עניין של זמן פרק 2

ושוב נשארתי בודדה בגשם עם רגשות סוערות ופחד מבפנים .
לאט לאט הרגליים שלי הפכו להליכה מהירה מהריצה שרצתי מהבית . הרגליים שלי רטובות וכואבות . מי זה אבל נעמדתי משום מה באמצע הרחוב עם שאלה מעניינת . מי זה היה ? אני לא מכירה אותו אבל .. הוא לא נראה אחד כמונו ההומלסים . הוא לבוש בקסטרו ודיזל עניו כחולות ועמוקות ושיערו היה מעט פרועה ובצבץ מהכובע גרב שלבש .
חזרתי במיהרות לבית שלי שהפך ממזמן כבר ליהיות הפינה היחידה שלי ביקום הזה . ״הודיה ?״ דניאל צעק לי כשנכנסתי וראיתי אותו עם ציפי ועוד כמה יושבים על באנג מסריח .
״מה ?״ שאלתי אותו והתבוננתי במבט עצבני .
״מה יש לך ? ״ ציפי שאלה אותי מופתעת לגמרי .
״כלום ״ עניתי וצעדתי לעבר חדרי המכוסה בגועל שהצטבר מעל 10 שנה כבר .
דניאל נכנס אחרי במהירות והתכופף לישיבה והתישב לידי .
״ מה אתה רוצה ?״ שאלתי
״ אותך!״ הוא ענה לי ושפתיו נחו על שפתי .
ניסיתי להזיז אותו מעלי אח הוא היה יותר חזק.
״דניאל״ צרחתי בכל כוחי ובוא הפסיק את הנשיקה .
״ למה אתה תמיד עושה את זה בסטלה ? למה אתה בא אלי כשאתה מסטול ? ״ הוא הסתכל עלי עם פרצוף אבוד והשפיל את מבטו למטה . עניו נפגשו עם הריצפה האפורה שהיא די מלוכלת .
״ אני אוהב אותך ״ הוא מלמל בשקט . והרים את מבטו ועניו נצצו מהדמעות שעוד שניה איימו לפרצוץ .
״דניאל אני לא אוהבת אותך ״ עניתי לו עם מבט חודר לתוך עניו .
״ למה ? כי אני הומלס ? כי אין לי כסף להשכיר דירה ? ״
״לא , דניאל אני פשוט לא מרגישה אלייך כלום . ״ עניתי בעודי קוטעת אותו במשפטו . ״
שמתי מעלי ג׳קט חום ששכן שם על המיזרן הדקיק החלפתי מהג׳קט הקודם כי הוא היה רטוב לגמרי . וקמתי ללכת .
הרגשתי את היד של דניאל תופסת בשלי אח הצלחתי לחמוק ממנה . יצאתי מהבית והלכתי .
החלטתי שאני רוצה לעזוב את זה . ידעתי שכאן לא המצא שום דבר ולא הגיעה לשום דבר . התהלכתי ברחוב כולי מוצפת מחשבות נעמדתי מול הבית של אבא שלי שבו זמנית שנאתי אותו אבל גם התגעגעתי כי הוא אבא שלי . אבל ידעתי שהוא בגד בי ובאימי המסכנה . נעמדתי ממול והדמעות פרצו מעניי ללא מעצור רגלי רעדו עד מוות הלשון שלי ניהיית יבשה פתאום ניהייתי כל כך צמאה . עניי לא הצליחו עוד להחזיק מעמד ונעצמו . נפלתי על הריצפה ולא ידעתי את ההמשך של חיי שנוצרו בשניה אחת .