עניין של זמן פרק 1

״קמתי , עם געגוע כואב והבנתי״.. התנגן לו השיר בקרע . הרקע הוא החדר הקר והאפור שלי כמו הרגשות המאוכזבות שלי . אני עד עכשיו לא מאמינה שאני במצב הזה . איך ? לעזעזעל איך ?
החדר הורוד הקירות הצבועים בגוובנים של ורוד בהיר ותכלת נהפכו לסדוקים ואפורים .בתוך בנין נטוש עם עוד כמה הומלסים שהפכו לי לאחים ואחיות . כולם עזבו אותי . כולם נטשו אותי והרסו אותי . נותרתי להתמודד עם עולם קר ואכזר . ״פררר״השתמע הצליל מבטני וקטע את החוט המחשבה שלי . הבטן שלי מקרקרת .. אוף , אני רעבה ולא הספקתי לעסוף כסף ברחוב עם הגיטרה שנהגתי לנגן ולשיר את השיר שכתבתי .
״ הודיה״ שמעתי צרחה בוקעת מעבר לקיר המשופשף שממול החדר שלי .
״הודיה , מהר ! היא בולעת את הלשון מהרי תעזרי לי !״ שמעתי את פני צועקת לי . התרוממתי במהירות מחדרי ורצתי שתי מילימטר לחדר השני וישבתי על ברכי .
מול עני התגלה עוד מחזה קשה לצפייה שלא היה חדש עבורי כבר כמעט שנה שלמה .
״הודיה , מה עושים ? היא תמות !״
הסתכלתי על עניה וראיתי את ציפי ניחנקת למוות . ידיי רעדו מפחד העצבאות הדקיקות והקטנות שלי פלשו במהירות אל פייה וחדרו אל גורנה להוציא את לשונה !
״ היא לא נושמת !״ צעקתי עם דמעות בעניים העצובות שלי ! ״ציפי..״ מלמלתי לעצמי בעודי מחזיקה בה כשהיא שרועה על מזרק דקיק ונהפכת אט אט לכחולת גוף .
נשמתי נעצרה כאשר ראיתי את המוות מול עניי . הילדה הקטנה שמבננו ציפי בת ה -13 הולכת היום לעולמה חשבתי לעצמי בכאב רב . הרי היא כמו אחותי הקטנה דניאל שנהרגה בפיגוע בתל אביב . ענייה השחורות אט אט התחילו להסגר והשיער שלה שחור פחם אשר היה מלוכלך ולא שטוף אמון זמן . היסתכלתי עליה והבנתי שאני לא יכולה לאבד אותה הרמתי אותה חצי גוף ומשכתי בלשונה . לאחר כמה דקות ראיתי אותה חוזרת לעצמה . עניים נפתחו מרוב אושר דמעות שמחה זלגו מעני וחיבקתי אותה חזק .
————————————–
הגשם לא הפסיק לטפטף והחלטתי לעשות את זה . זהו הזמן כל התכנונים שלי . כל הכאב שספגתי מאז שאימי נפטרה ואבי נמחק מעולמנו ובמיוחד משלי בגלל אישה שכישפה אותו . כן , כן .. היא מכשפה מלמלתי לעצמי מתהלכת בשביל ארוך המקושט בפרחים שלדעתי מזוויעים . הגשם לאט לאט התחזק יותר ויותר טיילתי בשביל בגופיה לבנה שלא נשטפה כבר אולי חצי שנה ומכנס ג׳ינס שהיה גדול עלי במידה אחת או שניים . הנעליים.., הנעלים היו קרועות ומשופשפות כי הן היו גם של ציפי . התהלכתי לעצמי בשביל ידעתי לאן אני אמורה ללכת תכננתי זאת , תכננתי כבר שנה אני עקבתי אחריהם מלא זמן אני חושבת שהם בחופשה . ראיתי אותם עם מזוודות עולים על מונית ונוסעים. כן , כן מלמלתי לעצמי בשקט בחיוך ! זה היום שלי אני יגנוב להם את כל הזהב . הוא של אמא שלי היה אמור ליהיות , הוא … הבן אדם שקראתי אבא פעם לקח לי את הכל וגם את אמא .. אמא ניפטרה מהתסכולים שלה כלפיו והאהבה העזה שהרגישה . והוא ? הוא הלך ומחק אותנו מחיו ! עכשיו הוא בטח בחופשה בניו יורק או לונדון רק ה׳ יודע היכן הוא מבלה עם אישתו המכשפה הזאת . הגעתי לשער . לא שמתי לב שהמחשבות הניעו את הליכתי במהירות . תפסתי את ידיי בחוזקה ואיגרפתי אותם ! חייכתי חיוך מרושע ושמתי עלי כובע שחור שהספקתי לגנוב מדניאל שישן איתי שלשום . נכנסתי לשער ונעמדתי מול בית גדול בצבע לבן מקושט בנצנצים מבחוץ .הוצאתי חתיכת ברזל ושמתי את הכפפות . קח למדו אותי החברים הכי טובים שלי . סבבתי לאט לאט את הברזל הקטן שהכנתי מראש הדלת נפתחה . צעדתי פנימה וגל של חום עטף את גופי . כל כך התגעגעתי לחום של הבית . ההרגשה רגשה אותי אך ידעתי , ידעתי שאסור לרגשות להשתלט עלי . צעדתי עוד צעט וראיתי ספות לבנות מעור מעוצבות בסלון טלווזיה גדולה ומחודשת שלא ידעתי ולא הכרתי את הדגם שוכן ממול הספות . בצד השני של הבית היה מטבח גדול בצבע צהוב וארונות חומים הבית היה נראה מצוחצח ויפה . לרגע הרגשתי בגן עדן כלשהו . התבונתתי וסרקתי את המקום . ראיתי בצד שמאל מדרגות המובילות למעלה עליתי לאט לאט וראיתי שתי דלתות . נכנסתי לדלת בצד שמאל . היית שם מיטה זוגית בצבע חום ארון וארונית . פתחתי לאט ובזהירות את הארונית והתגלו מול עני שרשראות וצמידים לתוך כיסי הגדול שהיה מוכן לקבל עוד ועוד ועוד …
״היי,מה את עושה ?״ שמעתי מאחורי . קפאתי במקומי . הסתובבתי לאט לאט לאחור . הוא עמד מולי מופתע . כניראה הוא היה מופתע לגלות גנב למרות ש… אני לא מכירה את הפרצוף הזה .. אולי הא ..אולי הוא גם גנב ? למרות שהוא לא היה נראה קח הוא היה לבוש דווקא די יפה . הוא התקרב שתי צעדים ואיים עלי להוציא את הזהב מכיסי . אח לא הקשבתי והתחלתי לרוץ לעברו ולנסות להתחמק אח הוא תפס בכול קוחי והדביק אותי לקיר . גניחת כאב קטנה נפלטה מפי והוא רק אידק את אחיזתו . הוא היה קרוב מאוד לפנים שלי קח שהרגשתי את הנשימות שלו מתנפצות על אפי . מי את ? הוא שאל אותי התבוננתי בו עם מבט חודר עניו היו כחולות כשמים השפתיים שלו היו רכות וורודות מאט . השתתקתי ולא ידעתי מה להגיד ! נתפסתי ! מלמלתי לעצמי במוח והוא שאל בצעקה ״מי את ? ״ הבטתי בו במבט כועב ועצוב הוא התבונן בתוך עני כמה שניות עד ש.. בום כמו שדניאל לימד אותי במצבים כאלה לשחק אותה תמימה ואז לבעוט באיזור הרגיש שלו בעטתי בו ונמלטתי מהמקום . ושוב נשארתי בודדה בגשם עם רגשות סוערות ופחד חזק בפנים .