עניין של זמן פרק 4

רצתי לחדר וסגרתי אותה לאט ובקשט הדמעות כבר החלו לנטוף מעצמן . החיוך והאושר שהרגשתי לפני נעלם . הכל ניהיה שחור עצוב וכועב המיטה כבר לא אותה המיטה שחשבתי לעצמי לפני . התיישבתי על הרצפה מאחורי הדלת וכבלתי את ראשי בין רגלי .
״הודיה?״ שמעתי את צליל מתקדמת לעבר החדר שלי . מהרתי למחות את הדמעות שהציפו אותי והעלתי חיוך מזוייף על פני . ״כן ?״ פתחתי את הדלת לעברה . ״ למה הלכת ?״ היא שאלה .
״סתם הרגשתי קצת לא קשורה אליכם וגם חבר שלך לא כזה חברותי בלי לפגוע ״.
צליל התבוננה בי במבט מופתע מאוד אפשר להגיד פגיעה מעט .
״למה מה הוא עשה לך ? ״ היא שאלה וגבותייה התכווצו מעט .
הסתכלתי עלייה והיא עמדה מעט פגועה ואיפשר להגיד עצובה . ״טוב בכל מקרה ..״ היא קרע את חוט המחשבה שלי ..
״בכל מקרה הוא הלך אז את מוזמנת לרדת איתי למטה ולקשקש קצת . ״
״סבבה״ עניתי מחייכץ וירדנו למטה .
—————————————-
השעה היית ארבע לפנות בוקר צליל נירדמה על הספה ואני על השניה ישבתי וחיכיתי שתרדם . כל הלילה פטפטנו ללא הפסקה על החברים שהיו לה או לי . היא ממש מתוקה היא אמרה שבחיים לא היה לה אח או אחות והיא תישמח עם יהיה לה כאחות . התבוננתי בה היא ישנה כמלאך קטן . נזכרתי במילותיו של ..של ״דילן״? כן , קוראים לו דילן נזכרתי שצליל ביטעה את שמו .
נזכרתי איך הוא ירק לעברי את המילים הנוראיות שלו ואיים עלי בקיצר הבנתי שאני לא שייכת לכאן . עליתי מהר למעלה לחדר . עספתי בתיקי את החולצה הישנה והכמנס . לבשתי טיץ שחור שהיה בארון וסריג אדום מעל את הג׳קט הקרועה והאהוב עלי ואת הנעלי ספורט שלי . ירדתי ךמטה ופסעתי לעבר הדלת . אוי אני לא מוכנה ללכת ככה אני ישאיר להן מכתב . פסעתי למטבח ומצתי דף ועט והתחלתי לכתוב ..
יקרות לי מאוד , תודה לכן על העזרה ועל הטוב לב שלכן כלפי אני בחיים לא ישכח אותכן ויחזיר לכן עם כל ליבי כשאוכל .
תודה רבה על הכל אני מעריכה הכל אבל שלושתינו יודעות שאני לא שייכת לעולם שלכן! להתראות .
דמעה בוגדנית זלגה ממני ויצאתי מהבית …