פרידה מושכת אהבה – פרק 7 + דמויות לסיפור חדש ❤

הפרק הזה מוקדש לכל הקוראות והמגיבות המקסימות, שמעלות לי חיוך על הפנים עם כל תגובה !
אוווווהבת אתכם הכייי בעווולם !! :-*
ולסיפור החדש, אני צריכה 4 בנות, 3 בנים… ואולי אני אכניס את השאר…
נשאר עוד פרק 1 – הסוף ! תהנו !! ❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤

פרק 7:
נקודת מבט רותם:

הנחתי את תיקי על הכיסא שלי וסימנתי בידי ללירון וגל שהגיע עוד מעט. ג׳ייק תפס בידי ומשך אותי מחוץ לכיתה. צמרמורת עזה עברה בגופי, אני מקווה שהוא לא הרגיש זאת.
הוא נעצר ליד ספסל והתיישב עליו, התיישבתי לידו והשפלתי את מבטי לריצפה.
״מה רצית ?״ שאלתי לאחר דקה של שקט.
״סליחה״ לחש ונשמע התנצלות בקולו.
״גם אם זאת לא הייתי אני, לא היית צריך לדבר ככה לאף אחד… מה קרה לך ? השתנת״ קבעתי. זה ממש לא הג׳ייק שאני הכרתי.
״אני יודע…״ מלמל וגירד בעורפו במבוכה. נאנחתי וקמתי ממקומי.
״ביי״ מלמלתי והתקדמתי לכיוון כניסת בית הספר.
״רותם״ שמעתי אותו קורא בשמי. הסתובבתי לכיוונו והבטתי בו בשאלה. ״את באה לבר מצווה של אור, נכון ?״ שאל בציפייה והנהנתי. חיוך רחב התפשט על פניו אך התעלמתי והמשכתי בדרכי לתוך כותלי בית הספר.

נקודת מבט ג׳ייק:

דפוק ! איך לא זיהית שזאת היא !! עכשיו היא בטח שונאת אותי… בעטתי בעצבים באבן קטנה שראיתי על השביל שבבית הספר.
״מאמי מה קרה ?״ הרגשתי זוג ידיים נכרכות סביב גופי ואנחת ייאוש נפלטה מפי.
״כלום…״ מלמלתי למורן והסתובבתי לכיוונה. העברתי את ידי בשיערה המחומצן לורוד ונאנחתי. צלצול כניסה לכיתות צלצל ברחבי בית הספר. תפסתי בידה ומשכתי אותה לתוך בית הספר. חיבקתי אותה חיבוק צדדי ונשקתי לשפתיה הדקות נשיקה קצרה. נכנסנו לכיתה והתיישבנו במקומינו. הנחתי את ידי על יריכה של מורן והיא חייכה חיוך שחצני. הפנתי את מבטי קדימה ושקעתי בפניה הצוחקות של רותם. המורה נכנסה לכיתה ורותם נאלצה לחזור למקומה. ראיתי את אלירן מניח יד על יריכה והיא מעיפה את ידו. הוא עושה פרצוף חמוץ ומושל אותה לחיבוק צדדי. הרגשתי את כל העצבים גועים בי אט אט ועצרתי את עצמי מלדפוק לו מכות רצח.
״בייבי מה קרה ?״ שמעתי לחישה באוזניי ונשמתי עמוק.
״כלום״ לחשתי והגנבתי לשפתיה נשיקה קטנה בלי שהמורה תשים לב…

~כעבור יומיים~
נקודת מבט רותם:

״מותק, ערכת את השולחן ?״ שאלה אימי מהמטבח.
״עורכת״ עניתי והמשכתי לסדר את המפיות. אני לא מאמינה שהם באים עכשיו לארוחת ערב, אצלנו. מה שחסר לי עכשיו, לראות את ג׳ייק. מחרתיים בר המצווה של אור… סיימתי לסדר את המפיות ועזרתי לאימי להניח סלטים על השולחן. דפיקה בדלת קטעה את מעשיי.
״בובה, תפתחי את הדלת״ אמר אבי ועזר לאימי לפזר סלטים. נאנחתי. דווקא אני ?
״שנ..״ התחלתי לומר אך שתקתי והמשכתי לכיוון הדלת. היא הייתה בחצר, מדברת בפלאפון…
נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת בחיוך.

~לפני שעה~
יצאתי מהאמבטיה הארוכה שעשיתי. ווידאתי שכל הוילונות סגורים והדלת נעולה והורדתי את המגבת ושמתי אותה בסל כביסה. הוצאתי קרם גוף נעים והתחלתי למרוח על גופי החלק. חיכיתי כמה דקות שהקקם יספג והרחתי את עורי. ריח לבנדר נעים. חייכתי בסיפוק ולבשתי את ההלבשה התחתונה הלבנה שבחרתי. הזדחלתי לחולצה הסרוגה בצבע קרם והשחלתי את רגליי אל תוך השורט השחור. הכנסתי את החולצה לתוך השורט ונעלתי נעליי עקב תואמות. הנחתי עגילים עדינים על אוזני וצמיד שחור על פרק כף ידי. מרחתי מייקאפ מתאים ומעט פודרה מעל. איפרתי את עיניי בעדינות ומרחתי סומק ואודם מתאים. השפרצתי על גופי כמה שפריצים של הבושם האהוב עליי, קוקו שאנל,
והייתי מוכנה.
( www.polyvore.com/cgi/set?id=86080791 )
ירדתי למטה ועזרתי לאימי עם השולחן החצי ערוך.

*****

פתחתי את הדלת וחייכתי חיוך מתוק החושף שני גומות קטנות.
״שלום רותם ! איך גדלת !!״ אמרה ענבר וחיבקה אותי בחוזקה.
״מה שלומך ?״ שאלתי בנימוס וסקרתי אותה. היא לא התבגרה ממש, נשארה כמעט כמו שהייתה.
״מעולה, מתרגשים״ אמרה בחיוך ונכנסה לבפנים. חיבקתי את אביה ובירכתי אותו לשלום. חיבקתי את אור שהתרגש, בכל מקרה, בר מצווה. חיבקתי גם את ג׳סי, שגדלה מאוד. ואחרון אך לא חביב, ג׳ייק. נאנחתי וחיבקתי אותו מתוך נימוס. הוא לבש ג׳ינס כהה וחולצה תכולה מכופתרת. נעליי נייק לבנות ושיערו עמד בקוצים, כמו תמיד. הוא נכנס לבפנים ובירך את הוריי לשלום. נשמתי עמוק וסגרתי את הדלת. התיישבתי על הנדנדה הגדולה שבחוץ ועצמתי את עיניי. נרגעת. כל מיליוני המחשבות שהתרוצצו בראשי, נעלמו כלא היו. משב רוח קריר הצליף בפניי. פקחתי את עיניי כשהרגשתי שמישהו מתיישב לידי. ראיתי את שני ואנחת הקלה יצאה מפי, ממש לא באלי להיתקל בג׳ייק.
״משבר אהבה ?״ שאלה שני וגיחכה. הנהנתי וחייכתי אליה חיוך שואל.
״ואצלך ?״ שאלתי בגיחוך.
״כנ״ל״ אמרה בצחקוק.
״דברי, אולי אני יכולה לעזור לך״ אמרתי בחיוך והיא הנהנה.
״כמו שאת יודעת, אני מה׳מקובלות׳, ואני אוהבת מישהו, הוא לא חנון, אבל לא פופולארי. יש לי שלוש חברות שיודעות את זה, והם אמרו לי שאם ניהיה חברים אני עפה מהחבורה של ה׳מקובלות׳. וגם הוא אוהב אותי, ואני לא יודעת מה לעשות !״ אמרה באנחה.
״כולה כמה ימים כבר קאן והספקת להתאהב ?״ שאלתי בגיחוך.
״אהבתי אותו כבר מלפני שבע שנים…״ מלמלתי וראיתי סומק עז מתפס אל לחיה, למרות החושך שהיה בחוץ.
״שבע שנים ? גם שהיינו בחול ?!״ שאלתי בהתפלאות ופערתי את עיניי לרווחה. היא הנהנה בשקט ונאנחה.
״זה היה מגיל שבע, חשבתי שזאת סתם אהבה של צעירים… נו, כמו כל אחד. אבל עם השנים הרגשות רק התעצמו במקום ללכת. ובאיזשהו מקום כבר שחכתי מהם. אבל ביום הראשון ללימודים, שראיתי אותו שוב.. הכל חזר״ אמרה בעצב והשפילה מבט.
״דילמה קשה אחות״ מלמלתי ונאנחתי.
״את לא עוזרת.. את יודעת״ מלמלה וגיחכה.
״אני אומרת לך ללכת לפי הלב, אם את באמת אוהבת אותו עד כדי כך, ואת חושבת שזאת תיהיה אהבה אמיתית, לכי על זה. הרי את רק תרוויחי. אם ׳חברות׳ שלך לא רוצה בחברתך, רק בגלל שיש לך חבר ׳חנון׳ אז הן לא חברות אמיתיות״ טמרתי את מה שאני חושבת. היא הנהנה וחיבקה אותי חזק.
״תודה אחות, אני אחשוב על זה״ אמרה ונכנסה לבית. נאנחתי ונכנסתי גם אני אחריה.

״אז איך היו ה – 6 שנים באמריקה ?״ שאל אריק, מנסה לפתח שיחה.
״בהתחלה קשה… אבל מתרגלים עם הזמן״ אמר אבי בחיוך.
״אתם יודעים שאמא ואבא תמיד היו מספרים לי עליכם ? וג׳ייק ואור תמיד היו מספרים לי על רותם ושני״ אמרה לפתע ג׳סי. ואוו, אני זוכרת אותה עוד תינוקת קטנה בת שנה… עינייה הכחולות סקרו את כולם ושיערה הבלונדיני היה אסוף בצמה לצד. היא לבשה שמלה חמודה ויפה. היא צריכה ללכת לדגמן…. היא מהממת. חיוך קטן עלה על פניי ברגע שהיא סקרה אותי. היא חייכה במבוכה והשפילה את עינייה.
״אז ג׳ייק… יש לה חברה ?״ שאלה לפתע שני וגרמה לו להאדים.
״לא… נפרדנו היום..״ מלמל וגרם לי לפעור את עיניי בהלם. הם. נפרדו. החזרתי לפניי את ההבעה הרגילה את בפנים התחוללה אצלי סערה. סטף סוץ הוא והמחומצנת בורוד נפרדו…

*****

קמתי לעוד בוקר רגיל… אתמול בשעה 1 בלילה הם הלכו. נזכרתי בשיחה המושרה שהייתה לנו וצחקקתי מעט. המשפט שהדהד בראשי בלי סוף היה המשפט שג׳ייק אמר. ״לא… נפרדנו היום..״.
ניערתי את ראיש, כאילו זה ישכיח ממני את המשפט הזה. נאנחתי וקמתי לכיוון המקלחת. שטפתי פנים וצחצחתי את שיניי ונאנחתי. פיהוק הבליח מפי וגרם לדמעות לבצבץ בזווית עיניי. ניגבתי את עיניי על כך ידי ופתחתי את הארון הגדול. מוציאה חולצת בית ספר כחולה וג׳ינס שחור עם נעליי בובה כחולות. לא באלי היום עקבים. התלבשתי במהירות והתאפרתי מעט. סומק, עיפרון שחור ורימל. עשיתי מערכת במהירות והרמתי את תיקי על גבי. ירדתי למטה ושליתי את הנס שלי, כמו כל בוקר…

נקודת מבט שני:

התעוררתי לעוד בוקר רגיל… בהמשך הוא לא יהיה רגיל.. כל הלילה חשבתי על מה שרותם אמרה לי ״אני אומרת לך ללכת לפי הלב, אם את באמת אוהבת אותו עד כדי כך, ואת חושבת שזאת תיהיה אהבה אמיתית, לכי על זה. הרי את רק תרוויחי. אם ׳חברות׳ שלך לא רוצה בחברתך, רק בגלל שיש לך חבר ׳חנון׳ אז הן לא חברות אמיתיות״.
״הרי את רק תרוויחי״ . ״הרי את רק תרוויחי״ . ״הרי את רק תרוויחי״ המשפט הזה הדהד בראשי שוב, ושוב ושוב. היא צודקת. אני ארוויח חבר, וחברות חדשות ואמיתיות. חברות שלא אכפת להן מהמעמד הפופולארי שלי. אם אני מקובלת או לא. קמתי ממיטתי ושטפתי את פניי וצחצחתי את שיניי. חייכתי חיוך קטנטן אל המראה. נערה בת 14, שיער חום בגלל ההחלקה שעשיתי לפני כמה זמן. פנים חלקות ומעט שזופות ולחיים מעט אדמדמות. שפתיים ורודות ועבות, מצוירות. ועיניים חומות/דבש בוהקות. גוף רזה, ממוצע. כמו כל גוף של נערה בת 14. הדבר שאני הכי מתגאה בו, הוא העיניים שלי. הרבה אומרים לי שיש לי עיניים מיוחדות, יפות, בוהקות, בורקות. שאפשר לשקוע בהם שעות.
יצאתי מהחדר אמבטיה והוצאתי חולצת בית ספר לבנה עם סמל בית הספר בשחור. סקיני ג׳ינס כחול כהה גבוהה עם סנדלים לבנים עם פפיון חמוד מקדימה. התלבשתי במהירות ונעלתי את נעליי. סירקתי את שיערי החום הגולש ואספתי קצוות שיער מגולגל לצד עם סיכת סבא ארוכה ושחורה. מעט סומק ועיפרון שחור והייתי מוכנה. אני לא צריכה אימל, כי הריסים שלי ארוכות וצפופות בטבעי. וזה לא יפה יותר מידי…
חייכתי חיוך מרוצה כשהבטתי במראה וירשתי במהירות למטה שתיק בית הספר מתנדנד מצד לצד על גבי. שתיתי את השוקו עם הקוביות קרח שלי ואמא הקפיצה אותי ואת רותם לבית הספר.
יצאנו מהמכונית לאחר שנפרדתי מאימי לשלום.
״ביי רותם, תודה״ אמרתי בחיוך ונופפתי לה לשלום.
״בבקשה אחות״ אמרה וקרצה ונופפה לי בחזרה היא פנתה לכיוון המדרגות, עולה לקומה של שכבת י״א. פניתי למסדרון של השיכבה שלי, כיתה ח׳. נשמתי עמוק ופתחתי את דלת הכיתה. הכיתה שלנו מחולקת לחלקים. יש את ה׳מקובלות׳ שעכשיו קוראות לי ללכת עליהן במהירות. יש את ה׳ערסים׳ שלא כל כך ערסים… ה׳מקובלות׳ תמיד מסתובבות איתם כי הם חתיכים… ומש את ה׳חנונים׳ קבוצה של 5 תלמידים. 3 בנים ו – 2 בנות. ביניהם גם נתנאל. התעלתי מקריאות ההלם של ׳חברות שלי׳ ברגע שהתקמתי לכיוון השני מהם.
״נתנאל ? אנחנו יכולים לדבר ?״ שאלתי במבוכה, מרגישה את כל עיניי הכיתה ננעצים בגופי ובפניי. שיערו השחור היה פרוע על פנים ועיניים החומות/ירוקות ברקו מאושר. גופו החל להיבנות, אומנם לא כל כך שרירי כמו רב הבנים בכיתה, אבל עדיין שרירי… ברגע שהוא קם הרגשתי את ראשי מסתחרר ואת קצב פעימות ליבי פועם מהר יותר. הוא תפס בידי ומשך אותי אחריו מחוץ לכיתה. הרגשתי איך הלחיים שלי מאדימות ואני מרגישה בעננים.
״לא ידעתי שיש בך צד כזה…״ מלמלתי כשנעצרנו ליד ספסל חום נמוך.
״את לא מכירה הרבה דברים עליי״ אמר בגיחוך וחייך אליי את חיוכו המושלם. נשכתי את פנים הלחי שלי למראה החיוך הממיס הזה. לא ידעתי גם מה להגיד, לא חשבתי שבאמת נשב ונדבר על זה. וגם… מה יש לי להגיד לו ?!
תקשיב אני אוהבת אותך בוא ניהיה חברים ?! יואו לא חשבתי שזה יהיה כזה קשה. תמיד חשבתי שזה כמו בסרטים…
״נתנאל… מה דעתך… זתומרת.. א..אני..״ מלמלתי נבוכה והסמקתי מבושה. הוא נאנח והביט היישר בעיניי. גורם לסומק עז לעטר את לחיי. ״מה דעתך להיות חברה שלה ? א..אני אוהב אותך כבר המון זמן… וחשבתי.. שאם את רוצה, נוכל לה…״ אמר אך תפסתי בפניו והדבקתי לשפתיו נשיקה קטנה. הנהנתי בחיוך וחיוך מאושר עלה על פניו. לא חשבתי שהוא יעשה את הצעד הזה… ידעתי שהוא אוהב אותי, אבל לא חשבתי שיש לו אומץ… הוא בכלל לא ביישן כמו שכולם אומרים…
״אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו״ אמר כאילו קורא את מחשבותיי. הנהנתי והרגשתי את לחיי בוערות, אני בטוחה שסומק עז עיטר את לחיי. ״בואי״ אמר ונכנסנו שוב לכיתה. הוא משך אותי ליד חברים שלו והציד אותי בפניהם. הם דווקא ממש לא חנונים ! הם הרבה יותר חברותיים מה׳חברות׳ הקודמות שלי… אני שמחה שהתחלתי התחלה חדשה !