על צבא והאהבה פרק 2

ניצן
עברו ארבעה חודשים מאז שתומר ואני נפרדנו
ניסיתי לא לחשוב עליו ולא הצלחתי
כל דבר הזכיר לי אותו,הוא לא התקשר מאז ואני לא ניסיתי ליצור איתו קשר
הוא פגע והרס אותי.
אני סיימתי תיכון לפני שבועיים ,והיה לי כל כך מוזר שהוא לא היה בטקס סיום
היום אני מתגייסת ,החלטתי להתגייס לקרבי ולעשות שירות משמעותי.
אני זוכרת שתומר תמיד דיבר על זה שהוא גאה לשרת את המדינה שלו וסיפר לי חוויות מהשירות .
רציתי שירות משמעותי והתקבלתי ליחידת אריות הירדן
זה היה גם היחידה שלו ובהתחלה ניסיתי לשנות את השיבוץ שלי ללא הצלחה
כדי לא להתקל בו בבסיס
אבל נועם אמר לי שיש ביחידה הרבה אנשים
והסיכוי קטן שאני יראה אותו וחבל לי לפספס את ההזדמנות לשירות המשמעותי שרציתי
רק בגלל זה.
התגייסתי עליתי על מדים בבקום וכל כך התרגשתי .
לימדו אותנו לעמוד בהקשב
והסבירו לנו את החוקים .
הגענו לרחבה גדולה וחילקו אותנו למחלקות
אני הייתי במחלקה 3
כל הפלוגה עמדו בהקשב ברחבה
ומפקד הפלוגה דיבר
הוא הסביר על מה שאנחנו הולכים לעבור .
אחר כך אמרו לנו לעמוד כל מחלקה בח
בנפרד
המפקד שלנו ניגש אלינו
ונשימתי נעצרה שראיתי שתומר הוא המפקד שלי
לא יכולתי להסתיר את מה שהרגשתי
הוא כאן
אחרי שלא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן
הוא המפקד שלי
אני יצטרך לראות כל יום…
זה פשוט סיוט ,אני לא מאמינה שזה קורה לי .
"שלום מחלקה 3 אני תומר המפקד שלכם ואתם פונים אליי רק כהמפקד אני לא רוצה פה בעיות משעמת , כי אני לא יבליג על זה ואתם תענשו אני לא צוחק אצלי אין בעיות משמעת זה לא קייטנה התגייסתם לקרבי ואני רוצה אפס בעיות משעמת כי
אתם פשוט תעופו מכאן זה ברור!"?
"כן המפקד" כולם ענו
הוא עצר לרגע והתסכל על כולם וקלט אותי
הוא הסתכל לי בעיניים
והמסכה שניסה להסתיר ירדה לרגע הוא היה נראה מופתע כמוני ואז הוא שוב הביט בי במבט הקשוח של "המפקד"
היה נראה שהוא כועס עליי או על זה שאני פה
ופשוט השפלתי את מבטי לרצפה
הוא הסתכל על השעון שלו
"יש לכם 10 דק הפסקה אחר כך תפגשו אותי בחדר האוכל בשני טורים זה ברור!" הוא צעק ולא הוריד את מבטו ממני
"כן המפקד" כולם ענו.
כולם התחילו לרוץ להפסקה שלהם ואני נשארתי במקומי קפואה
תומר עמד בצד לבד
הלכתי לדבר איתו ורציתי לדעת אם אני יכולה לעבור למחלקה אחרת ,זה עדיף לשנינו .
"תומר"
"סליחה איך קראת לי?"
"אנחנו יכולים לדבר תומר"
הוא הסתכל לצדדים עדיין היו שם חיילים ומפקדים
"קודם כל חיילת כשאת פונה אליי זה
המפקד זה לא בשם הפרטי ותעמדי בהקשב אני לא חבר שלך"
זה נגע בנקודה רגישה ,נכון הוא לא חבר שלי יותר .. ותגעגעתי אליו כל כך רציתי לחבק אותו התגעגעתי לתומר שחיבק אותי שהיה חם אליי
אבל הוא היה כל כך שונה וקר .
התעצבני עליו ובכל זאת עמדתי בהקשב
"המפקד" אמרתי בזלזול
"כן מה שמך תזכירי לי"?
הוא צוחק הוא באמת רוצה לשחק את המשחק הזה
"ניצן המפקד" חייכתי וגילגלתי עיניים התאפקתי לא לצחוק
"כן ניצן איך אני יכול לעזור" אמר בנימה רצינית
"המפקד אני רוצה לעבור מחלקה"
"ונראלך שזה נתון לבחירתך באיזה מחלקה להיות ,זה צבא פה אין לך פה דעה ואת לא יכולה לבקש לעבור מחלקה
זה לא מגמה בתיכון!"
כל כך כעסתי ורציתי להרוג אותו
חייכתי חיוך מאולץ
"טוב המפקד"
התרחקתי משם והלכתי לחדר אוכל .
אחר כך עמדנו בח תומר שהסביר
שיש לנו שעת ט"ש(טרום שינה)
"יש לכם זמן להתארגן לשינה אתם יכולים להתקלח לדבר בפלאפון וכל היוצא מזה
אחרי השעה הזאת אם אני יראה מישהו בפאלפון או מסתובב תיהיה תגובה מיידית זה ברור"
"כן המפקד"
כולם ענו ורצו למקלחת ולדבר עם ההורים אחרי היום המתיש
ואני נשארתי במקומי, רק אני ותומר נשארנו ברחבת המסדרים ורציתי לדבר איתו
"תומר" אמרתי
הוא הסתובב אליי
"אמרתי לך לפנות אליי רק כהמפקד מה לא היה ברור במה שהסברתי!"
"תומר" אמרתי בכוונה בכעס
"אתה לא יכול להתעלם ממני
אנחנו היינו ביחד שנה ולא יכול להיות ששכחת אותי"
הוא המשיך להתסכל עליי במבט קר.
"אנחנו *היינו* הוא הדגיש את המילה
ביחד זה נגמר ממזמן ואת בצבא עכשיו את חיילת שלי ואת תתנהגי בהתאם זה ברור?"
התסכלתי לו בעיניים הוא נראה פגוע
"לא יכול להיות ששכחת את כל מה שהיה בינינו!"
הוא התקרב אליי
והרגשתי הרגשה טובה וחמה וכל כך התגעגעתי למגע שלו ,לנשיקות שלו
לזה שגרם לי להרגיש טוב למרות זה שפגע בי והרס אותי
התגעגעתי אליו כל כך
"שכחתי ממזמן עברתי הלאה והגיע הזמן שגם את תעברי את נפרדת ממני עם זכור לי נכון וחוץ מזה
אין לי זמן לילדות קטנות יש לי יותר מידיי דברים להתעסק בהם .
מה שהיה בינינו עבר! ולא יהיה יותר
ניצן תשכחי ממני
את בצבא עכשיו ואני המפקד שלך לא האהוב שלך ולא כלום תתבגרי"
כל כך כעסתי ורציתי להרוג אותו באותו שניה
החזקתי את הדמעות בעיניי וניסיתי לא להראות לו שפגע בי
"יאללה יש לך עוד 50 דק לשעת ט"ש עופי מפה"
"כן המפקד"
רצתי משם והלכתי לחדר ובכיתי את כל מה שאגרתי בפנים
"היי את בסדר?, היום הראשון קשה לכולם אבל יהיה בסדר אני מאיה ואת?"
ניגבתי את דמעותיי
"אני ניצן"
"היי ניצן יהיה בסדר על תדאגי מתרגלים"
חייכתי שמחתי לחשוב שלפחות תיהיה לי חברה פה
התארגנתי לישון כבר הייתי אחרי מקלחת
והתסכלתי בפלאפון על תמונות שלי ושל תומר
היה לנו תמונה אחת שהוא הרים אותי
אני זוכרת שהתערבנו כמה זמן יצליח להחזיק אותי
הייתי רזה אבל עדיין רציתי להתערב איתו
הוא הצליח 15 דק וניצח
חייכתי שהמשכתי להסתכל על תמונות שלנו
מתנשקים ומתחבקים .
ואז נזכרתי בשרשרת שקנה לי ליום הולדת
היא הייתה אצלי בתיק
שמתי אותה
היא הייתה מזהב והיה לה לב קטן
שמרתי אותה אצלי ,לא יכולתי לזרוק אותה
נאנחתי הוא היה כל כך קרוב אבל כל כך רחוק .
הלכתי לישון עם מחשבות עליו
"קדימה מחלקה 3 לקום 2 דק הייתם ברחבה על מדים זוזו" צעק
קמתי לקול של תומר
שהעיר אותנו בבהלה
והתארגנתי מהר ככל ההאפשר
חלק כבר הלכו
ולא מצאתי את הנעל שלי
חיפשתי טוב ולא מצאתי אותה ..
בסוף מצאתי אותה מתחת לקיטבג של מישהי
הגעתי לרחבה וראיתי את כולם עומדים בח
וראיתי שאיחרתי
"סליחה על האיחור המפקד" עמדתי בהקשב ומיהרתי להגיד
"למה איחרת ניצן כולנו צריכים לחכות לך!" אמר בציניות
"אני מצטערת המפקד פשוט לא מצאתי את ה.."
"אני לא רוצה לשמוע תירוצים רדי ל10"
התסכלתי לבדוק עם הוא רציני
הוא באמת רצה להשפיל אותי מול כל המחלקה כל כך שנאתי אותו באותו רגע
"א..ממ" המילים לא יצאו לי
"20 על תעני לי קדימה!"
ירדתי ועשיתי את זה לא האמנתי שהוא מסוגל לזה
הוא באמת שכח מה היה בינינו
יש לו מישהי עכשיו ?
אולי כבר באמת לא אכפת לו ממני?
קמתי ושפשפתי את ידי
ראיתי שהוא מסתכל על השרשרת שלי ובוחן אותה
"יש לך שעה ביציאה תצטרפי לכולם ושזה לא יחזור על עצמו"
"כן המפקד"
בן זונה אמרתי לעצמי .
"היום אנחנו נעבוד על מטווחים יש לכם 10 דק לחכות לי מול הנשקייה זוזו"
"כן המפקד" כולם צעקו
רצנו לנשקייה לקחנו נשקים
והגענו למטווח , תומר הסביר לנו על המטווח וההוראות והתחלנו
"הותקלתם" צעק תומר
ועברנו למצב שכיבה וירינו
"למצב עמידה עבור"
עברנו למצב עמידה והנשק לא עבד לי
"המפקד הנשק לא עובד לי" אמרתי
"לעצור!" אמר לכולם
"מה הבעיה ניצן"
"הנשק לא עובד לי המפקד"
"בואי תראי" הוא הקרב ונעמד מאחוריי
צמרמורת עטפה אותי
"את צריכה להוציא את המק פורק מכאן"
הוא הראה לי והוצאתי אותו .
יותר מאוחר בהפסקה
ישבתי בשקם עם מאיה
"וואו היה קשה היום כל הריצות ומטווח אני גמורה והיום עוד לא נגמר" מאיה אמרה
הסתכלתי על תומר שישב שם עם שיר שהייתה מפקדת מחלקה 1 ראיתי שהם מדברים ולא יכולתי שלא להתסכל
הוא לא הסתכל עליי
הוא התסכל עליה .וכל כך קינאתי
היא שמה את ידה על הזרוע שלו והייתה קרובה אליו
אני התאפקתי לא להרוג אותה
"היי את איתי?" מאיה שאלה
"כן סתם" חשבתי על משהו"
כן על זה שרציתי להרוג אותה
ראיתי שהיא מתקרבת ומחבקת אותו חיבוק במשך המון זמן
זהוא נשבר ליי היא לא תיגע בו
קמתי עם הקפה שלי ביד והתקרבתי אליהם
"המפקדת אני יכולה לדבר איתך"
"כמו שלכם יש הפסקה ניצן גם לנו יש מה את צריכה זה דחוף?"היא אמרה
"ניצן קרה משהו"? תומר אמר בדאגה
"אממ האמת היא שפשוט רציתי להגיד ש..
התקדמתי אליה ועשיתי כיאילו נפלתי ושפכתי את הקפה עליה"
"מה את עושה!" היא צרחה
"אויי המפקדת אני כל כך מצטערת זה היה בלי כוונה ו..אני לא שמתי לב"עניתי בציניות מוחלטת
ראיתי את תומר מסתכל עליי במבט כועס
שיר לכי תשטפי את זה ותבדקי שלא קיבלת כיווה
הוא קם ממקומו
"ואת חכי לי ליד המשרד שלי עכשיו!"
"כן המפקד"
והלכתי משם.