פעם שלישית גלידה -18-

בס"ד
"שלא תעיז לנתק! דור אני רצינית!" ו..הוא ניתק, אני פשוט לא מאמינה! "לעזאזל איתך דור!" צעקתי. מה כל כך קשה להבין ב 'תיהיה פה באחת', מה?! הסתכלתי שוב בשעון שעל פרק ידי 15:17, שעתיים ורבע אני מתייבשת בחניה כשהשמש שורפת באיטיות כמעט בלתי נסבלת את פניי, ידעתי שאסור לסמוך עליו! הפלאפון שלי צלצל 'אמ' היה כתוב על הצג הרמתי את הפלאפון לאוזניי ונאנחתי "היי אמ, מה קורה?" "את עדיין שם?" שאלה מגחכת, איימי חיכתה איתי עד שתיים, היא אפילו הציעה שאני אחכה אצלה בבית- היא גרה לא רחוק מהאוניברסיטה – אבל ידעתי שדור לא יענה לי אחרי השיחה האחרונה ואם הוא יגיע לפה ויראה שריק הוא עוד עלול לחזור לבית, בלעדי. אז פשוט וויתרתי על ההצעה. "כן" נשפתי בעצבים "אני נשבעת לך שאיך שאני רואה אותו אני פשוט הורגת אותו, אין, מוציאה לו תראש מהמקום!" "את לא חושבת שכדאי קודם שיסיע אותך לבית?" שאלה צוחקת,
"צודקת, לא חשבתי על זה" אמרתי צוחקת גם. מרחוק ראיתי את הג'יפ של דור מתקרב, "מדברים על החמור והחמור מופיע.." "הוא הגיע סופסוף?" שאלה בתקווה "אני לא רואה פה עוד חמורים" נשפתי בבוז. "חח טוב דברי איתי, מותק, ותשתדלי להרוג אותו בעדינות" אמרה וניתקה. אוו בזה אל תסמכי עליי. הכנסתי את הפלאפון לכיס האחורי שבג'ינס והתקדמתי לעבר הג'יפ של דור, פתחתי את הדלת בחוזקה והתיישבתי בעצבנות על הכיסא. "תירגעי צוציקית," אמר ויצא מהג'יפ כדי להכניס לי את המזוודות לאוטו, הוא נכנס חזרה וסגר את הדלת אחריו, עשה רוורס ונכנס לכביש המהיר,המשכתי לשתוק "אמ…בת'?" שאל קצת לחוץ, סובבתי אליו את ראשי וחייכתי חיוך מזוייף "כן?" "למה את לא צועקת עלי?" שאל מבולבל, "סליחה?" שאלתי בהיתממות, "לצעוק עלייך?" "אמ..כן, זאת אומרת למה את בשקט?" "או..אל תדאג, זה רק השקט שלפני הסערה" אמרתי עם חיוך מבטיח,
"אה," הוא נרגע "כבר פחדתי שמשהו קרה לך, בכל מקרה, אפשר לדעת מתי בדיוק הסערה הזאת תגיע?" "לא" "אבל בחדשות תמיד מודיעים" אמר עם חיוך מעצבן, "טוב, אני לא החדשות" התחלתי להתעצבן "אבל את כן יודעת מתי היא תבוא" "לא, אני לא" "אז מה את מאיימת עלי סתומה אחת!" "כי היא תבוא!" "מתי?" "אתה נהנה לעצבן אותי?" "דאא" "לך תקשיב לחדשות, דפוק!" "השתזפת" "הודות לך, זבל" הוא הורס לי את כל התוכניות! הייתי אמורה להישאר רגועה, זה הלחיץ אותו בהתחלה, אבל כמובן שדור-הורס-הכל! אבל שיחכה, זה יבוא, מתישהו… כשהגענו לבית ירדתי במהירות מהרכב טורקת את הדלת, עוד שניה אחת עם דור והייתי מתפוצצת, "תיזהרי על הדלת, צוציקית" יצא גם הוא. התעלמתי ממנו ונכנסתי לבית בריצה "אנשים! אני בבית!" צעקתי. אמא ירדה במהירות במדרגות וחיבקה אותי חיבוק ענק, "בת שלי!" חנקה אותי, "איך היה?" "א..ני לא לנ..ש..ום" דיברתי בקושי "עזבי את הילדה" אבא בא לעזרתי וקם מהספה, "את רוצה להרוג לי אותה?!" אמא צחקה ושיחררה אותי "בואי, תני חיבוק קטן לאבא!" אבא שלי קרא וחיבק אותי, יותר נכון, מחץ אותי, תודה רבה אבא! אחלה חילוץ. "טוב, אם סיימתם עם הפוצי מוצי הזה שלכם, אני אשמח אם תעיפי תמזוודות שלך מהרכב שלי" נכנס דור לבית כשמבט נגעל על פניו, "אוי, תשתוק דור!" קראה אימי בכעס "היא הרגע חזרה אחרי הרבה זמן שלא הייתה בבית, תכניס לה אותם אתה לחדר" "אבל אמא!" מחה דור בעצבנות "בלי אבל, עכשיו!" פקדה עליו אימי, "תיזהר, יש לי שם דברים שבירים" חייכתי והוצאתי לו לשון, מגיע לו. כעבור שעה וחצי כבר הייתי בחדרי אחרי מקלחת מרעננת, נשכבתי על המיטה וחייגתי לאמבר, חברה טובה שלי, לאחר שלושה צלצולים נשמע קולה מעבר לקו "בת'! כמה זמן שלא דיברתי איתך! מה קורה?" שאלה בהתרגשות "מעולה, לא מזמן חזרתי מהאוניברסיטה, בא לך לקפוץ אלי?" שאלתי, אמבר לומדת באוניברסיטה שבעיר ליד, היא לא רצתה רחוק מדי, ככה שהיא יכולה כל יום לחזור לבית, "ברור!, רבע שעה אני אצלך, אהה… ותגידי, דור בבית?" שאלה בתקווה, "אוי..סתמי ובואי".
ירדתי למטה למטבח, פותחת את המקרר ומוציאה מעדן, סגרתי את הדלת בבעיטה קלה ולקחתי כפית מהמגירה הראשונה, תלשתי את מכסה המעדן בעודי מזמזמת לי מנגינה מוכרת והתיישבתי בכבדות על הספה מרימה רגליים על השולחן ודוחפת לפי כפית גדושה בנוזל הסמיך. אנחת אושר נפלטה מפי ותחושת שחרור הציפה אותי, תופסת את מקום הלחץ הרב שהעיק עלי בחודשים האחרונים, כל המעבר הזה לאוניברסיטה, הלימודים המתישים, הסביבה הלא מוכרת ובעיקר, ליאם. ההתנהגות שלו עוררה בי כעס רב, פעם אחת הוא הכי נחמד ומתוק שיכול להיות ושניה לאחר מכן הוא אדם אחר, קר ואדיש, מעצבן ויהיר. לעזאזל איתו ועם ההתנהגות המוזרה שלו!
שלוש דפיקות נשמעו על דלת הבית, בטח אמבר, חשבתי לעצמי וקמתי מהספה, מניחה את גביע המעדן על השולחן, "בת'!" קפצה עליי אמבר, "שנים!" "חחח, כן, אה?" שאלתי מחזירה לה חיבוק ענק, "איפה דור?" שאלה וסרקה במבטה את הבית, לאמבר יש קראש קטן על דור כבר שלוש שנים, אני אישית לא מבינה ממה היא מתלהבת, "יצא לא מזמן" אמרתי באנחה "מה? אבל קיוויתי לראות אותו," אמרה מבואסת, "כבר הרבה זמן שלא ראיתי את האח החתיך שלך" עשיתי תנועת קיא, היא צחקה, "תקיאי כמה שבא לך" אמרה, "אבל עם העובדה שאח שלך חתיך את לא יכולה להתווכח", דחפתי אותה לכיוון המדרגות, אולי יש לו עיניים יפות, אבל חוץ מזה, נאדה! "אני יכולה להתווכח על כל דבר" "חח טוב, טוב, אני עולה" עלתה במדרגות. "אז קדימה, שפכי", נכנסה לחדרי, "חתיכים, חברות, מורים, חדרים, אני רוצה לדעת הכל! " אמרה צוחקת וקפצה על המיטה "נחמד שם, כאילו, יש לי שם חברה ממש טובה קוראים לה איימי, האוכל מעולה, אני פשוט חולה על הפשטידה של טרייסי, לגבי המורים- שונאת כרגיל וזה הדדי, לא משהו מרעיש במיוחד" "ובנים?" שאלה בהתרגשות "לא משהו" עניתי ביובש "חייב להיות כמה, או לפחות מישהו " קרצה לי "לוק נראה בסדר אני מניחה, וגם מייק נראה לא רע, יש גם אחד, ברנדון, בשנה האחרונה שלו, איימי לא מפסיקה לדבר עליו" "את רואה," אמרה צוחקת, "חייב להיות שם כמה שיאזנו" "מה שתגידי" גילגלתי עיניים, רק בנים בראש שלה זאתי, "אבל עזבי אותי, מה איתך?" שאלתי מפנה את השיחה אליה.

"אומייגאד כבר תשע וחצי!" צעקה אמבר בבהלה וקפצה מהמיטה, "מה הלחץ, סינדרלה?" גיחכתי.
"הבטחתי להורים שלי שאני אשמור על אחים שלי, יש להם ערב כזה עם החברים" הסבירה, "אה, תהני" מילמלתי ופיהקתי, "כן, בטח, ווהו, בייביסיטר לאחים הנודניקים שלי, ממש התפרעות" אמרה בציניות ופתחה את הדלת, "אגב, את באה מחר, נכון?" שאלה והסתובבה אלי, "לאן?" הסתכלתי עליה בבלבול "למסיבת מחזור, העדיפו לעשות את זה בזמן החגים כי כולם בבתים שלהם, זה מחר" ענתה "אין לי משהו בתכנון למחר, אז, נראה לי שסבבה" אמרתי, "מעולה, ניפגש מחר" חייכה וסגרה את הדלת אחריה ממהרת לביתה, שכבתי במיטה בשקט נותנת למחשבות בודדות לעבור במוחי עד שהעייפות השתלטה עלי ונרדמתי.