על קשתות ושמלות נשף-פרק ראשון

כרכרתה של ליידי אנה-בל נסעה לאט במיוחד היום
"עגלון האם ניתן להגביר מעט את קצב התדמותנו?"
היא קראה דרך חלון הכרכרה לגבר הנמוך והרזה שלפת את מושכות הסוסים,
"חוששני שהדרך זרועה אבנים ומקלות, שכן זוהי מיטב המהירות אליה נוכל להגיע "
שפתיה הדקיקות של אנה-בל ניפצו בפחד, דרך זו נראתה לה מסוכנת ביותר,
היא הייתה מלאה בפיתולים ומקומות מחבוא אפשריים לשודדים ורוצחים,
בנוסף אל כך הייתה קרובה לים, מה שהוסיף סבירות למפגש עם פירטים,
כמה שהיא תיעבה את שודדי הים הנוראים שטים להם בים, מתחמקים מאחריות אל מעשיהם,
רעש חריקה נוראי נשמע והכרכרה עצרה, "עגלון הכול תקין?" היא שאלה בתקווה שהכרכרה לא נעצרה במרכזה של דרך מסוכנת שכזו "אל דאגה גברתי זהו רק מקל שנתקע בגלגלי הכרכרה"
"אך אני חושש אזדקק לסיוע כדי לחלצו התכלי לעזור לי?" כמובן שאין זה יאה לכבודה של אנה-בל לתקן כרכרות אך העגלון היה חדש במלאכתו ולא היה בקיע בחוקי החברה הגבוהה
למרבה מזלו של העגלון פחדה של הליידי משודדים וגנבים עלה בעשרות מוני אל סלידתה מעבודה פיזית
ולכן היא חלצה נעליה היקרות הרימה את שולי שמלתה ופתחה לרווחה את דלת הכרכרה
תוך כדי מחאה עזה אל כך שלא יאה לכבודה של ליידי לתקן כרכרות היא משכה במקל במאמץ
העגלון משך גם כן והמקל התחיל לזוז שיניהם משכו בכל כוחם את המקל שנראה שנתקע בדיוק בנקודה הכי לא רצויה לכול אורכו
וכך במשיכה אחת אחרונה חילצו שניהם את המקל ממקומו וזה נשאר בידו של העגלון רק שזה לא היה מקל
זה היה חץ "רוצי!!!" צרח העגלון אבל זה היה מאוחר מידיי
הם כבר פרצו מבין העצים