פרק 4: "מי אמר לך שלא נסתדר??"

פרק 4:
פתאום קיבלתי הודעה בפייס…
…_________________________…
זה היה מניצי ומאי הן שאלו איך היה היום הראשון ואם הסתדרתי ודברים כאלה.. ישבתי עוד טיפה הגבתי על מה שכבו לי בקיר ברור שנכנסתי כמו תמיד לקיר של לידור ואז רציתי לחפשהאת ההוא עם החיוך ואז ניזכרתי שאני לא יודעת תשם שלו חחח כל כל צפויה ובעוד כמה ניסיונות כושלים למצוא אותו בחברים של אחת הבנות שהכרתי היום עד שנמאס לי ולא היה לי כח יותר עליתי לחדר…
ראיתי טיפה טלוויזיה והתחילו לעלות לי געגועים לעילי
[!!!]
הוא היה הידיד הכי טוב שלי מכיתה ו׳ והחבר הכי טוב של לידור ואלי …
בגלל לידור התרחקנו הזבל הזה אשם בהכל הוא הרחיק אותו ממני בהתחלה הוא אמר לעילי ״לבחור צד״ אם להיות חבר שלו או להיות ידיד שלי בהתחלה הוא בחר להיות איתי אבל אז גם שאר החברים שלו התחילו להפעיל עליו לחץ והתחילו להתרחק אז אמרתי לו שזה בסדר שאין מה לעשות שאני לא רוצה הוא יאבד אתת החברים שלו בגללי.. וזהו שם זה נגמר הוא היה היחיד שבאמת הבין אותי ואהב אותי איך שאני בלי מסכות!!
חזרה לפרק…
ועם הזיכרונות נירדמתיי לעוד שעה התעוררתי ב10 וקצת והיה ממש שקט עד חשבתי שכולם הלכו עד שראיתי את כולם למטה אוכלים ארוחת לילה הצטרפתי אליהם לתה ועוגה והרגשתי אני חיבת להכנס שוב לפייס
ואז שוב מלא התראות והודעות ורק הודעה אחת באמת עניינה אותי ההודעה של עילי… הייתי בשוק שהוא שלח לי הודעה.. חשבתי שהוא שכח אותי לגמרי אחרי יותר מ3 חודשים שלא דיברנו… ואז אני והמזל הנאחס שלי הפסקת חשמל!!!!
חשבתי אני מתה!!!!! עד שהוא שלח הודעה הלך החשמל! החשמל חזר רק אחרי שעה אם לא יותר רק בגלל כמה ילדים טמבלים מהשכונה שהיה להם משעממם אז החליטו לנתק את החשמל של כל הבניין!! דבילים חשבתי לעצמי!
ואז אמא כבר אמרה ללכת לישון כי מחר בצפר וכבר מאוחר אבל ידעתי שאני חיבת לראות את ההודעה שעילי שלח לי אבל אמא התחילה כבר לכעוס אבל בכל זאת ניכנסתי לפייס וראיתי שעילי חשב שאני מסננת אותו וההודעה האחרונה שהוא שלח היה צפוי שהוא נעלב אני כלכך מכירה אותו…
״דברי איתי כשתוכלי או כשתרצי״ וליד ראיתי כזה +3 כאילו למעלה בשיחה יש עוד שלוש הודעות שהוא שלח..