~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 11. תגיבו 3>

קודם כל היי לכולן 
יכול להיות שלחלקכן לצערי לא הייתה את ההזדמנות לקרוא את פרק 10, כי הוא נמחק מהאתר…כל כך התבאסתי! במיוחד שמשום מה לא שמרתי אותו, ולכן אני לא יכולתי לפרסם אותו שוב.
הפרק למזלי לא היה ארוך. הוא היה מלא בקטעי סאם/אמבר וזה כל כך מעצבן! אז אני אעשה תקציר לדברים העיקרים שנאמרו בפרק-
אמבר וסאם הגיעו להסכם שסאם יעמיד פנים שהוא חבר של אמבר, בתנאי שהיא תעשה מה שהוא רוצה, על ה'משהו' הזה הוא עדיין אלא החליט…באמצע שיחתם הן העלו את הקטע עם ה'בגדים' והוא אמר שקלואי הצילה אותו ואז אמבר נזכרה בקלואי שתפסה אותם מתנשקים.

פילסתי את דרכי במהירות, תרה בעיניי אחר קלואי. מרוב שהייתי ממוקדת בדבר אחד, לא ראיתי את שאר הדברים האחרים,
התנגשתי במישהו, הרמתי את עיניי, מבטי נתקל בשיער שחור, עיניים אפורות.
ארון.
"היי ארון סליחה, אני חייבת למהר- התכוונתי לעקוף אותו אך הוא חסם אותי בעזרת ידיו השריריות.
"זה נכון מה ששמעתי?" הבטתי בו בבלבול, עיניי זזו לצדדים, מחפשות את קלואי.
"עליך ועל סאם." הוא הביט בי ברצינות, ארון לא הרבה להיות רציני.
בלי להביט בו מלמלתי משהו כמו 'כן לא…אני אסביר אחר כך. אני חייבת למצוא את קלואי, תסלח לי…'
"אמבר!" שמעתי את ארון קורא לי מאחור אך לא יכולתי לענות לו,
"אמבר!" הוא הרים את קולו, סובבתי את ראשי,
"היא שם." הוא הצביע לי על כיוון מסוים ביער. הלכתי במהירות, משתדלת כמה שיותר לא למעוד מאבן או מענף שנותק מן העץ.
שמעתי משיכות אף.
"קלואי?" קראתי בחשיכה,
"קלואי?" חזרתי בשנית. שמעתי רעש, דמות התקדמה לכיווני שהתגלתה כקלואי.
"אויי קלואי אני כל כך שמחה שמצאתי אותך!" התקרבתי אליה, הושטתי את ידי,
"אל תיגעי בי." היא אמרה, נועצת בי את עיניה הכחולות. נרתעתי לאחור,
"קלואי, זה לא היה מה שאת חושבת! תני להסביר-
"אז מה זה היה הא?! אולי אני לא כל כך חכמה אך אני לא טיפשה!" היא ירתה בי, התבוננתי בה.
זאת לא קלואי שאני מכירה.
"אף אחד לא אמר שאת טיפשה אני רק-
"הוו תודה רבה, אבן גדולה הוסרה מליבי!" היא אמרה בציניות.
"אני ראיתי טוב, טוב מידיי אפילו…ומה שראיתי היה לא אחר מחברה שמנשקת מישהו שאני מחבבת, אני!" דמעותיה זרמו במורד לחייה, כאשר שלי רק החלו להציף את עיניי, אני לא ציפיתי לתגובה הזאת. ממש לא. ובמיוחד לא עם קלואי.
ידעתי שייקח לה זמן להירגע ואז אני אספר לה את מה שקרה ושתינו נהפוך להיות חברות טובות כמו תמיד.
"קלואי תפסיקי להיות כל כך דרמטית, ותקשיבי לי!" הרמתי ת קולי,
"להקשיב לך? למה?" היא אמרה בזלזול, והמשכי לזרוק לעברי חיצים בעזרת לשונה,
"היית חייבת לעשות את זה נכון?! תמיד חושבת רק על עצמך… זה הציק לך שאני רוצה אותו,ראיתי את זה בדרך שאת תמיד מנסה לגרום לי לרדת ממנו. למה? הרגשת מאוימת אולי? אכפת לך רק מעצמך, חושבת שהכל מגיע לך…" היא אמרה בקול רם.
הבטתי בה, אחוזת הלם. דמעותיי כבר אימו לפרוץ את הסכר.
אני?
אני חושבת רק על עצמי?!
בלעתי את רוקי, והידקתי את לסתי באיטיות.
"אני? אני חושבת רק על עצמי?" הוצאתי החוצה את מה שחשבתי, התקרבי אליה ומבט קר התנוסס על פניי.
"כמה פעמים הייתי צריכה לוותר, כדי שקלואי תהיה במרכז העיניים, כדי שחלילה וחס קלואי לא תיפגע! אני חושבת על עצמי? אני לא זאת שבכל שנייה אפשרית מזכירה עד כמה שאני מושלמת! אני לא זאת שכל הבחורים מקרקרים סביבה. אני זאת שצריכה לשמוע מכל כיוון 'קלואי הזאת פצצה' 'תסתכל עליה!' את לא זאת שמרגישה בלתי נראית בכל פעם שאת איתי!" התנשפתי והמשכתי ללא רחמים,
"וכל הזמן אני אומרת לעצמי לוותר, 'קלואי רוצה את השמלה הזאת אז אני אוותר למרות שראיתי אותה קודם', ו'בואו לא נלך לסרט הזה כי קלואי מפחדת'" אמרתי בלעג.
"וקלואי ככה וקלואי ככה. יודעת מה? נמאס לי לחיות בעולם שכולו עסוק בקלואי! נמאס לי תמיד להתחשב ברגשות שלך ולא לעשות את מה שאני באמת רוצה! נמאס לי לחיות בצל שלך!"
צעדתי עוד צעד אחד לכיוונה, היא הביטה בי בעיניים קרועות.
"ויודעת מה, כל הבולשיט הזה מעניין לי את התחת. מחבבת אותו? את לא מכירה אותו! ולא כל מה שקלואי רוצה, קלואי צריכה להשיג…במיוחד שתוך כדי היא דורכת על האנשים שקרובים אליה." אמרתי בארס ועזבתי אותה שם, שוכחת שבכלל התכוונתי להגיד לה משהו אחד ויצא אחר, שוכחת שכל העניין עם סאם היה רק העמדת פנים, שוכחת שהייתי בדרך לכאן כדי לפייס אותה ולא לפתוח במלחמה.

לא היה לי חשק לשבת ולצחוק יחד עם כולם, הפנתי את צעדי אל עבר המתחם של הבנות. הגעתי אל האוהל שלי וחלצתי את נעליי,
שמעתי בנות מרכלות בקרבת מקום, זהיתי את הקול של "שמעתם?" זיהיתי את קולה של פרי.
"גלר תפסה לעצמה את הבחור החדש…" הסקתי אוזן על מנת לשמוע את השיחה לאחר ששעמתי את שם המשפחה שלי.
"טוב לא להרבה זמן…" שמעתי בחורה אחרת אומרת בזלזול.
"אין לי מושג מה הוא עושה איתה…חתיך שכזה, כמה חבל…" היא המשיכה.
"מה את חושבת גלוריה?" פרי שאלה.
גלוריה, בחורה שאף פעם לא הייתה אהובה עלינו,
קלואי לא אהבה אותה משום שהיא הייתה קרת לב ואכזרית את הנערות שניסו לחקות אותה, אני אל אהדתי אותה…כי ככה…ולייבל, לייבל לא יכלה לסבול אותה, אני בטוחה שם הייתה לה את האפשרות היא הייתה תוקעת בה גרזן או כל דבר אחר שיגרום למוות שלה,
וארון? טוב ארון כמו שאר הבחורים היה עסוק מידי לבהות לה בשדיים מאשר לבחון אותה בתור בן אדם.
"היא לא מטרידה אותי…שנייה אחת אני מסמנת לו והוא בא אליי על הרגליים." היא אמרה בקול מתוק להבחיל,
"ברור, בשנייה שהוא יראה אותך הוא יעזוב אותה." הבחורה השנייה צחקקה בצחוק מוזר וקופצני, זהיתי לפי הקול שזאת קרלה.
"קרלה תעשי טובה ותפסיקי לצחוק, את רק מביכה את עצמך…" גלוריה אמרה בארסיות וקרלה השתתקקה, אפשר היה להריח את העלבון שלה באוויר.
"חבל…היא נראית לי בחורה נחמדה…אני אדבר איתה לפני כן שתפנה את המקום, שלא תיפגע…" גלוריה אמרה ביהירות.
"להיכנס לאוהלים אני רוצה לראות את כולם ישנים עכשיו!" שמעתי את המורה שלנו צורחת, ראיתי אותה ממרחק נושאת פנס, נכנסתי במהירות לאוהל, לייבל כבר ישנה, הבטתי בחיוך עצוב אל הצד השני שהיה אמור להיות של קלואי, תיארתי לעצמי שהיא לא תישן כאן הלילה.
החלפתי בגדים בשקט,
הנחתי את ראשי על הכרית הקטנה שהבאתי מהבית, כרית ששון קנה לי…זיכרונות מהיום הציפו את מוחי, כבר לא היה באלי לישון על הכרית הזאת, הרחתי אותה ממני באגרסביות כאילו בכך אני מענישה את שון.
כל כך פתטית.
השיחה של הבנות הדהדה בראשי, בטני התהפכה,
לא כדאי להתעסק עם גלוריה והחברות המטומטמות שלה.
דמייני את עצמי מוטלת על הריצפה והן 'מטפלות' בי בעזרת הציפורניים המלאכותיות שלהן לאחר שסירבתי להיפרד מסאם.

אויי אלוהים לאן הכנסתי את עצמי?!