צ'אנס לאהבה -פרק 9

"מאיפה הבאת את המשפט הזה" שאל צוחק
"אני הזהרתי אותך" אמרתי בקרירות והמשכתי לרוץ,די מוזר זאת פעם ראשונה שאנחנו מדברים בלי לריב.

"תודיעי לפני שאת מתחילה רוץ" אמר מתנשף ואני צחקתי
"אז ישלך תוכניות לערב?" שאל
"תאמת כן אנחנו יוצאות למועדון" אמרתי וראיתי אותו פותח עיניים..
"מה ישלך?" שאלתי לא מבינה.
"לא יודע את לא ניראת ילדת מועדונים" אמר חושש מהתגובה שלי..
"זה בסדר אני באמת לא כזאת,יולי גוררת אותי" אמרתי והוא צחק
"אל תתני לה לדרדר אותך" אמר
"אל תדאג" אמרתי והמשכנו לרוץ,שמתי לב שעברו כבר שעתיים מאז שיצאתי לרוץ.
"תשמע אני בשוק" אמרתי והוא הסתכל אלי לא מבין..
"עברה שעה שאנחנו מדברים ועוד לא רבנו" אמרתי והוא צחק..
"תיזהרי לא להתרגל לזה,זה חד פעמי" אמר,והתיישבנו בספסל לנוח..
"אז ננצל את הרגע כדי להכיר אותך נורמאלי" אמרתי בחיוך.
"שוט" אמר (יעני שאני יתחיל לדבר)
"אז מה אדון מרציאנו מה עומד מאחורי הדמות של הערס?" שאלתי,ולפי המבט שלו ראיתי שפגעתי בנקודה רגישה.
"כשהייתי בן 5 אמא שלי עזבה אותנו,אבא שלי נישאר לגדל אותי לבד את יודעת מזה גבר שמגדל ילד לבד,זה ממש קשה..אבל אחרי 5 שנים שהוא כבר התגבר על אמא שלי הוא הכיר מישהי בשם רונית ועכשיו הם נשואים כבר 7 שנים ויש להם ילדה כאילו אחותי היא בת 7 והיא כל החיים שלי" אמר ,מצד אחד היה כואב לי לשמוע שאמא שלו עזבה אותו כשהוא היה קטן ואני ראיתי שיש סיבה לזה שזה לא סתם.
"מה היא סתם ככה כמה יום אחד ועזבה? "שאלתי
"כן,אבל אני מבין אותה היא פחדה על החיים שלה היא פחדה שהאויבים של אבא שלי יפגעו בה,אבא שלי הוא ראש אירגון פשע אחד מהחזקים בארץ" אמר את זה ,הסתכלתי עליו בשוק לא ידעתי מה לענות הוא בן של מאפיונר?
"אתה גם בעסק?" שאלתי רוצה לשמוע עוד.
"לא,אבא שלי בחיים לא יכניס אותי לעסק הזה..המשפחה שלו חשובה לו יותר מהכל" אמר
"ומה בגלל כל הסיפור הזה הפכת להיות ערס?" שאלתי והוא צחק
"נולדתי כזה,מאז שאני קטן הבנתי שאהבה זה חרא,אחרי שראיתי את אמא שלי עוזבת וכמה אבא שלי היה שבור מזה כי הוא אהב אותה יותר מהכל הבנתי שאהבה רק מכאיבה" אמר
"בזה אתה צודק" אמרתי והוא הסתכל אלי במבט שבאמת לא הצלחתי לפענח אותו.
"אבל בכל זאת מה אם אהבה ראשונה?" שאלתי,הרי לכל אחד יש סיפור של אהבה ראשונה לא?
"אין אצלי כזה דבר" אמר בגיחוך
"מה זאת אומרת? "שאלתי
"בחיים לא התאהבתי" אמר,באמת שהופתעתי.
"את יודעת שאת מיוחדת" אמר והסתכל אלי..
"למה?" שאלתי צוחקת,כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה..
"את בין היחידים ששמעו את הסיפור חיים שלי ולא ריחמו אליי" אמר
"אני שונאת רחמים" אמרתי והוא רק חייך..
"טוב מרציאנו יש לי מועדון בערב אני צריכה להשלים שעות שינה" אמרתי, קמתי והתחלתי לרוץ חזרה הביתה..
"מה סיכמנו על זה שאת מודיעה לי לפני שרצים" אמר ורץ לידיי..
"אני לא סיכמתי כלום זה אתה סיכמת עם עצמך" אמרתי והוא צחק..
"דפוקה" אמר בחיוך
"יערס אני יגיד לך את האמת למרות שמרושם ראשוני אתה ניראה חרא ילד אפשר לדבר איתך נורמאלי" אמרתי עם חיוך כבר כשהגענו אלי הביתה
"גם איתך מלכת הקרח" אמר וקרץ לי
"טוב אני עף,בי" אמר נתן לי נשיקה בלחי והלך הביתה..האם זו תחילתה של ידידות מופלא? לאא אין מצב!