פנימיה חדשה אהבה חדשה-פרק 20

**שעה לפני**
אני מגיעה הביתה ואמא לא בסלון. נגד רצוני זה מדאיג אותי. אחרי שעוברות כמה דקות והיא לא באה אני בודקת בחדרה, זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לכאן מאז ש…
היא לא שם אבל יש שם מחברת פתוחה עם הכתב של אמא, כשאני מסתובבת ללכת מילה אחת לוכדת את תשומת ליבי 'אלכס'. אני לא מצליחה לעצור בעצמי ומתיישבת לקרוא, אולי לפחות זה יסיח את דעתי מיונתן הלחוץ והטלפון הכבוי שבתחתית התיק שלי.

"ירוני שלי. אני כבר לא יודעת מה לעשות…הגעגוע אלייך כל כך חזק.
בדרך כלל אני לא מבינה שהלכת, מרגישה כאילו אתה עדיין פה ורק הלכת לקנות חלב או יצאת לדייט…
אבל לפעמים אני מרגישה כאילו עברו שנים מאז שהלכת, הפנים שלך מטושטשות, אני לא כל כך זוכרת איך נשמע קולך והריח שלך לא חזק באפי. אלו הימים הכי קשים, אני נכנסת לחדר שלך ומתגעגעת…
אתמול כשרציתי להיכנס החדר היה תפוס, אלכס הייתה בו.
אני יודעת שקשה לה אבל אין לי איך לנחם אותה, היא עברה דברים קשים אבל… לפעמים…
אני יודעת שאסור לי לחשוב ככה אבל לפעמים אני מצטערת שדווקא אתה הלכת. איתך תמיד היה לי קל, אתה היית יודע איך לעזור לי אם אלכס הייתה הולכת אבל היא לא.
אסור לי לחשוב ככה אבל אני לא מסוגלת, כן לפעמים אני מצטערת שלא אלכס נפגעה שם…
סליחה ירוני אני יודעת שאתה כועס עליי על המחשבה הזאת, היית צועק ורב איתי אבל…אבל אני כבר מתפרקת.
אוהבת תמיד.
אמא"

אמא שלי…אמא שלי מעדיפה ש…שאני אמות? אמא שלי מעדיפה ש…
אני מרגישה בי יורדת במדרגות, הולכת לכיוון ארון האלכוהול, עוצרת לרגע במטבח כדי לקחת משהו. הויסקי בידי ואני עולה לחדר.
שותה ושותה, המכתב עדיין בידי, בידי השניה מה שלקחתי מהמטבח…
סכין.
כאב חד במרפק ידי. עוד אחד ועוד אחד. ועוד ועוד.
הראייה מטשטשת והאזור סביבי הופך לאדום. אדום נוזלי.
אני נעלמת.

עובר זמן. הזיכרון נעלם לי…
הרצפה חלקה מסביבי, כאילו רטובה, או שאולי היא באמת רטובה?
מבעד לעיניים המטושטשות אני רק יכולה לראות שהיא אדומה, אדומה כמו…דם.
המחשבה על הדם בשילוב הריח החזק שלו מזכיר לי מה עשיתי.
דלת נטרקת מרחוק…או שאולי אני היא הרחוקה?
הצלילים עמומים, כאילו אני מתחת למים עמוקים.
צעדים מתקרבים ודלת נפתחת, פרצוף מוכר ולא מזוהה מופיע.
איך הוא הגיע? איך הוא ידע?
חושך.