פנימיה חדשה אהבה חדשה-פרק 12

אני לא יודעת איך אבל מצאתי את עצמי מול יונתן. "נאנסתי" אני אומרת וקולי מנותק מרגש "מתי?" שואל יונתן, אני נזכרת שהוא אמר שהשלב הבא הוא לפרט את המקרה או משהו כזה, אבל אז אני אומרת דבר שמפתיע אותו "עכשיו" קולי עדיין ריק מרגש. יונתן קופא "אלכס? מאמי? מה זאת אומרת עכשיו? את מתכוונת לפני שלושה חודשים…" הוא אומר ומרגיע את עצמו ואותי "לא. עכשיו. במשרד של אבי" אני חוזרת, קולי עדיין ריק מרגש. הוא קופא "אלכס, תסתכלי עליי!" הוא אומר ומרים את מבטי אליו, ידו השניה תופסת במרפק ידי "את נאנסת עכשיו? אבי אנס אותך?' אני שותקת ונועצת את מבטי במדרכה. "אלכס! תעני לי!" הוא צועק, אני רק מהנהנת.
פתאום אני קורסת, נופלת על הרצפה. הכל משחיר ואני…אני…

אני לא פותחת עיניים, אני שוכבת על מיטה זרה. מישהו מלטף את שערי בעדינות ואני שומעת קולות דיבורים מרחוק.
אני ממשיכה לשכב כך עד שאני מוצאת את הכוח להרים את עפעפי. "אלכס? את ערה?" יונתן לצידי, הוא האחד שמלטף את שערי "תפסיק" אני אומרת ומרחיקה את ראשי ממנו, פתאום הליטוף שעד רגע היה לי נעים מזכיר לי את הכאב, את הכל "אלכס?" הוא שואל מבולבל "תפסיק! תפסיק בבקשה תפסיק!" אני מתחננת והוא מתרחק.
"אלכס" הוא אומר ונושם עמוק "מה קרה במשרד של אבי?" אני מתעלמת משאלתו ומסתכלת מסביבי, אני לא מזהה את החדר "איפה אני?" הוא נאנח ומסביר "כשלא הגעת לארוחת הערב חיפשתי אותך. הלכתי לכיוון החדר של אבי…הגעת מולי, חיוורת כמו קיר ואמרת ש…" הוא מאגרף את ידו, אני רואה שבעיניו יש דמעות והוא עוצר בעצמו בקושי. אני רוצה להושיט יד ולנחם אותו אבל אני לא מסוגלת להביא את עצמי ללגעת בו, הוא נושם עמוק וממשיך "אמרת לי שנאנסת, עכשיו. ואז התעלפת. הבאתי אותך לפה, זה החדר שלי. עברו שלוש שעות והתעוררת" הוא מנסה לגעת בידי אך אני מרחיקה אותה והוא מוותר "אלכס בבקשה, מה קרה שם?" אני עוצמת עיניים וכאילו שומעת מישהי אחרת אומרת בקולי "הגעתי אליו, הוא לימד אותי והבנתי. ו…הוא החזיק לי ביד, התחיל ללטף אותי ו…" אני לא מסוגלת להמשיך, אני בקושי מסוגלת לנשום "ששש…הוא משתיק אותי. תחזרי לישון" אני רוצה להתנגד אבל לא מסוגלת, אני מרגישה את עפעפי צונחים מחדש ושוב אני נרדמת.

באמצע הלילה אני מתעוררת ואני לבד בחדר, יונתן נעלם ובכסא שהוא ישב יש כעת שושן אדום, אני מריחה אותו ונרדמת מחדש.
בפעם הבאה שאני מתעוררת כבר כמעט בוקר ויונתן מספר לי מה הפסדתי. אני שמה לב שידו חבושה, כאילו הוא הרביץ למישהו.
הסתבר שיונתן הלך 'לדבר' עם אבי, הוא הרביץ לו כל כך חזק שאבי היה צריך ללכת לרופא. "הוא לא התנגד לי" אומר יונתן "כאילו הוא הבין שזה מגיע לו" עכשיו אני שמה לב שהוא רועד מפחד, ממה שקרה לי? ממה שהוא עשה?
אחר כך יונתן הלך לאריאל וסיפר לה מה קרה. "את כועסת שהלכתי לאריאל?" הוא שואל, עדיין רועד מפחד. אני עוצמת עיניים ומנסה להבין מה אני מרגישה, זה בליל רגשות לא ברור-כאב, פחד, צער..אך כעס על יונתן הוא לא אחד מהם "לא. זה דווקא טוב" הוא נרגע מעט ושואל בהיסוס "אני יכול להחזיק לך ביד?" אני שותקת "אלכס אני מתחנן, השעות האחרונות היו הסיוט של חיי, אני רק רוצה להרגיש שאת בסדר…" אני חושבת על מה שהוא עשה בשבילי, על הכאב שלי, שלו, על זה שהוא מכבד את הפחד שיש לי כרגע ופשוט מהנהנת. אני מרגישה את ידו מזדחלת לתוך ידי ואני לוחצת עליה מעט, להבין שאני פה ושהוא פה.
אנחנו יושבים כך בערך חצי שעה, שותקים, כל אחד במחשבותיו ואז הוא אומר "אלכס, אריאל רוצה לדבר איתך. היא עוד לא התקשרה למשטרה אבל…" אני נושמת עמוק וקמה "בסדר".
עכשיו שאני קמה אני רואה את החדר שלו טוב יותר.
יש לו רק עוד שותף אחד לחדר, החדר קטן יותר משלי, כל האזור של יונתן מסודר.
ואז הוא מוציא אותי מחדרו, הוא עדיין מחזיק בידי ומוביל אותי לחדר של אריאל. השעה בערך 5 בבוקר ורק עכשיו אני מבינה שיונתן לא ישן כל הלילה, יש לו עיגולים שחורים קטנים מסביב לעיניו והוא נראה מותש ולא רק פיזית "מאמי. לא ישנת בכלל?" אני שואלת ודאגה מתגנבת לקולי "זה בסדר אלכס" הוא אומר ורק נשמע מותש יותר. אריאל נמצאת מחוץ לחדרה ומדברת בטלפון נמרצות כשהיא רואה אותנו היא מנתקת במהירות "אלכס" היא אומרת באנחה, כאילו הוקל לה לראות אותי "בואו היכנסו" אנחנו מתיישבים והיא מבקשת ממני לספר מה קרה וזה מה שאני עושה. כל פעם שאני מזכירה את שמו של אבי אני מרגישה את יונתן לידי נהיה יותר ויותר עצבני, אני נאבקת בעצמי ומניחה את ידי על ירכו לתמיכה. כשאני מסיימת לספר אריאל שותקת לרגע ואז אומרת "אלכס. אני..אני מצטערת." דמעה קטנה נופלת מעינה "אני קיבלתי אותו לעבודה ו…סליחה." אני מהנהנת, זה לא כאילו היא יכלה לדעת. "אלכס. הפנימיה תתמוך בך בכל, זה ברור לך?" אני שוב מהנהנת "אבי נמצא כרגע במעצר. הבדיקות הרפואית מראות שהוא בסדר בעקבות ה…תקלה" היא אומרת ונותנת מבט משמעותי ליונתן, רק שאני לא מבינה את משמעות המבט "דיווחתי למשטרה על מה שקרה. לפחות על מה שידעתי. הם יצפו לדיווח מלא ממך אלכס…" אני מהנהנת "ניסע עכשיו?" אני שואלת וכשהיא מהנהנת קולי חוזר להיות מנותק מרגש "אני רוצה להתקלח לפני, אני מרגישה…מלוכלכת" אני אומרת ושוב מרחיקה את ידי מידו של יונתן.