על החיים ועל המוות

ברחתי.יצאתי משם בבכי ובריצה ולא רציתי לשמוע את זה יותר אני לא מסוגל לזה זה לא יכול להיות.למה דווקא לי? נשכבתי על הדשא ובהיתי בשמיים שאלתי אותו למה? מה אני עשיתי? אף אחד לא ענה.. אני לא מסוגל להתמודד עם זה.היה ברור לי שהחיים שלי הולכים להשתנות עכשיו..ילד בן 12 לא אמור להתמודד עם דברים כאלה..הדבר היחיד שעניין אותי עכשיו זה איך אני אספר לאליסה אני כל כך אוהב אותה.. אליסה זאת הילדה שאני אוהב..אנחנו לא כל כך מדברים אבל היא חשובה לי יותר מכל דבר בעולם איך אני אמור לספר לה שיש לי סרטן? איך אני אתמודד עם לא לראות את החיוך המדהים שלה כל יום.אני לא יודע איך אני הולך לעבור את זה אבל החלטתי שאני לא מספר לאף אחד על הסרטן..יתחילו להתנהג אליי שונה.ירחמו עליי..אני לא אוהב שמרחמים עליי.. חזרתי לבית החולים אמא ואבא היו שם חיכו לי בוכים נכנסו לאוטו ונסענו הביתה.אף אחד לא אמר מילה במשך כל הנסיעה.הגענו הביתה אמא שאלה אם אני רוצה לאכול,לא היה לי חשק עליתי לחדר והלכתי לישון..אור!! אור!! קום חמוד אתה תאחר לבית ספר!! זאת הייתה אמא.. קמתי התלבשתי והלכתי לבית הספר נכנסתי בשער ואמרתי שלום לחברים..ראיתי את כיתות ח יושבים ביחד וחיפשתי את אליסה עם העיניים..מצאתי אותה.היא ישבה ליד נטלי,חברה הכי טובה שלה. עמדתי והסתכלתי עלייה..לא אמרתי כלום כי מי אני בכלל ילד בכיתה ז שהיא בכלל לא מכירה וגם ככה לא רואה..היא כל כך יפה..היא הסתכלה עליי וחייכה אליי הסתכלתי מאחורה ובדקתי לא! אין אף אחד מאחוריי היא חייכה אליי!! אליי!!חייכתי בחזרה וכל כך שמחתי..היא יודעת שאני קיים..צלצול..התקדמתי לעבר הדלת של החטיבה בחיוך מטופש שלא יורד לי מהפרצוף..אליסה הלכה לידי ואמרה לי בוקר טוב אמרתי בוקר טוב..היא חייכה והלכה..זה נראה כאילו היא מנסה להתקרב אליי.. למה? זה לא משנה עכשיו..לשיעור.. כל השיעור ישבתי וחשבתי והחלטתי.החלטתי להתקרב לאליסה גם. אין לי כל כך הרבה זמן ואני חייב לנצל אותו כדי להתקרב אלייה..הגעתי הביתה התחברתי לפייסבוק וראיתי שהיא מחוברת..שלחתי לה הודעה והתחלנו לדבר..היא הייתה צריכה ללכת אבל קבענו לצאת..קבענו בשבת.. אני כל כך מתרגש..שבת הגיע!!היום הגדול!! החלטנו ללכת לים..לראות את השקיעה.. לבשתי את הבגדים הכי יפים שלי..סירקתי את השיער ויצאתי לאסוף אותה..היא הייתה כל כך יפה..השיער שלה..היא לבשה חולצה לבנה וסיקני שחור.. הגענו לים ישבנו והתחלנו לדבר היא כל כך מדהימה מצחיקה גם מבפנים..באיזשהו שלב היא דיברה ודיברה הרמתי אותי וזרקתי אותה למים היא התחילה לצחוק ולצעוק נכנסתי גם אני והתחלנו מלחמת מים היינו רטובים בים מול השקיעה..גם כשהיא רטובה היא כל כך יפה..היינו ממש קרובים..היא נשכה את השפתיים רציתי כל כך לנשק אותה..לא! אני לא יכול! אנחנו נהייה ביחד ואז כשאני..אמות מהסרטן הזה..היא תיפגע..אני לא יכול לעשות לה את זה.. אמרתי אני לא יכול אני פשוט לא..סליחה ורצתי משם הייתי כל כך עצוב ומבולבל נכנסתי לחדר ונעלתי את עצמי..נרדמתי..אמא העירה אותי בבוקר הלכתי לבית ספר והחלטתי לנסות לספר לאליסה..באתי אלייה ..ואמרתי: אליסה תקשיבי אתמול.. היא קטעה אותי ואמרה: אתה לא מעוניין אני מבינה. ביי והלכה.. לא יכולתי פשוט לא יכולתי..ישלי היום את הניתוח ואם הוא יכשל..אני מקווה שהיא תבין הכל אחר כך..7 בערב..אנחנו נוסעים לבית החולים..נכנסתי לחדר הניתוחים קיוויתי שאני אצא מזה ואוכל להסביר לאליסה הכל כשהכל יהיה מאחורי..
הניתוח לא עבר בשלום..אור..נפטר..כשהשמועות הגיעו לאליסה היא הבינה הכל..היא התחילה לבכות וכל כך שנאה את עצמה..
היא נכנסה לפייסבוק וכתה..אמא אבא אני אוהבת אותכם..אור? ניפגש למעלה.. קשרה את החבל בבכי..היא תעשה בשבילו הכל..צעקה ניפגש למעלה..אני אוהבת אותך..והתאבדה