פרק 4 – בתוך עולם של שקרים
חולייטה קפאה בעומדה והיא לא ידעה מה לומר. היא לא ידעה מה לעשות עם המידע החדש שנודע לה כעת. האם רוסה גם ידעה על כך , או שהיא גם כמשפחתה העדיפה להסתיר את זה ממנה. חולייטה פחדה להוציא מפיה מילה.
"חולי , מה את עושה פה?" שאל לאונרדו בדאגה. הוא התבונן בה ממושכות.
"שום דבר , לאונרדו . אולי פשוט תלך .אני בודקת איזשהו עניין. תוכל להשאיר אותי לבד בבקשה?" אמרה חולייטה בעצב.
"למה?" שאל אותה והניח את ידו על כתפה.
" זה סוד , לאו בבקשה אתה יכול ללכת, אתה מספיק מסובך." קראה חולייטה בחשש.
" טוב , אבל אם אני רואה אותך עם המונטרו הזה, אותו אני אהרוג ואותך אני אשלח לאפריקה." חתם לאונרדו והלך משם.
חולייטה יכלה סוף סוף לנשום לרווחה. אבל היא לא נשארה לעמוד שם. היא הלכה לה לדרכה.
מלנה ניצלה את זה שהיא בחדר כדי להמשיך להציק לקטלינה.
" קטלינה , את יודעת מה הייתיי רוצה שיקרה? שאבא שלך יעזוב את אימא שלי ואבא שלי יחזור לבית שלי ואת תחזרי למקום שבאת ממנו. אנשים כמוך מעולם לא היו צריכים להיוולד. את לא האחות האידאלית שחלמתי עליה. בגלל שאימא שלך מתה בתאונת דרכים המטומטמת הזאת, מהיום שהאבא שלך הזה הפריד אותי מאבא שלי, זה היום השחור מבחינתי, מבחינתי אין לי אחות. את כלום בשבילי." הטיחה מלנה בפניה.
" מלנה , איבדתי את אימא שלי בתאונת הדרכים , אבל אני לא אשמה בפרידה של ההורים שלך. את האחות היחידה שאני יכולה לסמוך עליה. אין לי מישהו בבית הספר הזה שאני אוכל לסמוך עליו חוץ ממך, אז בבקש אל תתני לי סיבה להרגיש רע." קראה קטלינה בבכי.
" את יודעת מה , קטלינה? את צודקת," אמרה מלנה בציניות, " אולי זה יהיה לי קשה, את לא מתארת לעצמך כמה הרגשתי רע כשאבא שלי ואימא שלי התגרשו, ואז בא אבא שלך גנב לי את אימא שלי, על זה אני לעולם לא אסלח. אז לכן אל תבואי אליי עם הקטע " שלום מלנה , מה שלומך" כי בזה את לא תקני אותי. את שומעת?" צעקה עליה מלנה.
"אבל מלנה, אני נשבעת שלא רציתי אף פעם להכאיב לך." השיבה קטלינה בתסכול. " אולי נתפיי-" היא ניסתה לומר בחיבה אך מלנה מלאת השנאה כלפיה התנפלה עליה בצעקות.
" אל תדברי איתי על סליחה , כשאבא שלך התחתן עם אימא שלי , חיי השתנו מאוד ברגע שהוא התחתן עם אימא שלי." קראה מלנה בצרחות.
" מלנה, אני מבקשת ממך-" אבל שוב היא תקפה אותה . קטלינה החלה לפרוץ בבכי סוער.
" תעופי ממני , קטלינה. אני מתעבת אותך , אני מתעבת אותך!!" קראה מלאה בכעס. בעודה רצה , היא הייתה עוד כועסת ומלאת שנאה כלפיי קטלינה. היא נתקלה בדנטה שעבר בדיוק לידה.
" היי פרח , איך קוראים לך?" שאל דנטה בכוונה להתחיל איתה.
" אני פרח מוגן, לא ראית את השלט שכתוב עליי?" קראה מלנה בציוניות.
" לא שמתי לב, את יודעת שאת מאוד יפהפייה." קרא דנטה בחיוך.
" אני יפהפייה אבל מרוחקת מאוד. אולי תעזוב אותי כבר?" קראה מלנה בעצבנות שייתן לה ללכת לדרכה. היא הלכה משם ואילו דנטה המשיך בדרכו אל תוך הבניין.
*
חולייטה וקרולינה ישבו בקפיטריה ודיברו. פרלה ניגשה אליהן בנימוס ושאלה אותן מה הן רוצות להזמין.
" אני אעדיף קולה," קראה קרולינה במסתוריות, " בשביל רומאו." הוסיפה בנימה עניינית.
" למה בשביל רומאו?" שאלה אותה חולייטה בפליאה, " רומאו מונטרו לא בשבילך," הוסיפה חולייטה בזהירות , בוחנת היטב את המבטים של החברה הכי טובה שלה.
" ואת? מה את רוצה להזמין? חולייטה , זה השם שלך , נכון?" תהתה פרלה בקול.
" אני רוצה שייק בריאות בטעם טבעי. תודה פרלה." ביקשה חולייטה בנימוס ופרלה מיהרה למלא אחר בקשתה בשיא המקצועיות.
" חולייטה , אל תגידי לי שאת לא מתכוונת לחגוג את יום הולדתך, כשסבתך נינה אמרה לך לחגוג יום הולדת." שאלה קרולינה בסקרנות.
תגובות (0)