~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 28!!! תגיבו ♥

"אמבר?!" קלואי התבוננה בי במבט מוזר, מונפפת את ידה מול עיני כדי להוציא אותי מההלם שאחז בי.
"תסגרי את הפה עוד יכנס לך זבוב לשם!" היא אמרה בקול, ואני התנערתי,
"מה, מה זבוב?" שאלתי אותה מבולבלת, מפנה לאט את מבטי מן הדלת אל קלואי שעמדה לידי, היא גלגלה את עיניה והתיישבה מולי,
"מה קרה כאן לעזאזל?" בלעתי את רוקי ולאט לאט התנוסס על פניי חיוך,
"ליי בזה הרגע הודתה באהבתה אל ארון!" קלואי חייכה חיוך, גדול מידיי לטעמי וישר התחילה להתרגש כמו בת 12,
"אומייגאד!!!!!" היא הניחה את כפות ידיה על לחייה, רוקעת ברגליה על הרצפה,
"מתי זה קרה?" היא צרחה באושר, חייכתי חיוך מתוק,
"לפני רגע!" היא עטתה על פניה מבט מבואס,
"אוףף למה תמיד הדברים הכי טובים קורים כשאני לא נמצאת?!" היא אמרה ברוגז,
"האמת…היית מעדיפה לא להיות…" הודתי לאחר מחשבה קלה, מושכת בכתפיי,
"למה?" היא שאלה מבולבלת,
"לא יודעת… זה היה לא נעים, אני ממש מרחמת על לייבל שזה יצא לה בטעות, היית צריכה לראות את המבט על הפרצוף שלה… את מכירה את ליי היא לא רגילה לדברים כאלו או לרגשות כאלו, היא לא יודעת מה לעשות במצב הזה…במיוחד שזה ארון, ואני ממש מודאגת שהיא תפגע מכל המצב…" קלואי נפנפה בידה בביטול,
"שטויות, היא וארון יהיו זוג מצוין, האהבה תמיד מנצחת…" התאמצתי לא לנחור כתגובה, קלואי כל כך תמימה בכל מה שנוגע לאהבה, או לשאר הדברים האחרים בחיים,
"קלואי, לא תמיד הכל יוצא כמו בסרטים…" ניסיתי להטיח את האמת בפניה בעדינות,
"למה? תסתכלי איך לך ולהנרי הסתדר נפלא בסוף!" נעתי באי נוחות במושבי.
הנרי.
כבר לא דיברתי איתו יומיים בערך, או יותר נכון סיננתי…
"מה יש?" שאלה קלואי כששמה לב לשפת גופי.
"אני לא יודעת…פתאום זה נראה…לא נכון…" משכתי בכתפיי,
"את יודעת, אתם יוצאים רק שבועיים, עוד לא ממש נתת לזה צ'אנס…יכול להיות שקשה לך בגלל שון, אבל חלמת על הרגע שלך ושל הנרי, אל תזרקי אותו לאשפה ובסוף תתחרטי, הנרי הוא ממש אביר חלומות!" גיחכתי, אך לא מתוך זלזול…מה שקלואי אמרה היה נכון, לא נתתי מספיק צ'אנס להנרי ורגע אחד שהוא נכשל בו לא מעיד כלום. לאחר שהיא אמרה את המשפט זה הכה בי, איך התגברתי על שון בלי להשים לב בכלל, חייכתי כשנזכרתי שלפני מספר חודשים לא הייתי מוכנה לצאת מהכיתה כי חשבתי שהעולם שלי חרב עכשיו, פתאום הכל קיבל פרופורציות…האושר שלי לא נמצא אצל בנאדם אחר, הוא נמצא אצלי ורק אני יכולה לגרום לו להתפשט בגופי.
"צודקת…" אמרתי, וקמתי ממושבי מוציאה את הנייד מכיסי ויוצאת למסדרון.
הלכתי אל הפינה השקטה בבית הספר, שרוב הפעמים נתפסה על ידי חבורת מעשנים, או על ידי מתבגרים שרצו לפרוק את ייצרם, אך היא הייתה ריקה באותו הזמן.
לחצתי על המספר של הנרי וחיכיתי שיענה,
"הלו?" ענה הקול,
"היי הנרי…" אמרתי בהיסוס, שמעתי אותו נאנח במקצת מן הצד השני,
"החלטת סוף סוף לענות?" גירדתי את הנעל על הרצפה,
"אני מצטערת הנרי. אני לא יודעת מה עבר עליי…פשוט קיבלתי פתאום רגליים קרות בכל הנוגע לקשר שלנו, אבל עכשיו אני מבינה שהייתי טיפשה ומלאת חששות…" לקחתי נשימה-
"אבל עכשיו אני מוכנה ללכת על זה עד הסוף בלי להירתע אחורה…" אמרתי ובלעתי את רוקי,
"באמת היית טיפשה." הוא אמר בקול מעט ציני אך ברכות, חייכתי…אני אספוג את זה, מגיע לי.
"אז…?" שאלתי בסקרנות, נושכת את השפה התחתונה.
"למה נראה לך שאני יכול לסרב?!" הוא אמר, ואני צחקקתי,
"היום בתשע?"
"היום בתשע."

נכנסנו לקולנוע, אחזתי בידו החמימה של הנרי.
"אז…איזה סרט בא לך לראות?" הרמתי את כתפיי,
"מממ…לא יודעת, אתה?" הוא גיחך,
"אל תעשי לי את הקטע הזה עכשיו…" גיחכתי, והפנתי את גופי אליו משרבבת את שפתיי,
"איזה קטע?!" אמרתי בקול הכי סקסי שלי, הוא נענע בראשו, ידיו חפנו את פניי והוא הצמיד אותי לנשיקה,
"אני לא מאמינה!" התנתקנו מהנשיקה ומיד הפנתי את מבטי כדי לראות מי הכלבה שהפריעה לי באמצע הנשיקה עם הנרי, ולא יכלה לחכות בסבלנות שנסיים.
ראיתי נערה בערך בגילנו, לבושה בשמלת סטרפלס צמודה שלא הסתירה הרבה חזה, שיערה היה חום וחלק כמו מקלות ונפל על כתפיה החשופות, שפתיה היו צבועות בצבע ורוד חזק ועיניה היו מאופרות באיפור כבד.
היה לי תחושה שאני עומדת להקיא.
טוב ממש הרגשתי את הקיא עולה בגרון שהיא נמרחה על הנרי ונתנה לו חיבוק,
"לא ידעתי שאתה חזרת לעיר!" חיכיתי שהנרי יציג אותו אבל הוא לא ממש עשה כך,
"אלישיה! כמה זמן עבר מאז שראיתי אותך?" הוא שאל,
"שנה, אתה זוכר? במועדון של הסקוטים!" נעתי בעצבנות, ולא בגלל שהעקבים היו לא נוחים,
טוב גם בגלל זה.
"היי אני אמבר!" החלטתי להיתקע בשיחה המזורגגת הזאת, היא התבוננה בי לרגע ואמרה היי בחיוך ופנתה שוב להנרי,
"מה את עושה כאן בכלל?" הוא שאל, גלגלתי את עיניי, היא צחקקה והיה לי רצון עז להטיח אגרוף בשיניה הלבנות,
"טוב הדבר היחיד שאפשר לעשות כאן, רואה סרט! עם איזה ברמן ממש חמוד שפגשתי!" היא חייכה, התחלתי להתעניין בקיר הצדדי,
"היי, הינה הוא!" התבוננתי בבחור שהתקרב אלינו, מסדר את חולצתו המשובצת.
זאת חייבת להיות בדיחה.
סאם הרים את מבטו מחולצתו, מבטו נתקע עלי ועל הנרי,
"היי סאם תגיד שלום לחברים שלי! הנרי וסאמר!"
"אמבר." תיקנתי אותה בפרצוף חמוץ אך לא היה לה אכפת ממש,
"סאמר, אממ אמבר- הוא אמר בגיחוך ולאחר מכן אמר "הנרי" בקול קריר,
"סאם." הנרי אמר באותו טון,
כולם הנהנו , והייתה שתיקה רק הפוסטמה הזאת חייכה מצד לצד, לא מבינה שכל האווירה הזאת רק מעיקה,
למה הוא יוצא איתה לעזאזל?!?! חשבתי שהוא בחור על רמה, טוב כנראה שלא…
"אז אתה עובד עכשיו?" שאלתי לאחר שלא היה ממש מה להגיד,
"אה, כן…התחלתי לא ממזמן…" הוא משך בכתפיו,
"וככה נפגשו!" אלישיה אמרה, משכתי בזרועו של הנרי מנסה לרמוז לו שנזוז, ובדיוק כשהתכוונו ללכת אלישיה עצרה אותנו,
"היי לאיזה סרט אתם הולכים?"
"אממ…לא ממש החלטנו- הנרי התחיל להגיד אך אלישיה קטעה אותו,
"מצוין! אז אולי תבואי איתנו, אנחנו הולכים לסרט החדש של מרגרג נואלסון…" ידעתי היטב מי זה מרגרג נואלסון הוא היה שחקן מפורסם בכל מה שקשור לסרטי אימה.
וכולם יודעים מה קורה כשאני וסרטי אימה נפגשים…אני שונאת סרטי אימה, בחיי! אני לא מבינה את הפואנטה שלהם! אין בהם בכלל עלילה וכל מה שהם גורמים לך לעשות זה למות מפחד ולקוות שכל קטע בסרט יגמר, אז מה זה שווה בכלל להתחיל לצפות בו?!
כבר פתחתי את הפה כדי לסרב בנימוס אך סאם הקדים אותי,
"כן, למה לא? כמובן אם אתם מפחדים אז אתם יכולים פשוט לפרוש לאהבה בקאריביים…" הוא הביט בזלזול בהנרי וכמובן שהאגו הגברי נדלק בשנייה,
"זה בסדר, יש לנו ביצים בכדי לעמוד בזה, בניגוד לכמה אנשים פה…" כמובן שהנרי התכוון במשפט אל סאם אך זה בכלל לא עניין אותי,
ענייניה אותי העובדה שהרגע חבר שלי טען שיש לי ביצים,
אני אמורה להגיד תודה?!
סימנתי לסאם לא קטן עם הראש אך חיוכו התרחב כשהבחין בי.
שיישרף.
התקדמנו כדי לעמד בתור כדי לקנות כרטיסים, אך אני הלכתי לאט במקצת מנסה לתפוס את סאם לשיחה קצרה, תפסתי את זרועו ומשכתי אותו טיפה אחורה.
"היית חייב להרוס לי את הדייט נכון?!" סיננתי לעברו, הוא משך בכתפיו בשלווה,
"לא…הצעתי הצעה, יכולת לסרב…"
"הוו אתה יודע שזה מה שהתכוונתי לעשות!- ראיתי חיוך קטן שהבזיק לשנייה-
"אבל לא! היית חייב לגרור אותנו איתך לסרט המפגר הזה!" התרעמתי, מלווה את טענתי בתנועות גוף מוגזמות,
אני בטוחה שהייתי נראית באותו הרגע ממש מפגרת.
אולי זאת סתם תחושה, או סתם מכיוון שהילד שעמד בטור שלצדינו הביט בי *תוך כדי אכילת פופקורן* כאילו הוא צופה בסרט מעניין.
"מה קרה מפחדת?" סאם הפנה אלי את ראשו, מרים את גבתו במבט מתגרה, התחלתי לצחוק ולומר בקול גבוה וצפצפני,
"אני מפחדת? פחחח ממש! מצאת את מי לשאול!"
כן…זה לא היה אמין במיוחד, ראיתי את סאם שנהנה מכל שנייה והייתי חייבת להפוך את הצד שאליו הענייניים התגלגלו,
"אני פשוט לא מבינה מה הקטע בסרטי אימה? הם נועדו רק לבחורים נואשים שרוצים שהבחורה שלהם תימרח עליהם כל הסרט, באמת סאם…ממך ציפיתי ליותר- עשיתי את עצמי חושבת לרגע-
"בעצם לא, שכחתי שכל הצעדים שלך בכל הנוגע בלהתחיל עם בחורות ממש עלובים, הם יכולים לעבוד רק על בחורות חסרות רמה…" אמרתי בעוקצנות, מסמנת בראשי אל עבר אלישיה…מבטו של סאם נעשה כעוס,
"הוו אל תתיימרי לחשוב שאת מכירה את הבנאדם, מי את שתגידי מי בעל רמה ומי לא?! אני לא יוצא עם אלישיה, הבטחתי לה שאני אוציא אותה לאנשהו, היא בחורה נחמדה הסיבה היחידה שאת מעקמת פרצוף זה בגלל שאת מפחדת שהוא יברח לך, אז במקום לנסות לפתור את הבעיה במקום שהיא לא נמצאת, שימי עין על חבר שלך…או שפשוט תלכי עם מחשוף יותר גדול." הוא אמר בקול צרוד, מסמן בידו על הנרי בזלזול, בלעתי את רוקי.
"לך לעזאזל סאם…" מלמלתי והתרחקתי ממנו…הוא יכול להיות כל כך קר אכזרי ובוטה כשהוא רוצה, לפגוע בלי רחמים.

התיישבנו בכיסאות, התיישבתי מכווצת בכיסאי, לא רציתי להיענות להנרי שהושיט את ידו ונגע בברכי בעדינות, ומצד שני פחדתי חלילה שאיבר מגופי ייגע בטעות בסאם שישב לידי מהצד השני…שמחתי על כך שהיה חושך וכך אף אחד לא יכל לראות אותי- נראיתי כמישהי שתקוע לה מקל בישבן.
לבשתי על פניי מבט קפוא והתפללתי בליבי שיתחיל הסרט וכך תהיה לי סיבה להתעסק במשהו אחר.
הסרט התחיל ורעד עבר בגופי, למה חייב להיות כל כך הרבה חושך בתוך הסרט?! ניסיתי בכל כוחי להראות שאני לא מפחדת אבל זה היה גדול עליי,
נשימותיי הואצו וציפורניי ננעצו במושב המרופד,
"את בסדר?" סאם רכן אליי ושאל באוזני, הבל פיו רפרף על אוזני ולא ידעתי עם הצמרמורת שעכשיו עברה בי היא כתוצאה מכך או כתוצאה מן הדמות המפחידה שעכשיו צצה על המסך,
"אל תחמיא לעצמך." השבתי ביובש, הוא סרק אותי במבטו, לא החזרתי לו מבט והוא לבסוף החזיר את שלו אל המסך גם כן.
מזווית עיני ראיתי את זרועו השרירית והמחוספסת של סאם נחה על ידית הכיסא והיא פשוט דרשה שיגעו בה!
ידי מצאה את דרכה אל פי, כססתי ציפורניים במתח כאשר הדמות הראשית הלכה באיטיות במסדרון שומם,
"אהההההההההההההההההההההההההה!" צרחתי, אני בטוחה שגם הרבה מן האולם עשו כן, התנשפתי במהירות, עגילי זיעה קלה בצבצו במצחי, בלעתי את רוקי, מנסה למחוק ממוחי את השנייה האחרונה,
מרגרג נואלסון ימך שמך!
"אממ אמ, אמבר…" סאם ניסה לתפוס את תשומת ליבי אך הכל נעשה כל כך עמום וניסיתי עדין לחזור לשפיות ולרוגע,
"אמבר את מכאיבה לי…" הוא נגע בעדינות בידי ורק אז הסתכלי אליו בבלבול וברוגז שהוא מפריע לי ברגע שאני צריכה לחזור לעצמי, הוא חייך חיוך מאולץ וסימן בעניו כלפי מטה.
רק אז שמתי לב שלפתתי את ידו של סאם ונעצתי בה את ציפורניי בחוזקה, כנראה מתוך אינסטינקט מהפחד.
רק עכשיו כשהתודעה הכתה בי וששמתי לב מה עשיתי, ניתקתי במהירות את אחיזתי משל סאם, מרגישה כאילו ידי עולה בלהבות, סומק התפשט על פניי והודיתי שוב בליבי על כך שהאולם חשוך.
הרגשתי כמטורפת, ואז שמתי לב שגם סאם משפשף את ידו, כאילו על ידי השפשוף יוכל להוריד את מגעי ממנו.
קמתי ממושבי, לא יכולתי לשבת בשקט כשסערת רגשות התחוללה אי שם בתוכי.
"לאן?" הנרי שאל,
"לשירותים…"מלמלתי ויצאתי מן האולם, דלת האולם נפתחה ונסגרה שנית, הסתובבתי אחורה וראיתי את סאם, פניי זעפו שילבתי את ידיי בחוזקה מתחת לחזי.
הלילה שכל כך חיכיתי לו הפך בין רגע לאסון, אני לא יודעת מאיפה זה התחיל,
הו רגע-
סאם.
לא משנה איפה הוא נמצא, הוא פשוט הורס הכל.
"אתה פשוט לא יכול לעזוב אותי בשקט נכון?!" הרמתי עליו את קולי,
"סליחה?" סאם הביט בי בבלבול,
"למה אתה פשוט לא יכול להוציא את האף שלך ממקומות שאתה לא רצוי בהם?!" ידי נקפצו לאגרופים בצידי הגוף.
סאם בלע את רוקו,
"תירגעי פרינסס, אין מקום שאני יותר אומלל מלהיות בו מאשר במחיצה לצידך." הוא אמר ביובש, דמעות של זעם צצו בעיני,
אני שונאת לבכות כשאני עצבנית, כי ככל שהזעם והקול עולים, הם מאיימים למוטט את הסכר.
"אז תצא לעזאזל מהחיים שלי!" אמרתי בכעס,
"עם כל הכבוד, זה לא הקולנוע הפרטי שלך גלר." הוא התנשף בזעם, היינו רחוקים אחד מן השני, זאת הייתה שעה מאוחרת ולא היו אנשים בחלל מחוץ לאולם… לפתתי את שיערות ראשי בזעם,
"אוחחח אתה פשוט מוציא אותי מדעתי!" צרחתי והלכתי בצעדים תקיפים על מנת לעקוף אותו ולחזור אל האולם, הוא לפת את זרועי באגרסיביות ופנה אליי,
"תקשיבי לי טוב גלר, את לא תעשי עליי סצנות שלמות כל היום, את הדרמות שלך אני לא קונה. אז את לא תבואי אל הבצפר עם פרצוף תחת ותתנהגי אליי כמו אל זבל וכמה דקות לאחר מכן להתנהג כאילו לא קרה כלום, אני לא חיית המחמד שלך שנתונה למצבי הרוח המשתנים שלך, לא מעניין אותי מה היה בבית שלך או מה לעזאזל עברת, הגיע לי עד פה! את יכולה למכור את כל זה לאבא שלך לא לי."
התרחקתי ממנו מהר,
הסכר נפרץ.
איך הוא העז להזכיר את אבא שלי?! איך הוא העז אחרי שסיפרתי לו את כל היחסים המתוחים בינינו. הבטתי במבטו הקפוא, בלסתות הלחיים שלו שהיו הדוקות, שבמצב אחר הייתי מתבוננת בהם בהנאה, אך כרגע הם עשויים מקרח טהור.
"היי מה נסגר סאם? כמה זמן לוקח לך להביא קולה? אני ממש צמאה!" שמעתי את קולה של אלישיה מאחוריי ואז היא הבחינה בפניי,
"אממ הכל בסדר? להשאיר אתכם לבד?" היא אמרה בהססנות, לא התקתי את מבטי מסאם,
"לא. בדיוק התכוונתי ללכת." אמרתי בארס ונכנסתי לאולם.