פרק ב- על גבול שני הרגשות 3> 3/>

הוא הביט בעיניה היפות של מיה, רושפות השנאה ואירועי הפגישה הראשונה שלהם הציפו את ראשו.

"ואוו זה חזק!" סטן הניח את הכוס שממנה לגם.
"כן זה משהו.." אישר אדמונד, תוך כדי שבחן את גופה החטוב של הנערה שעברה לידם.
"תגיד אתה בטוח שזה בטוח?"
"מה קרה אתה משתפן לי פתאום?"
"הייתי נוהג לעשות את זה כל הזמן…אבל אתה יודע הייתי בודק הייטב לפני על המשפחה..של מי הבית הזה בכלל?"סטן הביט בבית המפואר מסבבו- טוב הוא היה מפואר לפחות עד שחבורה גדולה של מתבגרים נהרה אליו והשאירה הרבה עדיות לזה שהם שהו שם. אלכוהול שפוך על הספות ועל הריצפה, חטיפים ושתיה נזרקו לכל עבר, נערים ונערות רקדו צמוד בסלון הגדול כאילו אין מחר. הוילונות בצבע בז' שהוסטו הציגו חצר ירוקה, במרכזה בריכה גדולה, גינה קטנה ואיך אם לא- ג'קוזי עגול.
"מיה אנדורלנף." השיבה נערה מנומשת שהקשיבה לשיחתם,
"היי אולי מה קורה? לא ידעתי שתגיעי" סטן הפנה את מבטו אל הנערה בעלת שיער אדמוני מתולתל,
"נראה לך שאני אפסיד את מה שהולך פה?!" היא לקחה חופן מקערת הביסלי ונופפה להם לשלום, מתקדמת אל עבר 'רחבת הריקודים'.
"מי זאת מיה אנדורלנף?" הסתקרן סטן מהנימה שבה אולביה אמרה את שמה.
"היא לומדת איתנו באותה שיכבה…פרפקציונסטית משהו, היא כנראה מצפה מעצמה לכל כך הרבה משום שהיא מצליחה בהכל!"
"נשמע משעמם.." נחר בגיחוך,
"ההורים שלה מסובבים את בית הספר על האצבע הקטנה, הם וכל ההורים של המעגל הסגול שלהם…"
"מי? מלכי הכיתה? הכי פופולרים?" נחר סטן בבוז,
"אני לא יודע אם לקרוא להם ככה, ברור שיש כאלה פלוצים שמסתכלים עליהם ומזילים ריר, אבל על פני השטח הם קבוצה שמתכנסת בתוך עצמה, אף אחד לא סובל אותם-
"אבל כולם רוצים להיות כמוהם" הוא השלים.
"משהו כזה.."חייכו עניו השחורות של אדמונד.
"בוא נעזוב את ליה מיה שמיה…באנו להינות לא?!" בשנייה שסיים את המשפט, נערה בעלת שיער זהוב משכה בידו ונכנסה איתו למרכז המעגל…סטן ואותה נערה רקדו צמוד, היה משהו כל כך כייף בפריצה לבית זר, שתיית אלכוהול ולרקוד עד אור הבוקר, היה בזה משהו משחרר, חסר דאגות סוף סוף משהו אחר מהמציאות הקודרת שיש בביתם. הם עברו לפני חודש וקצת לפלורידה, משום שאביהם נפטר ואמו פוטרה מהעבודה, היא הייתה חייבת לעבור, לפתוח דף חדש במקום אחר. לא היה לסטן בעיה להשתלב, גם משום שזמנית הם לנו בבית של אח של אבא שביתו הייתה בגילו והיא הכירה לו את כל השכונה, סטן היה נער שובב, עליז אבל תמיד היה רציני כשצריך, אבל מה שגרם לאנשים לחבב אותו זה שהוא היה כל כך חם, נתן תחושה של בית לכל אחד, מי שהכיר אותו באמת ידע שיש בו גם צד של עוקצנות, היה כל כך אמיתי שלא היה איכפת לו להגיד לבן אדם הכל בפנים, הוא לא סבל ולא שקט על חוסר צדק.
את אדמונד הכיר לא בכוונה- זה היה אחד מאותם ימים שרב עם אימו ויצא החוצה בסערה, לאן?! לא היה איכפת לו, הוא לא שם לב מה קורה מסביבו, הכל נראה לו מטושטש זאת כנראה הסיבה שהתנגש שלא בכוונה בנער עם שיער שחור וגוף מוצק, סיטואציה כל כך מכאיבה הפכה לידידות נפלאה.
לפתע נער נסער עמד על שולחן העץ עם עיטורי שושנים וצעק-
"להתחפפף הם הגיעו! הם הגיעו!" נערים מבולבלים ונסערים רצו לכל עבר, אחד נס מהחצר, אחד מהגדר, השני מהחנייה…מהפכה ובלבול בכל מקום.
סטן שטף את ידיו בכיור, מסיט את עניו מהקיא הנמצא על הריצפה, סוגר אחריו את הדלת. הוא ירד שתיים שתיים במדרגות רואה נערים בורחים לכל מקום, כמעט אף אחד לא נשאר בבית,
"ממהה קר- אוליביה לא נתנה לו לסיים את המשפט, היא לפתה את זרועו מובילה אותו לעבר החצר, מנסה להידחף בין שורת הנערים והנערות שמנסים לנוס על נפשם. סטן המבולבל נשא את עיניו לעבר הבית, שום נפש חיה, רק בלאגן ולכלוך שמעידים על זה שלא אחד ולא שניים שרצו בבית.
רק הוא ואולביה נשארו כאשר ניסה לעזור לה לעבור את הגדר,
"שיט" אוליביה סימנה לו בראש שיביט לאחור, נערה בעלת שיער חום כהה הנוטה לשחור, שפתיים עדינות שנראו כאילו צייר שירטט אותם במדיויק, עיניים מלוכסנות בצבע חום דבש או בעצם ירוק?! הוא לא הצליח להבחין טוב,הוא רק הבחין שהם מסתכלות עליו, בוחנות במבט יוקד, גבתה של הנערה הורמה מעלה, ידיה משולבות מתחת לחזה, מצפה להסבר.
סטן סינן מבין שיניו לאוליביה 'תברחי!' הוא התבונן בנערה, מצמיד את שיניו בחוזקה גורם להבלטת עצמות לחיו באופן כל כך גברי ויפה.
"היי..אני מזהה אותך, אתה ומשפחתך עברתם להתגורר כאן לפני מספר שבועות!" קראה, הוא התבונן בא בשאלה,
"אמך עובדת בשביל אמא שלי.." סטן הביט בה ללא אומר.
"אמך לא תשמח בטח לדעת מה עשית בביתה של הבוסית שלה-
"את הולכת לספר?טוב נו בטח אני לא צריך לשאול, מספיק ממה ששמעתי עליך אני מבין שאין לי סיכויי, רק אל תצפי שאני אקוד לך קידה עכשיו.." סטן קטע אותה, בשנייה שאביה של ליה נכנס המום לחצר,
"אתה!" קרא אביה לחיו בערו מכעס,
"אין לי קשר לכל זה, אני חבר של מיה!" מיהר להגיד,
מר אנדורנלף התבונן בביתו,
"זה נכון?" מבטה נתפס במבטו של סטן, תולה בה תקוות, מבקש, עיניים משקפות תחינה, היא ניתקה את קשר העין בינהם והשיבה לאביה-
"אין לי מושג מי זה.." סטן חשק את שיניו בשנית, נושם לאט, הוא ידע בדיוק מה יצפה לו בבית.

******************
סטן, ראשו בין ידיו, ישב על הכורסא בסלון מקשיב להטחותיה של אימו,
"בושות! זה מה שאתה מביא לי! כל העובדים צריכים לשמוע מה הבן שלי עשה בלילה בביתה של הבוסית שלי!" סטן גלגל את עיניו, 'זה הולך להימשך עוד הרבה זמן' חשב.

"יצאת מזה יחסית בזול" אחיו הקטן של סטן- ג'ק ישב על מיטתו של אחיו שנשכב על המיטה.
סטן חייך לאחיו הקטן, פורע את שיערות ראשו, מנהג שעשה ממזמן ולעולם לא יפסיק לעשותו, גם כשההוא יהיה בין עשרים והשני בן עשרים ושבע.
"אז מה בעצם עשית שגרם לאמא לאבד עשתונות…?" סטן סיפר לאחיו המרותק לכל מה שיוצא מפיו של אחיו הגדול את מה שקרה אמש. אמו שנאה שהוא משתף דברים כאלה את ג'ק שמא ישמש כדוגמא רעה.
הוא ממש הגזים הפעם, הוא ידע. פניה היפות של ליה נחתמו בזיכרונו כמו סיוט, אם רק לא היה פולט את המשפט האחרון אוליי היה לו עוד סיכויי, הוא בדרך כלל לא נהג לבחון אנשים לפי דעה שמועות..אבל ההלליכה המתנשאת, המבט הקר הוא פשוט לא יכל להתאפק.
היום האחרון לחופש הגדול, הוא ואחיו עשו את הסידורים החדשים לקראת ההכנות לשנה הבאה, מרוגשים וחוששים.