~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 3 תגיבו 3>

צעדתי בין מסדרונות בי"ס.
כמה תלמידים לטשו בי מבטים וגיחכו, אבל לא היה לי אכפת, נשבעתי לעצמי את אתמול שיהיה לי יום נפלא ואני לא אתן להם לקלקל לי אותו.
"אמבר!" שמעתי את קולה של לייבל, הסתובבתי לעברה בחיוך,
"היי."
"אז איך את מרגישה אחרי התקרית אתמול?" היא שאלה בגיחוך, לא שמה לב שחיוכי נמחק מפניי,
"מצויין." אמרתי, והשבתי את חיוכי בחזרה.
פתאום היה חושך, מישהו שם את כפות ידיו על עיניי,
"נחשי מי!"
"זאת קלואי, אמבר…" יכולתי לראות את לייבל בדמיוני מגלגלת עיניים, קלואי הורידה את כפות ידיה ברוגז,
"למה גילית?!" היא הרימה את קולה,
"כי זה טיפשי." לייבל ענתה בפשטות.
"לא זה לא! למה את חייבת להרוס הכול??"
"לא הכול, רק את מה שטיפשי." היא אמרה ביובש. הן המשיכו להתווכח אך כל תשומת ליבי הוקדשה לנער שדיבר את המנהלת בסוף המסדרון,
"מי את חושבת שא-
"אני לא מאמינה!" אמרתי בקול, מזועזעת, קוטעת את משפטה של קלואי.
"מה?" לייבל שאלה בחוסר עניין, מפוצצת כמה בלונים מהמסטיק שלה.
אני לא מאמינה! מה לעזאזל הוא עושה פה?! הבטתי בשנאה על 'מר-סופר-דביל'.
התבוננתי איך הוא נכנס לכיתה, לכיתה -שלנו-.
WTF?!
אני לא הולכת לסבול אותו שנה שלמה!
קיוויתי בליבי שאני טועה וזו רק טעות אך כשנכנסתי לכיתה הבחנתי שהוא יושב על כיסא שדרך אגב היה ממוקם בשולחן מאחוריי. ומסדר את דבריו על השולחן, התקדמתי לעברו במהירות ובעצבים, קופצת את אגרופיי, כשהגעתי אליו הטחתי את ידי על השולחן בעוצמה, זה גרם לו להפסיק ממעשיו, פניו עטרו תיעוב יוקד כאשר מבטו ננעל על שלי, הוא הטיח את ידיו על השולחן בקול גם כן והתרומם מכיסאו,
המרחק בינינו לא עלה על כמה סנטימטרים.
"את." הוא סינן מבין שיניו.
"כן אני. מה לעזאזל את עושה פה?" שאלתי בשנאה.
"א-
"תלמידים לשבת במקומות!" פניתי אל מקומי לא לפני שנתתי לו מבט יוקד וחזרתי לשבת.
"תלמידים תלמיד חדש הצטרף אלינו השנה, הכירו זה סאם מילר." היא הצביע לעברו, כל הכיתה סובבה את ראשה רק אני נשארתי נטועה במקומי, טוב אני ולייבל שלמען האמת אני לא חושבת שיש משהו שמזיז לה בכלל.
הבחנתי בפרצופם הפלרטטני של הבנות מלפניי,
אפשר לחשוב, כן הוא נראה טוב, אבל אין לא שום דבר בקופסה שם למעלה, שלא נדבר שהוא ממש לא מושך.
הצלצול נשמע וכולם מיהרו לגלוש החוצה, סידרתי את דבריי, ושמתי את רצועת התיק מעליי, התכוונתי להתחיל ללכת אך יד עצרה אותי כאשר סובבה אותי דרך הכתף.
שחררתי את עצמי ממנו,
"טוב בוא אני אבהיר לך משהו קטן סאמוש, אם השכל שלך לא הצליח להבין זאת לבד- תופפתי על ראשו בעזרת אצבעותיי,
– אני לא רוצה לדבר איתך, ואם אני הולכת לסבול אותך שנתיים שלמות אני לא רוצה שתחליף איתי ולו מילה אחת."
הוא אחז בידי והוריד אותה למטה באגרסיביות, והתקדם לעברי במבט מאיים,
"תקשיבי לי בלון נפוח, בגלל הטמטום שלך פיטרו אותי מהעבודה!", השתתקתי, אני לא יודעת למה זה הכה בי, הרי לפי מבטו של הבוס זה היה נראה שהוא הולך לעשות משהו כזה, לא רציתי שסאם יחשוב שאני חלשה,
"כמו שצריך." אמרתי בהרמת גבה, הוא הביט בי בשנאה,
"אם הייתי יודעת שזה קשור לעובדה שאתה לומד איתנו עכשיו אולי לא הייתי נוהגת ב'טמטום' לא הייתי צריכה להתעסק עם זה, אתה יודע אתה לא הדבר הכי נחמד לראות על הבוקר."
" אל תחשבי לרגע שאני שמח לראות אותך- אה בעצם אני כן שמח שפגשתי אותך, תהיי בטוחה שהחל מרגע הזה אני הולך לאמלל את חייך."
"רק תעז. עם אמבר גלר לא מתעסקים." השבתי ביובש מקווה שהוא למד את הלקח מאתמול, הוא התיק את מבטו ממני, והתקדם אל עבר המורה,
"היי גברת קרול, אני אשמח אם תעבירי אותי מקום ליד אממ… אמבר גלר, את מבינה פשוט אנחנו ידידים נורא קרובים ואשמח להיות ליד מישהו שאני מכיר כדי שאוכל להסתגל." לסתי נשמטה, באתי לסתור את דבריו אך המורה אמרה 'כמובן' בחיוך ויצאה מן הכיתה, סאם הסתובב אליי עם חיוך מצד לצד.
"איך העזת?!" נופפתי את אגרופי לעברו,
"בקלות." הוא השיב בחיוך ופנה לצאת מן הכיתה.