פנימיה חדשה אהבה חדשה-פרק 5

כשהשמש מעירה אותי אני עצובה. לוקח לי כמעט חמש דקות להיזכר למה, כנראה המוח שלי לא מצליח להבין שזה באמת קרה. מייק בגד בי, אני בקושי מצליחה לחשוב את זה "מייק.." אני נושמת עמוק, אלכס את חייבת להגיד את זה, אם את לא תגידי את עוד תחזרי אליו, את חייבת לשמוע את זה ובקול "מייק בגד בי" רק אני שמעתי כרגע משהו נשבר? כנראה שזה רק ליבי…הנשבר מחדש.
הראש שלי כואב, כנראה בגלל הדמעות של אתמול. אני חושבת על מה שקרה אחרי, השיחה המדהימה שלי עם יונתן. הוא היה נחמד, אכפתי, שביר-הוא היה מושלם. לא פחד ממה שיש לו או לי להגיד. הרבה זמן לא יצא לי להכיר מישהו כזה. אני גוררת את עצמי למקלחת, אני ניראת זוועה. העיניים שלי נפוחות, השיער מבולגן לחלוטין והאיפור המועט מרוח. כשאני יוצאת המקלחת מאוששת אותי מעט. אני חייבת קפה וסיגריה, זורקת על עצמי טי שירט עם ג'ינס ישן, אין ספק שזה לא אחד מרגעי הגדולים. כשאני יוצאת מהפנימיה יונתן מגיע מולי "אלכס" "בוקר טוב" אני אומרת, הוא צוחק "גם לא בוקר, מתוקה השעה 14:00 בצהרים" אני נזכרת ששכחתי לבדוק את הטלפון "וגם לפי הפרצוף שלך לא טוב…איך את מרגישה?" הוא מוסיף בעדינות, רואים שאכפת לו. "עדיין לא מעכלת. לא יודעת…" אני משפילה את מבטי "היי אלכס. זה ישתפר." הוא אומר ומרים את סנטרי כך שאסתכל לתוך עיניו, אני מהנהנת "מה אתה עושה פה בכלל?" "באתי לחפש אותך, אלה ובר אמרו שהן לא הצליחו להעיר אותך הבוקר אז הבאתי קפה" עכשיו אני רואה שיש בידיו שתי כוסות קפה "תודה יונתן. ולא רק על הקפה" אני אומרת וכשאני לוקחת את כוס הקפה אני מחזיקה בידו לרגע כדי לתת לו להרגיש שאני מתכוונת לכך באמת "אתה מצטרף אליי לסיגריה?" הוא מהנהן ואנחנו הולכים לספסל שליד הפנימיה, הטלפון שלי מצפצף שוב. אני מתעלמת "מייק?" שואל יונתן אני מהנהנת "הוא לא מפסיק להתקשר ולשלוח הודעות שהוא רוצה שנדבר. אין לי על מה לדבר איתו." "אולי כן כדאי שתדברו? שתסגרי את זה סוף סוף. אם את לא תתייחסי אליו הוא יגיע לפה." אני חושבת על זה לרגע, זה באמת הסגנון של מייק "כאילו מה שאני צריכה בשבוע הראשון בפנימיה זה ריב עם האקס. אולי אתה צודק…" הטלפון שלי מצלצל שוב "מדברים על החמור" אני אומרת ומראה לו את הצג "אתם צריכים לדבר. בהצלחה." הוא אומר, נותן לי נשיקה על הלחי וחוזר לפנימיה. "הלו? מיכאל?" אני עונה לו ברשמיות, סוג של נקמה קטנה "אלכס!" קולו מלא הקלה "לא חשבתי שתעני לי אי פעם!" אני שותקת. "אלכס אני מצטער, אני לא יודע מה קרה לי, פשוט התגעגעתי אלייך" אני עדיין שותקת "את שם?" "כן" "אלכס, את יודעת שגם כשהיית במקום הכי נמוך שלך אני נשארתי איתך אז תחזרי אליי בבקשה" "ההבדל מייק, שגם במקום הכי נמוך שלי לא בגדתי בך" "באמת? שאני אזכיר לך?" אני מתנשפת בחדות ולא עונה, הוא מבין לבד שהוא עבר את הגבול והוא קורא בהיסטריה "אלכס! סליחה! אני יודע שזה לא היה באשמתך!" "להתראות מייק" אני אומרת ומנתקת. קשה לי להאמין שהוא אמר את זה, הוא השתנה ואני השתנתי, כל אחד לכיוונו הוא ולא ראינו את זה. אחרי עוד סיגריה אני חוזרת לכיוון הפנימיות. אלה ובר מגיעות מולי "אלכס!" צועקת בר ורצה אליי "חיפשנו אותך" אומרת אלה שמגיעה שניה אחריה "לא היית אמורה לחזור רק בראשון?" "כן…כשהגעתי למייק הוא היה עסוק עם מישהי אחרת" אני מסבירה הן שותקות לרגע. אלה מקללת ואומרת לי "הוא הפסיד מותק" "אני שונאת את הבנים האלה!" אומרת בר, לא ידעתי שהיא יכולה לשנוא מישהו, בר היא כולה חיוכים ואהבה. הן מחבקות אותי "בואו נעשה מסיבה מחר בערב!" אומרת בר בהתלהבות, היא לא יכולה לשמור על מצב רוח רע יותר מדקה "מסיבת בנות בלי בנים!" "מעולה!" אומרת אלה "ככה נוכל לרכל עליהם!" אנחנו כולנו צוחקות, יש לי הרגשה שעשיתי בחירה טובה בבית הספר הזה.