פנימיה חדשה אהבה חדשה-פרק 16

שיחה שאני מסננת ועוד אחת. הוא קרוב אליי, אני מרגישה בזה, אני מרגישה בעיניו קודחות חורים באחורי ראשי. למרות זה אני ממשיכה לסנן אותו אבל אז הוא מתייאש מהשיחות ומופיע לידי "את יכולה בבקשה לענות לי?" הוא לוחש לי באוזן ומתיישב לידי "אתה קרוב. קרוב מידי" זה מלחיץ אותי. "לא אלכס. אני רוצה להיות קרוב ואת לא נותנת לי. עברו שלושה ימים ואת לא נותנת לי להתקרב" הוא על סף שבירה "אם את לא רוצה לתת לחבר שלך להתקרב אולי תתני לידיד שלך?" הוא אוחז בידי אבל אני מרחיקה אותה "אני מתגעגע אלייך" הוא לוחש ואני שומעת את ליבי נשבר כשאני לוחשת לו בחזרה "אבל אני לא" ואני קמה והולכת, הוא פשוט יושב לו שם, חיוור, רועד…אני עולה לקומה העליונה ומפינה נסתרת צופה בו, צופה בו יושב ושותק, צופה בו בוכה, צופה בו קם ובועט בכסא ומסתלק ואז בפעם המיליון בימים האחרונים אני שוב פעם הולכת ממנו…מאהבה הגדולה שלי.
אז אני פשוט הולכת לחדרי ובפעם המי יודע כמה אני בוכה…

אני ממשיכה להתחמק ממנו וכשאני בדרכי לכיתה ורואה אותו אני חומקת לחדר השרת. רגע אחרי הוא נכנס "לך מפה" אני אומרת, אני לא מסוגלת להתמודד עם זה עכשיו, איתו, אני בקושי מסוגלת להחזיק בעצמי מלבקש ממנו סליחה ולהתחנן שישאר.
"אלכס, את חושבת שאת השבורה היחידה פה. את לא שבורה, את נשברת ורק בזמן האחרון. לך יש עוד תיקון אבל אני…אני שבור עוד מילדות. אני לא אדם טוב, אני אדם אלים…" הוא עוצם את עיניו "אני מזיק לך, אני מגונן מידי, חונק מידי. את…את גורמת לי להכאיב לאנשים אחרים" אני מופתעת והוא ממשיך "את לא מבקשת את זה, אני יודע אבל כש…כשמישהו פוגע בך-אני רוצה לפגוע בו…את הופכת אותי להיות אבא שלי" הוא נושם עמוק "אני עזבתי אותך כדי להגן עלייך…מפני" הוא עזב אותי כי הוא רצה בטובתי, רצה בטובתי "ויכול להיות שטוב לך יותר בלעדיי, אבל אני לא מסוגל יותר, אני כנראה אגואיסט כי אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך! לא מסוגל להפסיק לחשוב על הנשיקות שלך, על המשפטים שאני לא מצליח להבין מאיפה את מביאה אותם, לא מצליח להפסיק לחשוב על איך העיניים שלך נוצצות שאת צוחקת, אני לא מפסיק לחשוב על כל החרא שאכלת ועדיין את כזאת מדהימה!" קולו נשבר לרגע מעוצמת הרגשות והוא ממשיך "אני כנראה אגואיסט כי אני שוב פה מתחנן שתקחי אותי חזרה…" רק אז הוא נותן לי אפשרות להגיב.
אני לא יודעת אם הוא מצפה שאני אגיד לו שאני אוהבת אותו, שונאת, רוצה שהוא ילך… אבל אז אני עושה משהו שהוא לא ציפה לו, אני מתחילה לצחוק כמו משוגעת. אני יודעת שזה לא מתאים לרגע אבל אני לא מסוגלת לעצור בעצמי, יונתן מסתכל עלי כאילו השתגעתי ואולי הוא צודק "את…את צוחקת?" הוא שואל לא מאמין גם הוא בחצי צחוק "אני מצטערת פשוט…" מרוב צחוק אני לא מסוגלת לסיים את המשפט, אני מנסה עוד פעמיים ובסוף מצליחה "אתה עזבת אותי-בשבילי ואני עזבתי אותך-בשבילך? אתה קולט כמה מעוות זה?" עכשיו גם הוא צוחק איתי. "אנחנו כמו שני דפוקים!" אני אומרת ומתפקעת מצחוק, אנחנו בקושי נושמים, רק מצליחים לצחוק, עד שאנחנו נרגעים. אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים, עדיין מחייכים ואז הוא תופס בידי "אני רוצה להזדקן איתך אלכס!" הוא אומר לי בהתרגשות "אני רוצה עכשיו להנות איתך מכל רגע ורגע, אני רוצה לשבת איתך אחר הצהרים על הדשא ופשוט לדבר. אני רוצה ששנה הבאה נתלבט ביחד לאן להתגייס, אני רוצה שנדבר כל הצבא בשיחת פלאפון אחת ארוכה, כי אני רוצה לדעת כל יום איך עבר עליך היום. אני רוצה שעוד ארבע או חמש שנים ניסע ביחד להודו, תאלינד או יוון ופשוט נשכב על החול ונהנה אחד מהשני. אני רוצה שנחזור לארץ ונלמד ונתחתן ונביא ילדים." אני מחייכת והוא ממשיך "אני רוצה שעוד ארבעים או חמישים שנה אני אשב איתך במרפסת, השיער שלך יהיה קצת אפור וסביר להניח שאני אהיה קירח" הוא אומר בחיוך "נהיה מוקפים בנכדינו והם יעריצו אותך אלכס! את הסבתא המדהימה שלהם!" הוא לא נותן לי זמן להגיב על הווידוי הזה וממשיך "אני אוהב אותך אלכס! אני פשוט אוהב אותך!" ואני יכולה לענות לו בקיטש ואני יכולה לא לענות אבל מעוצמת הרגשות פשוט לוחשת לו "גם אני. גם אני אוהבת אותך יונתן" אך רגע לפני שהוא מגיב אני מוסיפה "אני דפוקה, אני שבורה וכנראה שגם אתה אם אתה מסכים להיות איתי. וכנראה שאני אשתכר עוד מליון פעם באמצע החיים, סתם עם בקבוק וודקה-אני בורחת שקשה ואני מצטערת על זה אבל…" אני נושמת עמוק "זאת אני. זאת אלכס החדשה! אלכס שאוהבת אותך" הוא צוחק צחוק קצר ומשוחרר, כל כך טוב לי לשמוע את הצחוק המשוחרר הזה, חסר הדאגות הזה ואז שואל ברצינות "את מסכימה לי לנשק אותך?" אני מחייכת אליו ואומרת "יותר טוב. אני רוצה שתנשק אותי" ואני מצמידה את שפתי אל שפתיו.