פשוט לאהוב- פרק 4 :) -חדש – בבקשה תגיבו

פרק 4 –

שעה : 9:31
מקום : כיתה יא' 3 .

וואו , אני מרגישי כאילו עבר נצח מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה .
הכל היום היה … היה . כדי שאני פשוט התחיל בתחילת היום המטורף הזה לא ? אוקיי אז …
קמתי בבוקר , מוקדם מהרגיל , ונכנסתי למקלחת .כשיצאתי מהמקלחת פניתי לארון הבגדים שלי , אני מודה היה קשה להחליט מה ללבוש היה אסור לי ללבוש משהו מוזגם או פשוט מידי . אחרי התלבטות רבה החלטי ללבוש חולצת טריקו בצבע תכלת ואוברול ג'ינס קצר (אני לא באמת יודעת איך קראים לזה ) נעלתי נעלי סניקרס בצבע של בחולצה וירדתי למטבח .
אחרי שאכלתי את הוופלים המעולים של סבתא סבא לקח אותי אל הפנימייה שהייתה … ממש קשה למצוא לזה הגדרה , הדבר הכי קרוב הוא מושלמת אבל גם זה לא מספיק .
אחרי שנפרדתי מסבא שמעתי משהו קורא בשמי , זה היה עמית ,הוא והשיער הכתום החמודי שלו .
"חשבתי כבר שלא תבואי " הוא הניח את המזוודה הגדולה והשחורה שלו בצד וחיבק אותי .
"אני בחיים לא בורחת " אמרתי ושפשפתי את שיערו .
"המנהל מבקש שכל התלמידים החדשים יגיעו לאולם הגדול לשיחת תדרוך " נשמע קול של אישה (שאני חייבת להודות שלא נשמעה שמחה במיוחד ) ממקרופונים שהוא פזורים בכל חצר בית הספר .
"את צריכה ללכת " אמר לי עמית ונראה עצוב .
"אני אשמח לקבל את הסיור אחר כך , בינתיים תראה לי איפה האולם הגדול או מה שזה לא היה " אמרתי בחיוך , עמית חייך עלי בחזרה והתחיל ללכת כשאני בעקבותיו .
"עמית !!!" נשמעה צווחה מאחורינו . עמית הסתובב ולא נראה מופתע מהילדה שנתרה עליו בחיבוק דוב מוחץ .
"מה קורה מישל ?" שאל עמית ונחלץ מחיבוקה .
"הכל טוב אתה יודעה ,חופש וזה . מי את ?" היא שאלה והצביעה עלי בחיוך .
"אני … קוראים לי רון " אמרתי בחיוך .
"אויי איזה כיף תלמידה חדשה .את יודעת אין לי שותפה חדר , מתנדבת ?" היא שאלה .
חשבתי על זה לשנייה , היא נראתה נחמדה , עם השיער האדום והעיניים התכולות שלה , היה לה גם קעקוע ליד האוזן של מפתח סול (וכן זה היה מגניב כמו שזה נשמע ) היא לבשה טייץ בצבע אפור כהה וחולצה אפורה בהירה ונעלי סניקרס שחורות .
"לי אין בעיה עם זה " חייכתי . עם היא חברה של עמית אז בכל מקרה היא תיהיה גם חברה שלי .
"זה כל כך מגניב , אבל … עם את חדשה אז את צריכה להיות באולם בערך עכשיו "היא הציצה בשעון יד כסוף שהיה על זרוע ימין שלה .
היא אחזה בידי והחלה לרוץ . "עמית תדאג למזוודה שלה "היא קראה מעבר לכתפה . לא הייתה לי ברירה אלה לרוץ איתה .
תוך שניות ספורות הגענו למבנה גדול שהיה צבוע בתכלת בהיר ,הדלתות שלו היו סגורות .
"מה עושים ?" שאלתי אותה ,
היא צחקקה . "פותחים את הדלת " לפני שהספקתי לעשות משהו נוסף היא כבר פתחה את הדלתות הכפולות של המבנה .
שקט השתרר בפנים , מה שראיתי היה כמאה תלמידים יושבים במשהו שהזקיר אולם כנסים של אוניברסיטה , רוב התלמידים ישבו בחלק התחתון של האולם ולכן המקומות שלמעלה היו ריקים . כשסובבתי את ראשי מישל כבר ל הייתה שם .
"אפשר לדעת למה את מאחרת ?" שאל אותי אדם שנראה בסביבות גיל העמיד . שיערו היה אפור והיו לו כימתי צחוק , הוא לבש חליפה כחולה שהתאימה לעיניו .
"אני …" ידעתי שאני מסמיקה כי כל העיניים הביטו בי .
"שיבי שלא תעקבי אותנו עד יותר " הוא אמר במהירות .
התיישבתי במקום הקרוב עלי ביותר והשתתקתי .
"כמו שאמרתי , ברוכים הבאים ל' על הים ' אני מקווה שתהנו ותפיקו את המרב מהשהות שלכם פה . אני לא מתכוון להתעסק פה עם בעיות משמעת , לא יהיו שם איחורים , חיסורים , הברזות וכולי . אתם נמצאים עכשיו במוסד מכובד ואני מצפה שתעריכו את זה " הוא נשמע כל כך מתנשא . הוא המשיך לדבר על ההשגים של בית הספר ואני ידעתי שאני הולכת להרדם בכל רגע. עד שפתאום צליל מוזר משך את צומת ליבי , כמו צלצול פעמון , הרמתי את ראשי מהשולחן וכמעט נחנקתי .. מסתבר שהמנהל משך בחבל שגרם לכך שהווילון עבה מאחוריו יזוז הצידה ויחשוף את שאר בית הספר . ראיתי רחבות דשא ענקיות , בניין רחב בעל קומה אחת , כמה בניינים שנראו כמו בנייני דירות וכמובן את הים .
הייתי בשוק , זה היה מראה מושלם ואני באמת הולכת לגור כאן .
לאחר מכן התפזרנו לכיתות ויצא שאני בכיתה של מישל , אני גן יושבת לידה והיא מנסה ברגעים אלה ממש לראות מה אני כותבת , כדי באמת שאני יפסיק לפני שהמורה תחרים לי את היומן או משהו .
עד עדכונים על היום הראשון בהמשך .