עיניים

כל יום אני מגיע לכיתה,
המורה מתחילה ללמוד אבל אני
מרכז במשהו אחר.
אהובתי יושבת בשולחן הסמוך,
ואני מסתכל עליה באהבה גדולה.
אבל במיוחד על עייניה היפות והכחולות.
תמיד הערצתי את התלהבותה.
פעם יש לה עיניים שמחות,
יום אחר יש לה עיניים צוחקות,
ביום אחר יש לה עיניים מתרגשות
ולפעמים יש לה עיניים חמודות.

אני לא מבין מה קרה,
האם העולם התהפך או שאולי אני חולם,
זה לא יכול להיות איך זה קרה.
היום כשהסתכלתי בעיניה ראיתי,
עצב ותסכול, כאב ויגון.

תמיד הערצתי כמה היא שמחה
עם התלהבות, אבל אולי הגיע הזמן להפסיק,
בכל זאת עצב זה לא דבר טוב.