פרפרים לבנים

אביתר פתח את כפתור הכסף שנתפר לג'ינס השחור ומאיה לפתע הרגישה איך חושיה מתחדדים. גופה נדרך למצב עירנות יתר כמו חייל קרב המצפה לאויב העלול להגיח מכול עבר. חולצתו הלבנה שנצמדה לחזהו הדיפה ריח נקי של כביסה טריה וניחוח מלוח של ים בסופו. מן המטבח שהיה בקומה נפרדת מחדרו מאיה הריחה בצל מיטגן וריח של אדמה רטובה שחדר מהחלון הנשכח פתוח גם לא פסח על אפה. היא הקשיבה בדריכות לצליל של צידי ריצרץ החלודים נפרדים כמעט מבלי נושמת. באיטיות מצמררת ועם משיכת ידו מטה ביטנה נחשפה לקור של ליל פברואר. נישמתה הפכה מאומצת מעט ובית החזה שלה עלה מעלה עד שאינה יכלה עוד ונשימתו שלו דיגדגה את בטנה הלבנה כשלג. הוא רכן קדימה באיטיות והיא חשבה לעצמה שהאיטיות הזאת עוד תהרוג אותה אבל לא הייתה מסוגלת לפצות פיה והייתה כצמח תחת כובד גופו. אביתר לא פסח על אף הזדמנות בקיץ שחלף לנפח שריריו בחדר הכושר בקיבוץ. יש אומרים שעשה זאת עקב המתנדבות האמריקאיות שבאו להתארח למשך כמה חודשים וללמוד על רזי הקיבוץ וערכיו. פיו נשק לבטנה המכווצת והיא על אף שלא רצתה החלה לצחקק. ודאי הרסה את כול הרגע חשבה. לשונו החמה והרטובה במגע עם בטנה הקרה יצרו זרמים חשמלים לכול אורך גופה והיא לא יכלה שלא להתפתל בעדינות תחתיו. אביתר לא שינה הבעת פניו, כיאלו חרשו אוזניו לצחוקה המובך. אף פעם לא הרגישה זאת עם יואב על אף שהייתה בטוחה שלא תחווה עונג גדול יותר ממנו כי רבות הבנות שעברו במיטתו. כך שמעה לפחות ממישהו שאמר לדנה שאמרה ליובל. הוא הפשיל את מכנסיה מעט מטה וחשף את קצה תחתוניה הורודים שעליהם השתובבו פרפרים קטנים בצבע לבן. אור החדר היה סגור ומנורת לילה קטנה האירה את פניה החיוורות שאליהם התווסף אודם קל. היא לא חשבה שנגיע לרגע כזה חשב לעצמו כי אחרת וודאי הייתה לובשת משהו אחר, אולי אדום או שחור וודאי תחרה. החזה של אביתר התנפח מגאווה שדווקא הוא הצליח להוביל אותה למיטתו, הרי מאיה הייתה מהזכות האלו שבח'ברה היו צוחקים עליהן שישמרו בתוליהן לליל הכלולות והנה ראו מה זה ללא טיפת אלכוהול ומבלי מילים ארוכות ומתובלות נפלה אל בין סדיניו. איך הוא מחכה כבר לספר לחברים, בעיקר ליונתן, איתו היה במלחמה לא מוצהרת מי מכניס יותר בחורות למיטה. "יש לך שמיכה?" שאלה בלחש לפני שהתכוון להפשיט את מכנסה לחלוטין ובבת אחת. הוא רכס את מכנסי הג'ינס הכהים במהירות כך שהיא אפילו לא הספיקה להקשיב כיצד המתכת החלודה מתחאה לה מחדש. זאת הפעם הראשונה שבחור מלביש אותה. הוא לקח נשימה עמוקה שאליה התווספה ארשת פנים רצינית ונשכב על גבו לצידה בשתיקה הרועמת ביותר שמאיה שמעה. היא לא הבינה מדוע בלהט הרגע כאשר ביקשה שמיכה הרסה הכול. מספיקות לה שתי ידיה השמאליות אשר מפילות כול כוס וצלחת שנקרת בדרכן. היא התרוממה על ידיה האחוריות והביטה בו כמבקשת הסבר. "את מתביישת" ענה בהחלטיות. מאיה כעוטה על עצמה שתי דמויות על בימת תיאטרון אחת התקדמה באיטיות כשל חתול המתכונן לקפוץ על הטרף ועלתה על גופו של אביתר עם פנים בוערת מאודם. אביתר התבצר באדישות עד אשר התיישבה על אזור חלציו. היא רכנה קדימה, באיטיות גם כן, כיאילו בלילה הזה לא ידעו קצב רגיל מהו. לחשה לו דבר מה של תשוקה ולקחה ידו השמאלית, כה מחוספסת חשבה, אל רוכסנה שנסגר באכזריות דקה קודם לכן. ניחוח משכר של הדרים עלה מצווארה הענוג ותמונתה של תמר קפץ מבלי רצונו. כמה אהבה תפוזים, תמיד צחק שהיו כתומות ידה ושפתיה טעם חמוץ-מתוק. התפוזים שגידל חיים היו החביבים עליה, מזן טבורי. כמה חודשים לפני שעלתה השמיימה כבר איבדה כול חשק מיני אבל אביתר תמיד היה מנסה לפתותה חזרה אל בין הסדינים הצבעונים. חש מלא תאווה נערית כלפי גופה הרך, שדייה הגדולים אל מעל מותניה הצרים וגם חשב שאולי מקצת ישפר כך מצב רוחה. תמר הייתה רוכסת רוכסנה חזרה בחיוך מתנצל שחשף גומה בצד ימין שכמעט ובלעה את נקודת החן שהתנוססה מעליה. אביתר אפילו לא הספיק לראות האם תחת מכנסיה יש פרפרים לבנים או אולי דווקא תחרה אדומה או שחורה.