פרק 16:"מי אמר לך שלא נסתדר??"

אני:"נו לידור אין לי את כל היום אם אתה מתכוון לשתוק או להתחיל לקלל אותי אז אני הולכת."
לידור:"לא חכי אני חייב לספר לך משו.."
____________________________________________________________

ופתאום הייתה שתיקה, השתיקה הזאת הייתה כמו נצח..
אני:"נו מה אתה דפוק דבר כבר…"
לידור:"רציתי להגיד לך.. להגיד לך שאני מצטער אוקיי? על הכל על זה שהרחקתי ממך את עיליי, את אלי, את כולם… על כל הקללות על כל משחקי האגו על הכל אני מבקש סליחה…" הוא אמר
הייתי בשוק לא ידעתי מה לומר אבל אני אל מתכוונת לשחק אותה טובה עכשיו…
אני:"חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח" התחלתי לצחוק לא הפסקתי
לידור:"מה ישלך מה אתה צוחקת?"
אני:"ניראלך שסליחה תעזור לך פה? אתה ידעתה שאני אוהבת אותך וגרמתה להכי חרא שיכול להיות בתקופה הכי רעה שלי התחלתי לעשות שטויות ברחתי מהפנימיה בגללך! לא יכולתי לראות ת'פרצוף שלך יותר רציתי להרוג אותך בתקופה הזאת, רציתי שיהיה לך חרא, רציתי שתרגיש כמו שאני הרגשתי! אבל לא, לא הפסקתה.. המשכתה אהבתה לראות אותי סובלת נכון?" וירדה לי דמעה..
לידור:"די לינוי.. את לא יודעת הכל …"
אני:"אז תגיד לי את מה שאני לא יודעתת..שאני אבין למה עשיתה את כל זה.."
לידור:"אני אהבתי אותך אוקי..? למה התחלתי את כל העניין של הבעל ואישה? למה עשיתי הכל כדי שדייב לא יעשה שיעור? כדי שיהיה שיעור חופשי ונוכל לשבת ולצחוק כמו תמיד… מה את חושבת אותה תקופה כשרבנו והייתי לבד כולכם ישבתם צחקתם ומה לא אפילו עיליי הייה שם ואני ישבתי לבד ניראלך לי לא היה חרא? ניפגעתי אז רציתי להחזיר לך את מכירה אותי ישלי אגו בשמיים ואני מודה בזה וזאת הסיבה שנישארתי לספר לך תאמת לבקש סליחה.. לא העזתי שנה שעברה.."
ואז התקשרו אליי ברגע הכייי לא מתאים אייזה אנשים הורסים אמאללה!!!!!
"הלו..\?"
….:"הלו לינוי.."
אני:"כן מיי זה?"
…:"היי זה אני שלומי זוכרת?"
אני:"מאיפה השגתה מתמספר שלי..?"
שלומי:"תאמיני לי אני משיג כל מה שאני רוצה.."
אני:"ומה אתה רוצה?"
שלומי:"להכיר אותך יותר טווב"
אני:"חחח זה לא זמן מתאים להכיר אותי"
שלומי:"למה מה את לא פנויה?"
אני:"לא אני לא פנוייה בשבילך" ראיתי תקנאה בעיניים של לידור המשכתי לדבר
"אבל במחשבה שנייה אנימוכנה לחשוב עלזה.."
שלומי:"מה באמת? "
אני:"כן אני אסיים כמה דברים ואדבר איתך"
שלומי:"טוב חיימשלי דברי איתי" אח.. הדיבור הערסי הזה אמלה!!!!!! ניתקתי עם חיוך כזה..
וחזרתי לשיחה עם לידור-

אני: בגלל זה, זאת הייתה הסיבה שגרמתה לי לסבול שיהיה לי חרא? בגלל שאהבתה אותי? אתה רציני כאילו?? אתה גורם לחרא לאנשים שאתה אווהב???"
לידור:"ללא זה היה ניראה כאילו לא אכפת לך בכלל ממה שאני אומר, שמת זין על הכל כמו תמיד, הייתת תמיד זאתי שצוחקת, מחייכת ומה לא, לא ידעתי שחרא לך עיליי היה אומר לי שאת שמה זיין על כל מה שאני אומר למרות שאת אוהבת אותי.."
אני:"אהבי חיימשלי אהבתי…"
לידור:"מה ניראלך כל הודעה שלך בפייסבוק מקפיצה לי תלב אני משחק אותה אדיש כאילו לא אכפת לי עונה לך אחרי שעה או שלא עונה בכלל..אבל ברור שאכפת לי את פשוט ללא מבינה כמה…"
אני:"לידור אני לא טיפשה, ובטח שלא מטומטמת תמיד רציתה שיהיה לי חרא וכל הכבוד לך הצלחתה אבל זהו חיימשלי אני כבר לא שם אני שייכת לעבר שלך כמו שאתה שייך לעבר שלי ופה זה נגמר.."
קמתי ורציתי לללכת אבל הוא תפס לי ביד.. והתחיל לומר
לידור:"אני לא סיימתי להגיד לך הכל תישבי תקשיבי להכל ואז תלכי…בבקשה" התיישבתי בחזרה
אני:"זריז אבל אין לי זמן..ישלי עוד מקום להגיע אליו (שלומי)"
לידור:"אני ידעתי שעיליי זה הנקודת מרפה שלך חשבתי שזה הדבר היחיד שיגרום לי באמת "להתנקם" בך, אבל לא גם אז שמת זין והיה לך טוב אבל אז הבנתי שטעיתי אבל כבר היה מאוחר מידי…
חשבתי שתיהיה לי הזדמנות השנה לבקש סליחה ולעשות הכל שתיסלחי לי אבל הסתבר שעזבת…
עיליי בהתחלה חשב שאת תבואי עוד כמה ימים כמו תמיד אבל עבר שבוע וחצי וקלטנו שלא, את לא חוזרת וזה נפל עליי כמו לא יודע הידיעה שאני לא אראה אותך יותר.." אמאלה היייתי בשוק בחיימשלי לא שמעתי את לידור מדבר ככה באמת שלא!
אני:"טוב אתה מודע לזה שזה כבר מאוחר מידי..? ושום סליחה לא תעזור לך יותר.." הפעם התסכלתי עליוו נסתכלתי לו בעיניים…. כבר מתחיל להחשיך…
לידור:"אני יודע אבל יש לי שאלה… את עדיין אוהבת אותי..?" ואני עדיים מסתכלת לו בעינים..
אני:הורדתי תראש ואמרתי "זה כבר לא משנה"
לידור:" לי זה משנה כי אני אוהב אותך. ואני זה שהתקשר אלייך מחסוי….
פחדתי להתקשר מהמספר שלי וכל פעם שניתקתי זה בגלל שפחדתי שתזהיי אותי.. ואותו
לילה פשוט לא הצלחתי להירדם אז החלטתי להתקשר אלייך.." אמר
לא היה לי מה להגיד הייתי בשוק.!!!