פריקים – סיפור בהמשכים – פרק 2

אבא כבר יצא לעבודה החדשה שלו, שבעיקבותה בעצם עברנו לכאן, ואמא כבר מצאה עבודה נורמלית בעיר, וגם היא יצאה הבוקר. אז מה שאומר שדניאל הסיע אותנו לבית הספר. ירדנו לעבר החניה, דניאל השתמש בשלט בכדי למצוא את המכונית כיוון שהיה עצלן מדי בכדי לחפש אותה, פתחתי את הדלת הקדמית והתיישבתי לצד דניאל. משם כבר התחלנו בנסיעה ושתקנו לכל אורכה. לאחר בהייה ממושכת בנוף שהציג החלון, הרכב נעצר וניחשתי שהגענו לבית הספר ה´מתחנפן והמעפן´. פתחתי את דלת המכונית ויצאתי יחד עם התיק בעוד שרצועה אחת על גבי, שלמען האמת היה ממש קל, לא הבאתי דבר חוץ ממחברות אנגלית ומתמטיקה, וקלמר.
נעמדנו דום, בוחנים את שטח בית הספר. "בהצלחה?" שאלתי, מביטה בו לרגע ושולחת את מבטי שוב למבנה בית הספר. "בהצלחה" אמר, והביט בי, ואז שוב הביט במבנה. "אתה יודע.. אני חושבת שאולי באמת נצליח לשרוד כאן.." הנחתי יד על כתפו החסונה. "אולי.." חייך לעברי. "אולי" מילותיו התגלגלו בשפתיי, והורדתי את ידי מכתפו, בעוד שהוא מנצל זאת ומניח את ידו בשלי. התקדמנו לעבר הכניסה, ושררה בינינו דממה. מהרגע שפתחנו את הדלת, המוני נערים ונערות הביטו בנו בעוד שאירגנו את הלוקרים שלהם, אלא מה?- אנחנו ה"תלמידים החדשים". חמקנו מפי המסדרון והגענו לחדר המנהל. "אפשר להיכנס?" שאלתי בפשטות בעוד שמולנו מופיעה דלתו הלבנה של החדר. "כן" ענה קול גברי ורך. דניאל פתח את הדלת וסגר אותה אחריו, ומשם כבר התיישבנו בשני הכיסאות בצבע כחול כהה. הוא נראה בסביבות גיל ה50 לחייו, בעל שיער כצבע שקד, עם כמה שערות שיבה, עיניים עמוקות כצבע אגוז ושמחת חיים. "ואתם התלמידים החדשים נכון?" שאל בקול מלבב וחייך. "דניאל" הצהיר דניאל את שמו, וקלטתי שבעצם זהו תורי. "טוד". "כמעט שחכתי להציג את עצמי, לואיס" ציין את שמו. "טוב, אז אני מניח שאתם דניאל וטוד סטויארט" הנהנו בהסכמה והוא המשיך בדבריו: "טוד, את בכיתה ט8" עיין במחשב שמונח על שולחנו ושיחק עם העכבר. "ודניאל, אתה בי´7" סיים את דבריו, ופסק מעיונו במחשב. "תודה" אמרתי וקמנו ממקומנו לעבר היציאה.
סגרתי את הדלת אחריי. "לך תראה להם מה זו משפחת סטויארט" גיחכתי לעבר דניאל. "לכי תראי את" אמר ונתן לי מכה בכתף, וחיוך קטנטן ביצבץ בפנינו. עלינו במעלה המדרגות והתפצלנו לשכבות.
"ט´6, ט´7, ט´8" סרקתי את הכיתות עד שהגעתי סוף-סוף לדלת הנכונה.
"קדימה" אמרתי לעצמי. נשמתי עמוקות, עצמתי את עיניי ופתחתי את הדלת.