי זה?" שאלתי.
"היום נצפה דור בן שבת בקניון הולך עם אישה לא מוכרת, מעניין מה יתפתח מהזוג הזה!' ויש פה גם תמונות עכשיו תגידי לי מי זה!"
"אהה זה הדור הזה" אמרתי והמשכתי:"סתם כולה מישהו שהיה שם"
"כן שבמקרה הוא גם אלוהי הנדל"ן!" אביה אמרה.
"איך זה שלא הכרתי אותו?"
"את לא מעודכנת את…" אביה אמרה.
"טוב, אנחנו לא אלה שעומדים ממש לכעוס עלייך" אפיק אמר.
"אז מי כן? אבא?" שאלתי.
"לא, ירין" אפיק אמר, ואז בעצם נזכרתי שברחתי תוך כדי הריב שלנו.
"אין לי כוח אליו" אמרתי והתיישבתי ליד אביה בסלון שם, מרוב המהירות שנספיק לראות את החדר, לא שמתי לב ללובי שיש פה למטה!
שלוש ספות בחצי מעגל עם טלוויזית פלזמה גדולה ובאמצע יש שולחן, וכמובן מטבחון עם מקרר די גדול.
"נתי ישלך סיגרייה?" גיא שאל אותו.
"כן אבל בחדר, לך תביא זה על השידה" הוא אמר וגיא עלה.
צפינו כולנו באיזה סרט, נראלי קפטן אמריקה או משהו כזה, כשבינתיים הבנים יוצאים מידי פעם לעשן וקבענו ללכת למסיבה בבית של איזה חבר שלהם…
הגיע הערב, ואני ואביה עלינו למקלחת להתארגן, לבשתי שמלת סטרפלס צבעונית מקושקשת מאמריקן איגל, (מי שמכירה באמת יש כזאת בחנויות) .
פיזרתי את השיער ועשיתי קצת בייביליס בקצוות. התאפרתי, שמתי בושם והייתי מוכנה.
ירדנו שתינו למטה וראינו שם את אפיק יושב ומחכה לאחרים.
"אפיקוש אנחנו יצאנו" אמרתי.
"טוב, תפסו מקום בכיסאות בחוץ" הוא אמר ויצאנו ברכב שלי לכיוון הבית שלו.