~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 16 תגיבווווו 3>

ישבנו בקפיטריה, אני, לייבל, ארון וקלואי.
היה ניתן לחתוך את המתח באוויר בסכין חד,
אני וקלואי לא מדברות, לייבל עצבנית על ארון…פשוט יופי.
"טוב מספיק!" ארון הטיח את כפות ידיו על השולחן בחבטה, קלואי קפצה מעט בבהלה.
"אולי מספיק עם כל המרירות הזאת! בחיי שאתן מדכאות אותי!" קלואי חזרה להסתכל הצידה, אני ריכזתי את כל מבטי בשולחן, ולייבל פשוט הביטה בארון בבוז.
"אוחח יודעות מה? אני פורש! קורי תמיד אמר שאני מבלה יותר מידי זמן בחברתכן, אני מתחיל להשתגע…בנות…" הוא גלגל את עיניו, קם מן השולחן והלך לשבת ליד קורי והבנים.
שוב שתיקה.
חרטתי את צלחתי עם המזלג, מנסה למצוא תעסוקה טובה, שמעתי כיסא נגרר לאחור, הרמתי את מבטי, לייבל לקחה את מגשה ורוקנה אותו אל הפח ויצאה מן הקפיטריה.
קלואי קמה אחריה,
"קלואי…" מלמלתי בחשש, אך היא התעלמה והסתובבה,
"קלואי!" הרמתי את קולי, היא נאנחה והסתובבה…לא מביטה בי,
"מה אמבר?" היא אמרה בקוצר רוח,
"אנחנו צריכות לדבר…" אמרתי ברכות.
"אין לי על מה לדבר איתך…" היא אמרה מפנה את גבה אליי בשנית, אך מיד התרוממתי מהכיסא ואחזתי בידה,
"קלואי, בבקשה…" התחננתי, כל כך התגעגעתי אליה בזמן האחרון.
אני מכירה את קלואי כמו את כף ידי, מאז שאני זוכרת את עצמי אנחנו החברות הכי טובות, והריב המטופש שלנו פשוט הורס דבר שבנינו שנים.
היא התיישבה לאיטה,
"דברי." היא אמרה, משחקת עם אצבעותיה.
"קלואי, ארון צודק אנחנו פשוט מתנהגות כמו טיפשות!" גיחכתי במרירות,
"נו בחייך קלואי, את לא מסוגלת אפילו להביט בי?!" קלואי הרימה את מבטה אליי לאט ובחוסר רצון.
"זה פשוט נראה לי כל כך לא הגיוני שאנחנו רבות על בן, שאני אפילו לא מחבבת למען השם!" כיווצתי את גבותיי,
"היית צריכה לחשוב על זה לפני שתקעת את הלשון שלך לתוך הגרון שלו…" היא משכה בכתפיה,
נו באמת…זה נשמע כל כך מגעיל כשהיא אומרת את זה ככה! נחרתי ברוגז.
"נו באמת קלואי את יודעת למה עשיתי את זה! את יודעת כמה קשה לי עם העובדה ששון יוצא עם תמרה, ועוד בכלל שהוא הסתיר את זה בזמן שאני הייתי מתייפחת במיטה!"
ראיתי שהיא מנסה לשמור על ארשת פנים כעוסה, אך לאט לאט היא התרככה.
"את יודעת שאם היה שם מישהו אחר לא הייתי חושבת פעמיים…אפילו אם זה היה ארון!" אמרתי ולאחר מכן חשבתי על מה שאמרתי,
רגע, ארון?!
"או שלא…זה פשוט יהיה כמו לנשק את האח שאין לי, יאק!" צחקתי, והיא צחקה גם.
"למה את לא יכולה פשוט להניח את זה בצד?! שמעתי שמועות שבינך לבין ברנון קורה משהו!" קרצתי לה, והיא חייכה כשומרת סוד. ואז חיוכה נמוג לאט,
"זה לא רק זה…" היא אמרה בעצב ומשכה בכתפיה,
"אז?" שאלתי, לא מבינה.
"זה מה שאמרת…"
נזכרתי בריב שלנו, הרי כל מה שגרם לו להתלבות זה הפה הגדול שלי…
כעסתי כל כך וזרקתי עליה סכינים, רובים, חצים…בלי לחשוב…למרות שמה שאמרתי היה אמת, ואלו היו הרגשות שלי…
"אוייש נו…אני סתם דרמטית שעושה סצנות אל תתייחסי למה שאמרתי…" חייכתי, היא חייכה חיוך קלוש,
"לא, את צדקת אמבר…הייתי כל כך עסוקה בעצמי עד שלא שמתי לב לרגשות שלך…ואחרי שחשפת לפניי את האמת חשבתי על זה…זה הגיע לי…"
"לא! זה לא קלואי, אני סתם הגזמתי!" לא יכולתי לראות את קלואי ככה,
"את לא אמבר. ולא דיברתי איתך כי…כי היה לי קשה להתמודד איתך, זאת הפעם הראשונה שמישהו מציין בפניי את החסרונות שלי ולא את היתרונות…" היא אמרה בכנות.
"נכון שלפעמים אני מרגישה ככה…אבל אני לא חברה שלך סתם קלואי, את הבנאדם הכי מדהים שהכרתי, ואת עושה את כל הדברים האלו לא מתוך רוע…את פשוט תמימה ולא שמה לב…" היא השפילה את עיניה במבוכה, תפסתי בידה בשתי ידי,
"היי!" אמרתי והיא הרימה את מבטה,
"לעזאזל עם הכל את כל כך היית חסרה לי בימים האחרונים, ואני לא יכולה להתמודד עם הגעגועים שלי!"
היא צחקה,
"טוב מספיק להתחנף!" צחקנו שתינו,
"אז את לא כעסת עליי בגלל סאם?"
"לא…" היא צקצקה בלשונה,
"כמו שאמרת, מצאתי לי גברבר אחר." צחקקתי על הדרך שבה היא קראה לברנון 'גברבר' כאילו הוא החתלתול שלה.
"אז איך זה היה?" היא אמרה לאחר שצחקה, מחייכת מצד לצד, ומשעינה את ראשה על שתי כפות ידיה,
"מה?" צחקקתי, לא מבינה, לוגמת מהקולה דיאט שממולי.
"איך זה היה לנשק את סאם מילר. הבחור הכי נחשק בבית הספר?"
נחנקתי מהקולה והתחלתי להשתעל.
"איכס!" היא הכתה אותי כאשר ירקתי עליה קצת קולה.
ניגבתי את הפה שלי עם גב ידי.
"סליחה…" מלמלתי בגיחוך,
"נו!"
"מה נו?!" שאלתי בקוצר רוח ובאי נוחות…משתדלת לא לתפוס את מבטה. היא תפסה את ראשי באגרסיביות והכריחה אותי להביט בה,
"מה נו מה?! תעני לי על השאלה!"
אוחח אני שונאת שהיא הופכת למטורללת כזאת.
נאחתי בעצבנות.
"כלום…" היא חזרה לשבת,
"ואוו…השפתיים שלך עברו שיתוק או משהו כזה?!"
"אני רצינית קלואי…לא הרגשתי כלום…הייתי כל כך בהלם, ועשיתי את זה רק בשביל להרגיז את שון, מה שלא הצליח דרך אגב!" אמרתי במרירות,
"לא הרגשתי ולא חשבתי…וחוץ מזה הוא ממש לא הטעם שלי, שלא נדבר שאני בכלל לא נמשכת אליו… ובקשר לזה שהוא הבחור הכי נחשק בבית הספר- אני מוכנה להיות זאת שתסתור את דבריך!" קלואי רק גלגלה את עיניה,
"בין המעטות." היא השיבה, נחרתי.
"חה. בדיחה טובה. כבר הזכרתי את זה שיש לך טעם גרוע?!" היא גלגלה את עיניה בשנית,
"וחוץ מזה בואי נראה איך ב-ר-נ-ו-ן יגיב אחרי שהוא ישמע אותך מדברת ככה על גברבר נחמד!"
"ברנון, ברנון!" עשיתי את עצמי מחפשת אותו, קמה על הכיסא וצועקת בקול, לא אכפת לי שכל העולם ואשתו בוהים בי כרגע, תוהים מי נתן לי אלכוהול לארוחת בוקר.
"ברנוןןןןן יוהוווו איפה אתה???" קראתי כמו משוגעת. קלואי החלה לנחור מרוב צחוק,
"דיי….די מספיק, מספיק!" היא ניסתה להוריד אותי מהכיסא אך אני המשכתי לצעוק מוסיפה עכשיו גם תנועות.
"דיי אמבר! נו את מביכה את שתינו!" היא צחקה,
"אני אפסיק להיות חברה שלך!" היא אמרה ברצינות, ירדתי מהכיסא באי רצון,
"למה הפסקת אותי? קצת הומור לא יזיק לך!" צבטתי אותה באפה,
"את מודעת לכך שעכשיו אני אצטרך לבנות את המוניטין שלי מחדש?!" היא רטנה כאשר צעדנו זאת לצד זאת,
נחרתי בזלזול,
"מוניטין עלאק…" עברנו ליד בחור מהשכבה מעלינו,
"היי קלואי." הוא אמר במבט פלרטטני, קורץ לה, הוא הבחין בי וישר מבטו התחלף לתהייה- למה היא מסתובבת איתה לעזאזל?!?!
אוחחח לעזאזל עם המוניטין המחורבן שלה.
"ברנון!" סיננתי לתוך אוזנה, מזכירה לה כאשר היא חייכה אליו בחזרה,
"מה? אני לא יכולה פשוט להפסיק להיות נחמדה לאנשים!" היא אמרה בתמימות, חייכתי.
"מה?" היא צחקקה כאשר הבטתי בה בחיוך,
"סתם…אני פשוט שמחה שהחברה הכי טובה שלי חזרה אליי." אמרתי ומשכתי אותה לחיבוק,
"היי! זה לא התפקיד שלי להיות הקיצ'יית?!" היא התרעמה,
"צודקת, שכחתי!" אמרתי בבהלה מזויפת והרחקתי אותה ממני בצחוק.

היום הזה היה פשוט נפלא,
ישבתי בכיתה עם חיוך זחוח, מעתיקה את שיעורי הבית מהלוח.
שום דבר לא יכל להרוס את היום הזה , אפילו לא היה אכפת לי מגלוריה, שלא הפסיקה לנעוץ בי מבטים ארסיים מהשולחן הצדדי בשורה מלפניי.
להפך, העובדה שזה כל כך הפריע לה שאני וסאם יושבים זה לצד זה רק שימחה אותי… אני בטוחה שהיא הייתה מתה להתחלף איתי עכשיו.
"מה הסיפור שלך ושל גלוריה?" סאם רכן אליי ולחש אל אוזני, הרמתי את פניי מן המחברת, משחקת עם העיפרון.
"אתה באמת רוצה לשמוע?" אמרתי במתיקות כשומרת סוד,
"הוו…ועוד איך! עם הדרך שבה היא מסתכלת עליך אני בשוק שאת לא משתינה במכנסיים מרוב פחד!" הוא אמר, ואז התבונן מתחת לשולחן,
"חצאית." הוא תיקן את עצמו,
"בוא נגיד את זה במילים עדינות…אממ היא דיי איימה עליי שאם אני לא אפרד ממך, היא תגרום לכך שמותי יהיה טרגי במיוחד, וקרוב."
"באמת, רבתן? בגללי?" הוא אמר חצי משועשע חצי מסופק מעצמו, נחרתי בבוז…מצטערת על מה שאמרתי מקודם, כי זה רק ניפח את החזה שלו…
"אוחח תפסיק לחייך את החיוך המעצבן שלך! אף אחד לא רב עליך!" נתתי לו מכה ידידותית,
"אה אז בכל זאת לא אזכה לראות את שתיכן מתגלגלות ונאבקות על הדשא בחצאיות קצרצרות?!" הוא אמר מאוכזב,
אוחח הבנאדם יכול להוציא אותי מדעתי!
"אתה כזה, כזה- כיווצתי את ידיי, מנסה למצוא מילה מספיק טובה בשביל להגדיר אותו,
"כן כזה?" הוא ניסה לדרבן אותי וזה רק הרגיז אותי,
"כזה בן!" מצאתי את המילה המתאימה, סאם גיחך…
"מה? מה מצחיק?" שאלתי בעצבנות,
"סתם..את פשוט נראית ממש מגוחכת." הוא אמר בפשטות וביהירות שהטריפה אותי,
"אני, מגוחכת?!" הפנתי את האצבע שלי אליי,
"כן, את…" הוא החווה את ידו ידו אל כיווני,
"את לא חושבת שלא ראיתי את ההצגה המביכה שלך בקפיטריה, אלוה-ים…ועוד אנשים יתחילו לחשוב שאני יוצא עם גורילה!" הוא התבדח…הבטתי בו בעיניים פעורות.
זוכרים שאמרתי שאף אחד לא יוכל להרוס לי את היום?!
טוב כשאמרתי אף אחד, התכוונתי ל- חוץ מסאם!
"טוב יש לך עוד משהו נחמד להגיד?!" אמרתי ביובש, פונה אל הלוח וממשיכה להעתיק למחברת את מה שהתחלתי.
"שאני ממש מעריך את זה שאת שותקת, למרות שאני יודע שזה קשה לך…" חיוכו המשועשע התחלף באחד כנה. חייכתי, כותבת את העמוד האחרון.
ימך שמו של המורה הזה.
נשמע הצלצול וכולם הריעו, פנינו אל חצר בית הספר. היא הייתה גדולה, גדולה מאוד אפילו…
שיעורי ספורט שלנו התנהלו כך- במגרש הפוטבול התאמנו הבנים, הייתה לנו נבחרת בבית ספר של פוטבול, שהייתה מתאמנת בשעות אחר הצהרים לא כולל השיעורים הרגילים. ואנחנו הבנות היינו מתאמנות בתרגילים שונים.
החלפתי לבגדים נוחים, גופייה לבנה ומכנסי טרנינג אדומים, השחלתי אל רגלי אל גרבי הברך הלבנות עם פס אדום בסופן ונעלתי נעלי ספורט.
לא הייתה לי ברירה והנחתי את הכובע של לייבל בצד,
"מה זה?" קלואי הורתה בידה על הלחי שלי,
"אה זה…" ליטפתי את פניי,
"סתם ניפצתי אתמול כוס על השיש, ואיך לומר- הייתי דיי קרובה לשיש…" אמרתי לה את התירוץ שמכרתי למשטרה, בזמן שקיוויתי שהם לא הבחינו ברסיסי הזכוכית שהיו במקום.
"ואיי את בסדר?" היא שאלה אותי בדאגה,
"כן, זה שטויות…" שיקרתי.
לעומת שיעורים רגילים, המורה שלי אליינה והמורה כריס החליטו לשתף פעולה ושנשחק מחניים.
אוחח לעזאזל…
יש לי פחד מכדורים שנזרקים לעברי, בסדר?!?! לא מצליחה לתפוס אותם ולפעמים גם לא להתחמק…
התחלקנו לקבוצות, בקבוצה שלי היו קלואי וארון…ארון היה טוב במחניים למען האמת, וקלואי? טוב היא אומנם לא ידעה לזרוק טוב אבל היא הייתה מתחמקת מהכדור בצורות כאלו משונות, באמת! כאילו זה ריקוד. בקבוצה השנייה הייתה לייבל, שלא נראתה שמחה במיוחד כי גלוריה ופרי היו איתה באותה הקבוצה…מזל שלפחות שקרלה הייתה בשלי, וגלוריה לעומתה קרנה מאושר כי סאם היה איתה באותה קבוצה.
"זה הולך להיות משחק קשה…" ארון אמר לי,
"וזה למה?" שאלתי, מסוקרנת…אפשר לחשוב זה רק משחק מחניים.
"אף פעם לא יצא לי לשחק כשגלוריה בקבוצה השנייה, איך לעזאזל היא מצפה שאני אתרכז במשחק?!" נחרתי בבוז.
הבטתי בגלוריה שלבשה חצאית ורודה שעשתה חסד עם כל המין הזכרי וחשפה לא מעט בשר רגליים.
"אתה פשוט נורא…" נענעתי בראשי, דוחפת את ראשו בידי.
התחלנו את המשחק וכל מה שעשיתי זה לנסות להתחבאות.
הכדור שלנו, לא רגע! הוא עף אל הקבוצה השנייה, עכשיו הוא בידיים של ארון שזרק אותו אל הקבוצה השנייה בכוח,
יש!
לא יכולתי שלא לחייך כשתמרה נפסלה. מרוב אושר שכחתי שאני אמורה להתחבאות ולכן הכדור נחבט בחוזקה היישר בראשי, ומי אם לא גלוריה זרקה אותו?!
שפשפתי את ראשי בכאב, מתבוננת בגלוריה שחייכה חיוך ניצחון.
חתיכת כלבה.
כמה התבוננו בי בדאגה, חלק שאלו אם אני בסדר ואני רק הנהנתי,
לפתע שמעתי את הצחוק המתגלגל והמעוות של קרלה, חתיכת מטומטמת! אני בקבוצה שלך!
הרמתי את הכדור, למרות שהייתי פסולה וחבטתי היישר בקרלה,
"אופס!" הנפתי את שתי ידיי לצדדים, היא הפסיקה לצחוק, ארון גיחך וטפח לי על השכם.

כשהמשחק הסתיים כולם דיברו אחד עם השני, לגבי המסיבה המטורפת שהולכת להיות השבוע ביום שישי אצל אשל. הבחנתי בגלוריה מתקדמת אל סאם שהיה במרחק לא קצר ממני,
"סאם, אתה בא?" קלארק שאל את סאם…הם נהיו חברים טובים לאחרונה,
"כבר,אני צריך לסדר משהו…" התבוננתי בו מסמס בפלאפון שלו.
משכתי בכתפיי ועיניי תרו אחרי קלואי, שהזמינה אותי לביתה לאחר שסיפרתי לה מה קרה בשלי.
"היי סאם…" שמעתי את קולה המבחיל של גלוריה,
"היי גלוריה, מה שלומך?"
אוחחח גאדד אני לא מאמינה שהוא מפלרטט איתה שוב, לא דיברנו על זה?! רטנתי כמו חברה לתפארת. הסתובבתי אליו בשנית, מנסה לתפוס את עיניו אך הוא המשיך לדבר עם גלוריה…הוא הבזיק חיוך ערמומי לעברי, ידי נקפצו לשתי אגרופים, השתדלתי כל כך לא לשלוח אחד בפניו של סאם ואחד בפניה של גלוריה!
"אז בקשר למסיבה…מה דעתך שנלך ביחד? אה? זה יכול להיות מטורף…אולי גם תוכל להמשיך את הסיפור שסיפרת לי על האופנוע…" היא שרבבה את שפתיה, מעבירה את אצבעותיה על חזו…כל מי שהיה מסביבם הביט במתרחש…סאם העביר את ידו בשערותיו,
"מצטער אני לא פנוי…" הוא אמר בהתנצלות.
אני לא מאמינה, אם לא היה לו תוכניות אחרות הוא היה מסכים?!
אני שונאת אותו מרגע לרגע!
גלוריה הביטה בסאם בחצי הלם חצי בעצבים על כך שהוא סירב להזמנה שלה, על חשבון…על חשבון, מה זה משנה?! כשבחורה כמו גלוריה רוצה לצאת איתך אתה בדרך כלל אמור להסכים בלי לחשוב.
סאם התקרב לעברי, מבטו מופנה הצידה,
יופי מעולה, הוא מתקרב בדיוק בזמן המתאים בכדי לחבוט בו. אגרופי כבר הונף באוויר אך לפני שהבנתי מה קורה, סאם חפן את פניי בשתי ידיו ברכות, מסיט את מבטו אליי בביטחון.
כל מה שהצלחתי לראות לפני שעצמתי את עיניי- את גלוריה ואת לסתתה שנשמטה כאשר סאם הבריש את שפתיו החמימות על שלי. לאט. החלתי לנשום בכבדות כאשר לשונו חמקה אל תוך פי למפגשים קצרים עם לשוני. היה לו טעם של שוקולד מריר שהתמזג עם טעם התות של הסוכרייה שמצצתי לפני כן. לא ידעתי כיצד להגיב, אגרופי נפתחו לאיטה, ידי הפכו לרפויות, כל גופי היה רפוי. הרגשתי שאני מרחפת. בקושי הגבתי למגעו, הייתי אחוזת הלם…והצמרמורת שעברה בגבי ממש לא עזרה לרגשות שהתהפכו להם בתוך תוכי, לפני שנייה התכוונתי להנחית עליו ים של צעקות, ואחרי שנייה בודדה ששפתינו נגעו לא רציתי לעזוב את הטעם הממכר של לשונו, של לשוני, של הטעם החדש שיצרנו…
שמעתי במעורפל את התלמידים שהיו מסביבנו שורקים ומריעים.
סאם ניתק את שפתיו משלי, פתחתי את עיניי לאט…נפגשת בעיניו החומות של סאם…רציתי להיכנס לכל החום הזה, ושהחום הזה יעטוף אותי. סאם עוד לא ניתק את ידיו מלחיי, אפי המנומש נגע בשלו.
התנשפתי לאט מנסה לעלות על אודות מבטו, אבל כלום, נאדה.
לא יכולתי לקרוא אותו…היה נראה שהוא מבולבל בדיוק כמוני. מבטו לא היה כל כך בטוח כמו מקודם…
זה היה נדמה לי כמו נצח עד שהוא הוריד את ידיו, מכחכח בגרונו…ליחכתי את שפתיי הנפוחות…
הוא גירד את ראשו,
"טוב אז אני חייב לזוז…" הוא אמר והלך מהמקום, זוכה לטפיחות שכם מהגברים. שפשפתי את זרועותיי בביישנות, מבטי עבר על ארון שחייך מצד לצד, ועל עוד כמה תלמידים שחייכו. כמה תלמידות חייכו לעברי, אך רובן הביטו בי בקנאה…אבל אף אחת לא הביטה בי באותו אופן שבו גלוריה הביטה בי, תיעוב עמוק…היא שילבה את ידה מתחת לחזה…מנסה להשמיד אותי במבטה…
חיפשתי את קלואי, אך במקום למצוא אותה, מבטי נתקל בשל שון, הוא הביט בי….במבט מוזר…
יכול להיות שזה מפריע לו???
וזה הזכיר לי בעצם למה סאם נישק אותי בכלל…זאת הייתה הצגה…טובה למדיי. הוא נישק אותי בגלל ההסכם,זה הכל…אז… למה שהבטתי בפניו הרגשתי, סחרחורת?! כאילו לקחו ממני את כל האוויר?!
טוב טכנית, באמת היה לי קשה לנשום באותו הרגע…
לא ידעתי מה אני מרגישה לגבי זה…הרגשתי צביטה בלב…
ניתקתי את מבטי ממנו,
"קלואי, שנלך?" שאלתי אותה לאחר שמצאתי אותה, עצבנית במקצת…רציתי כל כך להתנדף מהמקום.
"כן…את ממש לא נמשכת אליו!" היא אמרה בציניות, מצחקקת ונותנת בי מרפק צדדי.
"אוחחח סתמי כבר!" השתקתי אותה, גוררת אותה אל עבר היציאה מבית הספר.