פנימיית האהבה- פרק 15 (:

שקמנו יותר נכון שהעירו אותנו היינו ביער כזה מוזר…
אני:"חשבתי שהולכים למקום יותר יפה מהיער המלא עצים האלה" התחלתי ללכת שאני נגעלת מהשיחים.
רוי:"זה כל הקטע יער, עצים, אני ואת" קרץ לי
אני:"האהאהא.. כן אני ואתה" גיחכתי
רוי:"נתערב שזה יקרה מתישהו?"
אני:"לא תודה יש לי מספיק התערבויות על הראש" אמרתי
רוי:"לא צריך אני במילא יודע שזה יקרה מתישהו גם עם לא תרצי" אמר בשקט העדפתי להתעלם אבל אתם יודעים? כל הזמן שאני מדברת עם רוי יש לי פרפרים בבטן שכאילו הם מתעופפים בצורה מפחידה!!! הלכתי למקום של המדריכים וראיתי שהם בונים את האוהל
אני:"צריכים עזרה" נשענתי על עץ
אחד מהם:"כן.. בואי תתפסי במוט הזה ואני יקשור סביבו את החוט.."
אני:"אוקי.." תפסתי במוט והוא קשר. רוי בדיוק עבר ופלט מהפה שלו "מסתדרים אה?" והמשיך ללכת נמאס לי מימנו.. אבל מצד שני …. אני מתה עליו ועל הקנאה שלו. סיימנו לבנות את האוהל של המדריכים שהיה יחסית גדול ישבנו מסביב למדורה וסיפרנו סיפורים ומחר? מחר הולכים לעשות טיולים שבו אני יהיה מדריכה זה נראה דווקא ממש מגניב. כל אחד סיפר את הסיפור שלו סיפור אישי חייב לציין ואז הם הגיעו אלי
אחד מהם:"יאאלה ספרי לנו עליך.." חייך
אני:"לא אני .. לא רוצה" אמרתי והרכנתי פנים
רוי:"נו אמילי ספרי" חייך
אני:"זה ממש אישי"
מדריך:"כולם סיפרו סיפורים אישיים אני מצפה שגם את"
אני:"טוב נו.. בסדר" כולם היו מוכנים לקראת הסיור שאני יספר מבלי שידעו שהסיפור הזה כל כך עצוב מבחינתי אבל לא מבחינתם . אבל הרגשתי שהם חברים וציך לסמוך עליהם.
אני:"אממ.. אז ככה לפני חודש בערך לפני שהגעתי לפנימייה הרגשתי כמו ילדה ממש רגילה הולכת לבית ספר עם הורים מקסימים והכל טוב ויפה . עד שיום אחד שחזרתי מבית הספר ישנו לאכול ארוחת צהריים וההורים שלי אמרו שהם רוצים לספר לי משהו והקשבתי להם ,הם אמרו לי שהם מתגרשים בהתחלה תמכתי בהם בידיעה שאני יחייה עם אמא שלי אבל אז נודע לי שאמא שלי לא יכולה לגדל אותי וגם לא אבי ומה שהם עשו זה שהם שלחו ילדה בת 15.5 עוד חודש 16 הם שלחו אותה לפנימייה וזה הסיפור שלי.." ניגבתי את הדמעות שזלגו מעיניי. המון ילדים הסתכלו עלי בהלם כי הם היו בטוחים שאני ממשפחה טובה וכנראה היום גילו שלא. למרות שאני באמת אוהבת את ההורים שלי רק חבל שהם ניתקו קשר איתי רוי שישב לידי חיבק אותי וניגב את הדמעות שלי כל הסיפורים של שאר הילדים היו גם מרגשים כמו כל סיפור אני ממש לא מחשיבה את הסיפור שלי למיוחד אבל הוא כן מרגש. "לא ידעתי שהסיפור שלך כזה ,למה לא סיפרת לי?" לחש לי רוי
"כי לא רציתי" לחשתי לו בחזרה והמשכנו במשחקי חברה כמו מה העדה שלך? שירים ועוד כמה משחקים ואחר כך הגיע המשחק השנוא עלי ביותר שהיה 'אמת או חובה' אני כל כך שונאת את המשחק הזה!! פעם קודמת ששיחקתי את זה זה נגמר בבכי ורובו מצד שלי כי ילד שאהבתי נישק את החברה הכי טובה שלי ולא זאת לא ליאור וזה נורא פגע בי מקווה שהמשחק הזה לא יפגעו בי .
התחלנו לסובב את הבקבוק ויצא על ילד שקוראים לו אוראל ששאל את הילדה שקוראים לה ליבי והיא לקחה אמת ושאלו אותה אמת וככה זה המשיך עד שזה הגיע לרוי
אופק (ילד כלשהו):"רוי רוי רוי.. אמת או חובה?"
רוי:"מה אני נראה לך? ברור שחובה.." אמר בביטחון
אופק:"חובה עליך…" נועה התפרצה (נועה ואופק הם עוד סתם ילדים שנמצאים איתנו בטיול)
נועה:"לנשק את הילדה שאתה הכי אוהב… או שנראת הכי טוב" התפרצה וקרצה לו
אופק:"מה שנועה אמרה!"
רוי:"טוב טוב יקרציות." הוא קם מהמקום שלו והתחיל לעשות סיבוב מסביב למדורה שלנו ואז שמעתי רעש של האבנים מאחורי הסתובבתי ורוי ישב שם ואמר לי להסתובב הוא התקרב אלי לאט לאט ונישק אותי הייתי כל כך נבוכה וכולם שם מחאו כפיים והיו כאלה שאמרו "איזה זוג יפה" הייתי כל כך אדומה בלחיים מזל שהיה חושך שלא יחלו לראות .הוא נישק אותי נשיקה חמודה כזאת לא סוערת הוא חזר למקום שלו וניסה לתפוס את המבט שלי וחייך אלי חייכתי אליו בחזרה . ראיתי את המבטים של לירון נדב ובן שדווקא לא היו כועסים ושסיימנו לשחק הם חיבקו אותי ואמרו שזה בסדר ושאני ורוי נהיה זוג יפה, כל כך שמחתי שהם רוצים לטובתי… כולם נכנסו לאוהלים שלהם באתי להכנס לתוך שק השינה שלי והרגשתי שמישהו תופס לי בידיים ….