פרק 14-'מיוחדת'
"רגע לירוי נו אתה צוחק נכון?! אתה זורק הכל ? ככה? היו לי כמה ימים קשים,בגלל זה אתה נפרד ממני?!"
"כן,כי לא היה אכפת לך,שלחתי הודעות,התקשרתי,לא עיניין אותך ממש.."
"כי היה לי קשה בימים האלה!"
"בסדר..זה נגמר"
"לירוי.." אמרתי,אבל הוא יצא בטריקת דלת.
פרצתי בבכי..כל אדם שחשוב לי הולך ממני,מי הבא שימאס לו ממני ויעזוב? ככה,פשוט יעזוב.
נכנסתי לחדר והתקשרתי לרוני.
"רוני..הוא נפרד ממני"
"מי?! לירוי?!" צעקה.
"כן" אמרתי בוכה.
"את בבית?"
"אני באה" אמרה וניתקה.
כעבור עשרים דקות היא הייתה על המיטה בחדר שלי מנחמת.
דברים כמו,הוא לא שווה אותך,מוזר שלפני שהוא נפרד ממני הוא היה שווה אותי,הוא סתם זבל,מוזר שלפני שהוא נפרד ממני הוא לא היה זבל,בשתי מילים שהוא אמר לי הוא פתאום לא שווה אותי,או שהוא זבל,סתם דביל,פתאום יש הרבה כמוהו?
אני פשוט לא קולטת..הוא נשאר אותו אדם,זה שאני אוהבת,לא זבל ולא שטיות,אני אוהבת אותו..עדיין..איך? איך נפטרים מזה? עוברים הלאה?
"תודה רוני" לחשתי.
"בואי הולכים לאכול" משכה אותי למטבח.
לקחנו כל דבר מתוק שמצאנו ואכלנו אותו,שתי שמנות,היא תמיד יודעת איך להעלות לי את המצב רוח.
לבשנו פיג'מות והלכנו לישון.
-בוקר-
קמנו,נתתי לרוני בגדים שלי,התארגנו ויצאנו לאוטובוס.
ישבנו בתחנה אני בהיתי במדרכה.
"ירדן"הרימה את ראשי." אל תתני לזה לשבור אותך,את יודעת מה את שווה"
"אני יודעת" חייכתי.
עלינו לאוטובוס ודור ישב שם עם מישהי אחרת,כל יום מישהי אחרת?
הוא הסתכל עליי ועל רוני,מבטינו הצטלבו והוא ישר השפיל מבט,נאנחתי והתיישבתי.
אני מתגעגעת לדור,רק יום אחד בלעדיו ואני כבר מתגעגעת.
הגענו לבית ספר.
יצאתי מהכיתה,לא היה לי כוח לשיעור עכשיו.
נשכבתי במדשאות בוהה בשמיים.
"את בסדר?" שמעתי את קולו של דור,הקול שכל כך התגעגעתי לשמוע.
"אחלה" חייכתי.
"לא נראית משהו בבוקר" התיישב לידי.
"אני מעולה" שיקרתי נלחמת בדמעות.
"מותר לבכות" אמר.
"דיי" אמרתי בקול חנוק.
דמעות החלו לרדת.
"מה קרה? מה עשו לך?" שאל בדאגה מחבק אותי.
"כלום..אני בסדר"
"ירדן את לא הולכת עד שאת מספרת לי" הסתכל בעיניי.
שתקתי.
דור מחה את דימעותיי בשרוול שלו.
"מה קרה?" שאל בשקט
"לירוי נפרד ממני" פלטתי במהירות.
"מה הוא עשה?!"
"נפרד ממני.." פרצתי בבכי שוב.
"אני לא מאמין! בן זונה ! זבל!"
הוא חיבק אותי חזק.
"התגעגעתי" אמרתי.
"גם אני כל כך.."
"אני אוהבת אותך" פלטתי,לא יודעת איך,זה יצא לי מהפה,זה נראה כל כך נכון להגיד את זה באותו רגע,כאילו אני מרגישה אליו משהו ואני לא יכולה להחזיק את זה יותר.
"מה..?" אמר בהלם.
"אני..אני …ל..א.." התחלתי לגמגם ויצאתי מהחיבוק החם.
"ירדן אני…."
"לא זה לא…"
"שקט כבר" קטע אותי.
הוא התקרב ונישק אותי הרגשתי מוגנת,צמרמורות,חום,התנשקנו כמה דקות והתנתקנו.
"כמה חיכיתי לזה" לחש לאוזני.
חייכתי.
"אחחחחח" צעק והרים אותי.
הוא לקח את התיקים של שנינו ויצאנו מבית ספר.
הלכנו לבית שלו.
ישבנו על המיטה שלו.
לפתע הוא קפץ עליי בנשיקה.
"כמה שאני אוהב אותך,את לא מתארת לעצמך.."
נישקתי אותו,אני מרגישה שזה הדבר הנכון לי..שהוא יהפוך אותי למאושרת..
תגובות (1)
פליז תמשיכייי וואי ואיזה חרא בן זונה בן אלף לירוי את כותבת מושלםםםםםם