פרחה במרצדס. 1.

פרק 1. תכירו את הדרומיים-
מנקודת המבט של אלינור-
״נו איפה את?!״ מאיה צרחה עליי בפלאפון. כמה פעמים צריך להסביר לה שלוקח זמן ללכת ממקום למקום
״אני עדיין בדרך!״ הזכרתי לה.
״אני חייבת לדבר איתך, למה את לא רצה?״ היא שאלה. גלגלתי עיניים
״מצחיקה״ מלמלתי. ״ותתחילי להירגע, בטוחה שזה כולה ריב מפגר שלך ושל פרץ״ זלזלתי.
״אולי כן ואולי לא, רק כשתגיעי לכאן תגלי״ היא אמרה. מסקרנת עאלק.
״רונצ׳ו?״ מלמלתי כשראיתי את רון מדבר עם איזה בלונדה. ואז הוא רץ, והיא התחילה לצרוח.
״אני אחזור אלייך מי״ מלמלתי והתקדמתי אל הבלונדינית.
״רון!״ צעקתי לכיוונו. הוא נעצר והסתובב אלינו. מה יהיה עם הילד הזה
״הוא גנב לי את הארנק!!״ היא צרחה עליי. אוקיי, תנשמי, ותסתמי את הפה.
״הנה, הוא יחזיר לך, הכל בסדר״ אמרתי כשהוא התקדם חזרה אלינו.
״את קשורה אליו?״ היא שאלה. התעלמתי והתכופפתי לרונצ׳ו
״פעם אחרונה שזה קורה. הפעם זה בינינו״ אמרתי לו בשקט.
״אני מצטער אלי״ הוא גמגם. די, איך אפשר לכעוס עליו?
״הכל בסדר. בקש סליחה ממנה ולך הביתה אוקיי?״ אמרתי בחיוך וליטפתי את שיערו. אותו שיער כמו של סער, לא ייאמן
״סליחה גברתי״ הוא אמר וחזר להסתכל עליי. ״עכשיו ללכת?״ הוא שאל. הכי מתוק שיש
״כן אתה יכול ללכת״ צחקתי ונישקתי את ראשו, וצפיתי בו הולך לכיוון הבית שלהם. נשמתי כמוק והזדקפתי חזרה לבלונדינית, שדי ברור שהיא לא מהאזור.
״אני מצטערת, הוא ילד, הוא חושב שזה משחק״ אמרתי לה. היא גלגלה עיניים
״אז תלמדו אותו שם איפה שאתם לא גרים שלגנוב תיקים לאנשים זה לא חינוך טוב זה חינוך חרא״ היא אמרה. תתעלמי אלינור, פשוט תתעלמי
״כן.״ מלמלתי. ״יום טוב שיהיה לך״ אמרתי בחיוך מזויף וצפיתי בה עושה את דרכה לג׳יפ שחנה בצד השני של הרחוב. מטומטמת
״סליחה״ שמעתי קול מאחוריי. לא, מה עכשיו?!
״סולחת״ מלמלתי באדישות והסתובבתי.
״היי״ הבחור שפנה אליי אמר לי והביט בעיניי. אוקיי, גם הוא ממש אבל ממש לא מפה.
״ראית פה בחורה בלונדינית, גבוהה..״
״מטומטמת כזאת?״ שאלתי בעצבנות. ברור שהם קשורים. הוא הביט בי וחייך
״היא בג׳יפ ששם״ אמרתי והצבעתי על הבלוק החמישי מאיתנו.
״תודה״ הוא אמר והתחיל ללכת. הם בגילי?
״רגע״ פלטתי, והבחור נעצר.
״למה אתם פה? יש משהו מיוחד בשכונה היום?״ שאלתי. הוא התקדם אליי
״התיכון שלנו נשרף״ הוא אמר. שמעתי על זה משהו ״העבירו את כל הבית ספר שלנו לפה לבערך חודש.. עד שישפצו״ הוא הסביר. הנהנתי, והפלאפון שלי צלצל. שיט, שכחתי ממאיה
״סורי, פגשתי את רונצ׳ו בדרך. אני עוד שנייה אצלך״ אמרתי במהירות, לפני שהספיקה לענות.
״טוב נו. אני עדיין פה. מחכה״ היא אמרה. חייכתי.
״שתי שניות ואני שם״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
״טוב..״ הוא התחיל.
״נראה לי היא מחכה לך עצבנית שם״ אמרתי בחיוך. ״בהצלחה״ הוספתי והמשכתי לכיוון הבית של מאיה.

מנקודת המבט של מאיה-
״סליחה על הייבוש״ אלי נכנסה אליי לחדר ונשכבה על המיטה. זרקתי עליה מהפופקורן שבלסתי בזמן מרתון הסרטים העצובים שהתחלתי, ונשענתי קדימה.
״שי עיצבן לי את החיים אתמול בלילה״ אמרתי לה בזמן שאכלה את חתיכת הפופקורן.
״מה הוא עשה?״ היא שאלה. מה הוא לא עשה, זאת השאלה
״באתי בשבילו לבר החדש ההוא במרכז, התלבשתי יפה, נראיתי פצצה..״ התחלתי והיא צחקה. חצופה
״טיפה צניעות פצצה שלי״ היא אמרה.
״סתמי״ סיננתי, והיא חזרה לצחקק. ״והוא פשוט שם עליי וואחד זין״ מלמלתי ונאנחתי אנחה עמוקה. אני באמת לא מבינה אותו. אם הוא לא רוצה אותי, למה הוא כל כך התאמץ בלחזר אחריי?
״תני לו טיפה ספייס, אולי אתם יותר מדי דביקים בשבילו״ היא אמרה. דביקים? אנחנו?
״מתי פעם אחרונה ראית אותנו מתנשקים?״ שאלתי אותה בגיחוך. היא הביטה בי ונאנחה גם היא. בדיוק.
״טוב, אין לי כוח לדבר עליו יותר״ נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי. ״בואי נעבור לדבר על גוש השרירים הפרטי שלך״ פתחתי אותן שוב עם חיוך שובב.
״אני מעדיפה לדבר על שי״ היא גיחכה. שקרנית
״למה״ התחלתי ותפסתי את הכרית.
״את״ המשכתי והרמתי את הכרית.
״לא עושה כלום לגביו!״ אמרתי וזרקתי עליה את הכרית.
״את באמת שואלת?״ היא שאלה. לא, אני נהנית לשאול שאלות סתם כדי לפלוט דברים מהפה.
״כן מטומטמת״ אמרתי.
״בגלל כל כך הרבה סיבות..״
״פרטי בבקשה״ ציוויתי. היא חייכה
״הוא כמו אח בשבילי..״
״בולשיט״ אמרתי.
״אם נתחיל משהו וזה יסתיים לא יפה זה יהרוס אותי לגמרי״
״למה שמשהו יתקלקל?״ שאלתי את האוויר.
״וגם בגלל שהכל בראש שלך, ושנינו ביחסים חבריים בלבד..״ היא אמרה, ואני פצחתי בצחוק.
״או שאחותי מטומטמת, או שאין לה קשר עין עם הסביבה, או שאת על סמים עכשיו. אני אשמח שזאת לא תהיה האופציה הראשונה״ אמרתי.
״אני באמת לא רואה את מה שאת אומרת מיפ..״
״היום שתינו הולכות לבר של יקי. כל פעם שסער ינסה לקדם משהו ביניכם אני אשתעל״ אמרתי בחיוך. היא גלגלה עיניים.
״כנל לגביי עם שי״ היא אמרה. אני מתה עליה

מנקודת המבט של אלינור-
״הגעתי פאפו״ אמרתי לאבא בפלאפון בעודי צועדת אל עבר כניסת הבר של יעקב.
״עד שאת לא נכנסת אל תוך הבר של יקי את לא מנתקת״ הוא אמר. חייכתי.
״בחיים לא״ אמרתי.
״מי מחזיר אותך? סער?״ הוא שאל. למה זה כל כך ברור שסער מחזיר אותי. טוב נו זה אבא שלי, הוא מת על סער
״כנראה״ גיחכתי.
״אם זה יותר מדי מאוחר שידבר עם אמא שלו, שיישן כבר אצלנו״ הוא אמר. אין עליו. אבל זה לא יקרה.
״הכל בסדר פאפו, אני אדבר איתך אחר כך״ אמרתי, והוא אמר להתראות וניתק. יאללה, קראחנה ?
״אני הוזה או שאלינור מקף לוי מקף השווה מקף שלא ראיתי שנים נכנסה לבר שלי?״ יקי אמר לי בחיוך ונישק את לחיי.
״זה לא בסדר מצדי, אני יודעת״ אמרתי בחיוך וחיפשתי בעיניי בין כל האנשים את מאיה. או את סער. או כל אחד אחר שאני רוצה לראות.
״הם בפינה שלהם, תגידי להם שעוד חמש דקות המשקאות מוכנים״ הוא קרץ לי והלך חזרה אל הבר. אוקיי, עכשיו אני צריכה להיזכר איפה הפינה של סער וחבריו.
״אלי!״ אביצ׳י התקדם אליי והרים אותי לחיבוק.
״אליך באמת התגעגעתי!!״ אמרתי בחיוך ונחתתי על הרצפה בחזרה.
״מה נראה לך שאת עומדת פה סחית לגמרי?״ הוא צחק וכרך את ידו מסביב למותניי. ״אני אקח אותך אל השיכורים״ הוא אמר ועשינו את דרכנו כנראה לפינה שלהם. כל החברים ישבו שם, אלו שאני אוהבת וטיפה הזנחתי בשבועות האחרונים בגלל המצב שהיה בבית. בסדר, עברנו את זה.
מאיה ישבה שם עטופה בזרועותיו של שי, שמדבר עם סער שעוטף שתי בחורות רנדומליות.
״אלי״ הוא הביט בי ונעמד. ״אותך לא ציפיתי לראות״ הוא הוסיף בחיוך והתקדם אליי.
״אסור לי לצאת להנות?״ שאלתי בחיוך והסתכלתי עליו. הוא הנהן והביט לצדדים
״בא לך שנתרחק? יש לי כמה דברים לדסקס איתך״ הוא אמר לי, ומאיה פצחה בשיעולים.
״הכל טוב?״ שי הסתובב אליה בדאגה. גיחכתי
״זה כלום פרץ, היא נחנקת, תן לה, זה יותר טוב לכולנו״ אמרתי בעצבנות, והיא צחקה. חזרתי אל סער, שהביט באדישות על כל העניין.
״בוא״ אמרתי לסער והוא התחיל ללכת לחדר הפרטי שמאחורי הבר. אני שונאת את החדר הזה.
״סער״ אמרתי כשהבנתי שלשם הוא לוקח אותי. הוא הסתובב ונאנח.
״אני לא אשתף אותך במה שקורה שם, זה פשוט המקום היחיד שאפשר לדבר בו״ הוא אמר. ״אלי נו, זה באמת שטויות״ הוא אמר וגרם לי לגחך. חדר המבצעים שלהם, עאלק שטויות.
״טוב״ סיננתי ונכנסתי לבפנים, סומכת עליו שלא יקשר אותי למה שקורה בחדר הזה.
״וואו, איזה שקט״ הוא אמר בחיוך אחרי שסגר את הדלת והתיישב על הספה לידי.
״איך את?״ הוא שאל בשקט ושיחק עם שיערי. שמעתי את מאיה משתעלת בדמיוני.
הוא עושה את זה מאז שהיינו בני ארבע תפסיקי להגזים!!
אוקיי, אני מתחילה להשתגע.
״עכשיו בסדר״ הודיתי בחיוך והבטתי בעיניו. ״את לא מבינה איך זה משמח אותי שהכל הסתדר״ הוא מלמל. ״את יודעת שאם היית רוצה, הייתי מסדר את זה בעצ..״
״היי, בלי דיבור כזה איתי״ קטעתי אותו. הוא כחכח בגרון והנהן.
״אז מה, שיפצתם פה יפה״ אמרתי בחיוך והבטתי בחדר העגול, עם השולחן הזה שכל כך שנאתי. פה הם מתכננים את כל הפשיעות המפגרות שלהם.
״שמעי זה ידוע שאני אדריכל אש״ הוא אמר. צחקתי והבטתי בלוח עם כל ההוראות והדברים.
״הכתב שלך השתפר לפחות״ גיחכתי.
״יוצא לי ללכת הרבה לבית ספר לאחרונה האמת, כנראה בית ספר באמת עוזר״ הוא מלמל. כשאני לא באה הוא בא, ממש יופי. ואז נזכרתי במפגש עם החוצנים היום בבוקר.
״איך בבית ספר באמת?״ שאלתי. הוא הביט בעיניי.
״בסדר ככה״ הוא מלמל. ״הגיעו השבוע כל האלה מהבית ספר של הפלוצים, נשרף להם התיכון או משהו..״
״וואלה״ הנהנתי. ״ואיך הם?״ התעניינתי.
״חארות״ הוא חייך. הוא מחייך בלי קשר לשום דבר, מדהים. ״תתארי לעצמך חבורה של כאלה שמנגבים תתחת עם כרטיסי אשראי מגיעים לפה, בקושי מזגן יש להם״ הוא גיחך. צחקתי
״זה לא נשמע הכי נוח לנגב תחת עם כרטיס אשראי״ מלמלתי, והוא התחיל לצחוק.
״מכל הסיפור זה מה שמעניין אותך אה?״ הוא צחק וגירד בראשו.
״הם בטח ילכו עוד מעט ואז הבית ספר יחזור להיות כיפי כמו שהוא תמיד״ אמרתי בהתגרות והתקרבתי אל פניו.
״שכחתי כמה שאת חננה״ הוא חייך. אני חננה?!
אני חננה.
״סתום תפה מאפיונר״ מלמלתי בחיוך מתגרה.
״בואנה!״ הוא גיחך, ואז דפקו בדלת .
״מי הזבל שנעל פה?!״ שמעתי את הקול של בןבן מבעד לדלת.
״בןבן תפסיק לקחת את הזונות שלך לחדר הזה כוסאמק!״ סער צרח לכיוון הדלת. ישיר משהו.
״סליחה? זונות?!״ שמעתי בחורה צועקת על בןבן מחוץ לחדר.
״סיבכת אותו לגמרי״ מלמלתי בחיוך.
״חולה על זה״ הוא חייך ונשען אחורה.
״אלינור״ הוא מלמל כשנשענתי אחורה גם אני.
״מה?״ שאלתי בשקט והנחתי את ראשי על כתפו.
״התגעגעתי לזה. מאוד״ הוא אמר בשקט ונישק את ראשי.
״גם אני״ אמרתי בחיוך.