פנימיית אנצ'נטד-פרק 3

"את ערפדית, נכון?" נעצה המורה הגדולה בקארן מבט חשוד.
"אני? לפי מה שאני יודעת ערפדים יש רק באגדות!" אמרה קארן וצחקה. הילדים השתתקו. קארן לא הבינה.
"האם יש ערפדים?" השתתקה לפתע קארן ושאלה את מורתה בתמימות.
"אכן כן." אמרה מורתה והביטה בה במבט חזק אל תוך עיניה.
"אני… אני ערפדית?" שאלה קארן וחשבה לרגע.
מורתה הגדולה לא אמרה לה מילה. רק הביטה בה במבט ישיר אל תוך עיניה וגרמה לה להבין לבד את התשובה.
"אני לא ערפדית! מאיפה את בכלל יודעת?!" שאלה אותה קארן לפתע.
"לפי השרשרת שלך. היא מגנה עלייך מפני אור השמש. את יודעת, כדי שלא תשרפי" היא אמרה לה.
קארן הביטה למעלה, אל עבר השמש ובחנה היטב את אורה.
"השמש נמצאת ממש מעליי ואני לא נשרפת, רואה? הוכחה לזה שאני לא ערפדית" הכריזה קארן ושילבה את שתי ידיה זו בזו.
"תורידי את השרשרת" אמרה לה מורתה.
קארן מעט חששה להוריד את השרשרת. כל מבטי תלמידי כיתתה היו נעוצים בה.
כעבור כמה שניות היא באמת הורידה את השרשרת והניחה אותה על אדמת החצר.
לא הספיקו לעבור שניות אחדות ולהבה גדולה ניצתה לפתע על ידה הימנית של קארן.
"הצילו!" היא קראה וניסתה לכבות את הלהבה.
תלמידי הכיתה שרצו לבוא לעזור לה קיבלו נזיפה מהמורה הגדולה.
"תנו לה להבין את הנקודה" היא אמרה להם ועמדה בשילוב ידיים צופה בתלמידה החדשה שלה נשרפת ונבלעת בין הלהבות. עוד להבה, להבה נוספת. כל גופה של קארן עלה באש.
"תעזרו לי!!!!!" היא קראה ונפלה על הרצפה.
מורים רבים הגיעו מכל רחבי בית הספר עם מטפי כיבוי וכיבו את הלהבות שכמעט והרגו את קארן המסכנה.
מאוחר יותר, כשהגיע אחר הצהריים קארן החלה להתאושש מהמקרה.
"התלמידים עכשיו עומדים לעבור מבחן שיגרום להם להבין מה הם" כך התעוררה קארן משינה טובה ועמוקה על אדמת חצר בית הספר, לשמע דברי המורה הגדולה.
"מה זה אומר מה הוא?" שאלה אותה קארן עטופה בשמיכה, כמעט יבשה לגמרי מחומר מטף הכיבוי.
"איזה יצור קסמים הוא" אמרה לה וגירדה בראשה.
"יצור קסמים?" שאלה קארן מבולבלת.
"הגעת לפנימיית אנצ'נטד חמודה. פנימייה לילדים שהם נצר למשפחת יצורי הקסמים" אמרה לה מורתה והניחה עליה את ידה.
"וזו לא פנימייה לילדים מחוננים?" שאלה אותה. "לא אני מצטערת מותק" אמרה לה וקמה והלכה.
"היי. שמעתי שקצת נשרפת היום הא?" הגיע אליה הבחור הגותי שפגשה בבוקר של אותו היום.
"זה ממש לא מצחיק!" היא אמרה לו והושיטה לעברו יד כדי שיעזור לה לקום מהקרקע.
"שמעי, גם אני ערפד וזה בסדר גמור. את תתרגלי לזה לאט-לאט" הוא אמר לה וחייך אליה.
"אבל אני לא ערפדית, יש כאן טעות!" היא זעקה. "את אכן ערפדית. יש לך את השרשרת הקסומה ונשרפת היום מאור השמש" הוא אמר לה והניח את ידו על כתפה.
"אמא שלי מעולם לא סיפרה לי דבר כזה!" אמרה לו והדפה את ידו מכתפה.
"בדרך כלל ערפדים לא מגלים לילדים שלהם שהם ערפדים" הוא אמר לה, "בואי נבקש ביחד אישור שתכנסי אל הבניין המכושף" הוא אמר לה.
"בניין מכושף?" היא שאלה אותו בפליאה. "רק יצורים קסומים שיודעים מה היא מטרתם בחיים מורשים להיכנס לשם. את כבר מוכנה לדעתי" הוא אמר לה ולקח אותה אל הבניין המכושף של בית הספר.